אמש נתמלא האולם עד אפס מקום, והמשורר שחזר מנסיעתו הארוכה עמד על הבמה ואמר שאין בפיו אלא פרורי רשמים.
ערב אחד העמיד את כל חיי הרוח שבעיר במקום אחד: משורר השב מנסיעה ארוכה, אגודת סופרים העורכת את הנשף, קהל של אלפים ואורחים מחוץ לארץ היושבים באולם ורואים אותו.
ולמחרתו חוזרים הדברים אל מקומם הרגיל, אל הדפוס: הוספה ספרותית המצורפת לגליון, חוברות הנשלחות אל בתי הספר, בולים ובהם דמויות סופרים, וגליון שני של ירחון העוסק כולו בשאלות הלשון.
מן הארץ
פרורי רשמים מאמריקה
קהל של יותר מששת אלפים איש בא אמש לבית העם בתל אביב לקבל את פני ח. נ. ביאליק בשובו מאמריקה, ובין השומעים היו גם העתונאים הצרפתים האורחים בארץ.
את הנשף ערכה אגודת הסופרים, ובשמה ברך את המשורר ה׳ בראש. כשעלה ביאליק על הבמה קבלוהו במחיאות כפים ארוכות; תשעה חדשים לא נשמע קולו כאן, ולפי שנמסר היה במעמד הזה משהו מן ההרגשה שהעיר מתמלאה שוב עם שובו.
ביאליק הקדים ואמר שאין הוא מתיימר להוציא משפט על אמריקה. ששה חדשים שהה שם, ולא במקום אחד אלא עבר ממקום למקום שנים שלושה ימים בכל מקום; ולא זו בלבד שהקליטה שלו מתונה, אמר, אלא אף כח העכול מתון, וצריך שיעברו ימים עד שיוכל אדם למסור לעצמו דין וחשבון ממה שראה. על כן אין הוא מוסר אלא פרורי רשמים.
ועיקר דבריו היה במה שלא מצא שם. הוא הלך לאמריקה ובידו דעות מקובלות על הארץ ההיא ועל יהודיה, ומשבא עמד על כמה מן השקרים המוסכמים האלה וראה את הדברים בעינים אחרות. אמריקה, לדבריו, עומדת בגיל הבחרות והיא רצה קדימה בלא להביט לאחוריה; רוב האנרגיה שלה הולכת לבנין הדיוטה התחתונה, והדיוטות העליונות עתידות לבוא.
העתונאים הצרפתים האורחים בקרו באותו יום עצמו במקוה ישראל, בראשון לציון וברחובות והתעניינו בכל פרטי העבודה, ובערב ישבו באולם בית העם. המחזה של קהל אלפים המקשיב בהתרכזות לכל הגה שיצא מפי המשורר עשה עליהם, כך נמסר, רושם גדול. אורח הבא לראות משק ופרדס ורואה בערב אולם כזה לומד בשעה אחת מה שאין המספרים מלמדים אותו.
ובאותו יום עצמו נדפס ב׳דבר׳ מאמר ארוך מאת ביאליק בשאלות התרבות וההשפעה האמריקאית, ושמו, כפי שהוא נדפס לפנינו, ׳כיצד נעבד את הארץ׳. נוסח הכותרת שבידינו אינו ברור כולו, ואין אנו מביאים מן המאמר אלא את שמו.
מן העולם
מחר: הוספה לספרות ולבקורת
לגליון של מחר תצורף ההוספה לדברי ספרות ובקורת, ובה שירי היינה בתרגום יעקב פיכמן, השיר ׳ארשת׳ מאת י. זמורה, פרקי ספור מאת פסח גינזבורג ושירה מאת אוריאל הלפרין.
עוד נדפסים בה רשימות מאת א. ורדי, באורים ל׳קארינה׳ ומדור בספרות. שמות המדורים שבסופה הגיעו אלינו בנוסח שאינו קריא כולו, ואין אנו מפרטים אותם למעלה מזה.
הוספה כזאת אינה נספח לעתון אלא ההפך ממנו: היא הדבר שהעתון היומי אינו יכול לתת. ידיעה נכתבת ביום ונקראת ביום, ואילו תרגום משירי היינה נעשה בחדשים, והקורא חוזר אליו כעבור שנה. עתון המחזיק הוספה ספרותית קבועה מודיע בכך שהוא רואה את עצמו לא רק כמביא ידיעות אלא כבית דפוס של הלשון.
ובאותו ענין עצמו: יצא לאור ונמצא למכירה גליון ב׳ של ׳לעם׳, וכל כולו בשאלות הלשון. יש בו רשימה מאוצר לשון התלמוד מאת ד״ר א. צפרוני, דקדוקי הבעה מאת ד״ר יצחק אפשטיין, פרק בשם ׳אל תאמר, אמור׳ ובו תקונים, ורשימה על דרכי הפצתה של שפתנו. אחדים מן השמות שברשימת התוכן אינם קריאים בבירור, ואין אנו נוקבים בהם.
קופת הספר שולחת בולים
בהוצאת ׳קופת הספר׳ יצאו לאור ונשלחו לבתי הספר חוברת צ״ג, ׳השר מקוצי׳, אגדה עממית בתרגום ה. ספיבק, וחוזר לתחילת שנת הלמודים.
עוד יצאו לאור בולי שבוע הספר העברי. חמישה סופרים עולים על הבולים האלה: ז. שניאור ומ. מ. דוליצקי, שלום עליכם, ובצדם שני אנשי הספרות והצבור מרדכי בן הלל הכהן ודוד פרישמן. ברשימה שלפנינו נזכר עוד שם אחד שאינו קריא, ואין אנו מוסיפים אותו. בקרוב יצא לאור ויישלח לבתי הספר גם משחק ספרותי בשם ׳ספרא׳ מאת א. ארי-שי.
בול נייר אינו דבר גדול, ואף על פי כן יש בו מעשה חנוכי. תלמיד המדביק בול ובו דמות סופר לומד את פניו של האיש לפני שהוא לומד את ספריו, ולאחר שנים, כשיפגוש את השם בראש דף, כבר יהיה לו אליו יחס. כך נוהגות האומות ללמד את גבוריהן, אלא שכאן הגבורים הם כותבי ספרים.
וכיוצא בזה המשחק הספרותי שיישלח לבתי הספר. ילד המשחק בשמות של ספרים ובשמות של מחברים אינו יודע שהוא לומד, וזה כל יתרונו של משחק על פני שיעור. מה טיבו של ׳ספרא׳ וכיצד משחקים בו לא נמסר, ואנו מודיעים על צאתו בלבד.
חמש שנים לעתון במוסקבה
מרוסיה נמסר כי העתון הקומוניסטי היהודי ׳דער עמעס׳ חגג חמש שנים לקיומו.
חמש שנים אינן זמן רב לעתון באירופה המערבית, ובעיר מוסקבה שלאחר המהפכה הן זמן רב למדי. עתון יומי צריך נייר, בית דפוס, מחלקת הפצה ורשיון, וארבעת הדברים האלה נתונים שם בידי גורם אחד. משום כך אין יובל של עתון כזה עדות על מספר קוראיו אלא על מקומו בסדר.
ולשונו של העתון אף היא ענין. הוא יוצא באידית, ולא במקרה: אידית היא בעיני שלטונות המקום לשון של המונים, ואילו העברית נחשבת שם לשון של מסורת ושל קשר עם ארץ ישראל. מה עולה בגורלם של מוסדות התרבות העברית שם נמסר במדור הגולה שבגליון זה, ואנו מעמידים את שתי הידיעות זו בצד זו ואין אנו מוסיפים עליהן.