מלונדון נמסר כי ועידת צירי הכורים בבריטניה קיבלה את הצעת כורי דרום ויילס להגביר את המלחמה ולהוציא מן המכרות את אנשי הבטחון, ברוב של חמש מאות תשעים וארבעה אלף קולות מול מאה תשעים וארבעה אלף.
ההחלטה הזאת אינה הכרזה בלבד. שמונים וחמישה למאה מאנשי הבטחון שבדרום ויילס נמנים על ההתאחדות, ומכאן שהחלטת הוועידה נוגעת שם ברוב המכריע של האנשים העומדים במכרה בשעה שאין כורים בתוכו. מחוז שיש בו שיעור כזה של מאורגנים יכול להוציא את אנשיו בפועל, ולא רק להחליט שראוי להוציאם.
באותה ישיבה עצמה דחתה הוועידה פה אחד את הצעות הממשלה, לאחר שהצבעת המחוזות נתנה נגדן רוב מכריע. מספר הקולות הגיע אלינו בשלושה נוסחים שונים משלושה מקומות, ואין אנו נוקבים בו. די בכך שנמסור את שאין חולק עליו: המחוזות הצביעו נגד, והוועידה אישרה את הצבעתם בלא מתנגד אחד.
ה׳ה. הרברט סמית, נשיא ההתאחדות, מתח בקורת גלויה על הצעת דרום ויילס, ומשנשמעו מחאות באולם איים לעזוב את הנשיאות. ואולם לא הוכנס להצעה שום תיקון, ומכאן שהאכזקוטיבה עומדת מאחוריה. נשיא המותח בקורת על הצעה שהנהגתו תומכת בה, ואינו מצליח לשנות בה אות אחת, מלמד על מצבה של ההתאחדות יותר מכל מברק שבא משם היום.
עוד הועלתה בוועידה הצעה להטיל מס מיוחד על כל האגודות המקצועיות שבבריטניה לתמיכת הכורים. הצעה כזאת אינה נתונה בידי הכורים לבדם: כדי להוציאה אל הפועל דרוש קונגרס מיוחד של הטרייד-יוניונים, כלומר הכרעה של תנועת הפועלים כולה ולא של מקצוע אחד. לפי שעה זוהי אפוא בקשה ולא גזרה.
ומן הצד השני של אותה מסגרת בא מספר קטן ויבש: אתמול שבו לעבודתם שלושת אלפים ושלוש מאות כורים. מספר כזה אינו מכריע דבר בסכסוך שעומדים בו מאות אלפים, ואף על פי כן הוא נמסר יום יום; שכן בשביתה ארוכה אין הכוח נמדד בהחלטות האולם בלבד, אלא גם במי שקם בבוקר והולך אל השער.
בולדווין: חוק על זכות השביתה
ראש הממשלה מר בולדווין הודיע בנאומו כי הממשלה תדון בהחלטת ועידת המשמרים בסקארבורו בדבר זכות השביתה של פועלים, ותערוך על פיה הצעת חוק שתוכנס בקרוב לפרלמנט.
עד אתמול היתה זו החלטה של ועידת מפלגה, כלומר דרישה שצירי הסניפים מפנים אל מנהיגיהם. היום זו הודעה של ראש ממשלה על חקיקה. המרחק שבין שני הדברים האלה הוא המרחק שבין אולם אספות ובין ספר החוקים, ואותו מרחק עבר הענין בתוך ימים אחדים.
ואין להפריד בין שתי הידיעות שהגיעו הבוקר. באותו יום עצמו שבו החליטו הכורים להגביר את מלחמתם, הודיעה הממשלה כי היא מכינה חוק שיגביל את הנשק העומד לרשותם. הודעה כזאת בשעה כזאת אינה מצננת סכסוך; היא מוסיפה לו נדבך חדש, שעליו יצטרכו שני הצדדים להתווכח גם לאחר שיוכרע ענין הפחם עצמו.
טרוצקי וזינוביאב לבית דין
ממוסקבה נמסר כי הביורו הפוליטי של המפלגה הקומוניסטית הרוסית החליט להעמיד לדין את ה׳ ליאון טרוצקי ואת ה׳ גריגורי זינוביאב לפני בית דין של המפלגה, באשמת הפרת משמעת מפלגתית ואי ציות.
שני האישים האלה פרשו אל האופוזיציה שבתוך המפלגה, ועתה מעמידים אותם לדין לא לפני בית משפט של השלטון כי אם לפני מוסד של המפלגה עצמה. ההבחנה הזאת חשובה למי שמבקש להבין את הנעשה שם: המפלגה דנה את חבריה בכליה שלה, ומי שנידון בבית דין כזה אינו יוצא ממנו אל בית הסוהר אלא אל מחוץ למוסדות.
הידיעה הגיעה אלינו משלושה מקורות שונים באותו נוסח עצמו, ואין בה לפי שעה לא מועד הדיון ולא שמותיהם של הדנים.
הגנרל הייה יורש את פון זקט
הנשיא הינדנבורג קיבל את התפטרותו של הגנרל פון זקט ממשרד ההגנה, והגנרל הייה נתמנה תחתיו לשר ההגנה ולראש הרייכסוור.
פרשת ההתפטרות נמסרה בגליוננו בימים האחרונים, ומה שנוסף עליה היום הוא שני דברים: שההתפטרות נתקבלה בפועל ולא נשארה תלויה ועומדת, ושהיורש כבר ידוע בשמו. צבא שראשו מתחלף בתוך ימים אחדים בעקבות שערוריה אזרחית אינו צבא העומד מעל לפוליטיקה, ואת זאת ידעו בברלין.
המפלגות הרפובליקניות, שדרשו את פיטוריו, רואות בהחלטה נצחון פרלמנטרי. אין הכינוי מוגזם: לא הצבא הכריע כאן ולא הנשיא לבדו, כי אם הלחץ שבא מבית הנבחרים.
מוסוליני ותחום אנטוליה
מוסר ״דיילי אקספרס״ כי מר מוסוליני הגה תכניות לפתוח במלחמה נגד תורכיה, כדי להבטיח לאיטליה תחום השפעה באנטוליה ובחוף אדליה.
העתון סומך את דבריו על הסכם חשאי שכרתו בעלות הברית בשנת 1915, בשעה שרצו בכניסתה של איטליה למלחמה, ולפיו הובטח לה תחום באותו חבל. לדבריו נעשים עתה מאמצים בינלאומיים לשכנע את מר מוסוליני לזנוח את התכניות.
זוהי ידיעה של עתון אחד ואין לה אישור רשמי, ואנו מוסרים אותה בשם אומרה בלבד. ואף על פי כן אין היא ידיעה קלת ערך לקורא היושב כאן: חוף אדליה אינו רחוק מאתנו, ומלחמה בין איטליה ובין תורכיה היתה נוגעת בכל תנועת האניות שבין נמלי הארץ הזאת ובין נמלי אירופה.