ביתן פולני ביריד המזרח

הקונגרס השביעי של מגדלי הזיתים ייערך ברומא בין שישה עשר לעשרים ואחד בנובמבר, בכינוסו של המכון הבינלאומי לחקלאות, ואיטליה, צרפת, ספרד, תורכיה ומצרים תהיינה מיוצגות בו.

חברות הספנות האיטלקיות הודיעו על הנחה של שלושים למאה בדמי הנסיעה מנמלי ארץ ישראל ומנמלי סוריה. הנחה כזאת אינה נימוס של מארחים: היא הדרך המקובלת להבטיח שיבואו אל הכינוס גם מי שאין לו תקציב נסיעה, ובענף הזיתים רוב המגדלים הם מן הסוג הזה.

ובאותו שבוע עצמו נדפסה כאן הודעה של הממשלה לפי פקודת מחלות בעלי חיים: שומשום, זיתים ושמן זית נוספו על המוצרים הנקובים בסעיף השני שבהודעה הקודמת. שתי הידיעות אינן קשורות זו בזו, ושתיהן מעידות על אותו דבר עצמו: שמן הזית של הארץ הזאת חדל להיות מצרך של בית בלבד, ונעשה סחורה שהרשות רושמת אותה בפנקסיה והמעצמות מתכנסות לדון בה.

נדון בימים אלה מקומו של נמל חיפה כנמל מטען דרומי, ומתוך כך גם יחסו אל נמל פואד שבמצרים.

שני נמלים העומדים על אותו קו של תנועה אינם מתחרים בשטח כי אם בזמן ובמחיר: אניה הבוחרת בין השנים שוקלת כמה ימים תעמוד, כמה תשלם על פריקה ואיזו מסילה ממתינה לה על הרציף. וכל עוד נפרקות האניות בחיפה אל סירות ולא אל רציף, נחתך הדבר לרעתה.

הידיעה שהגיעה אלינו היא ידיעה של דיון ולא של החלטה, ואין בה לא סכומים ולא מועדים; אנו מוסרים אותה כלשונה. ואולם שאלת הרציף שבחיפה מלמדת על השנים הבאות כאן יותר מכמה נאומים.

ועידה בין תעשיינים בריטיים ובין תעשיינים גרמנים נקבעה ללונדון לחודש הבא, בראשותם של הר דויסברג מטעם ברית התעשיינים הגרמנים וסר מקס מוספראט מטעם התאחדות התעשיות הבריטיות.

המטרה המוצהרת היא כינון מגע כלכלי בין שתי התעשיות, ובלונדון כבר נחתם הסכם תעשייתי בהשתתפות מנהיגי תעשייה משני הצדדים. שמונה שנים לאחר המלחמה יושבים אלה מול אלה, לא בשולחנם של מדינאים כי אם בשולחנם של בעלי מפעלים, וזה ההבדל.

ולענייננו כאן: תעשייה בריטית ותעשייה גרמנית המסדירות ביניהן את השווקים מסדירות בכך גם את מחיריהם של דברים הנקנים בחנות ביפו ובחיפה, ממכונת תפירה ועד מוט ברזל. מי שקונה משלם את מה שהוחלט בחדר שאין לו בו בא כוח.