מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום ראשון, ב׳ בחשון תרפ״ז, 10 באוקטובר 1926.

בשנה זו יעלו עשרים משפחות על אדמת הקרן הקיימת לישראל בעמק, כך נמסר באספה.

בתל אביב ובפתח תקוה מצויות כיום כמה עשרות משפחות מתורכיה, ובהן, לדברי הנואמים, לא מעט משפחות המוכשרות להתיישבות על הקרקע.

עוד נמסר כי דרושות הלוואות להרטוב ולבאר יעקב, וכן ליסוד שכונת עובדים על יד אחת הערים הגדולות.

עשרים משפחות הוא מספר קטן, והוא גם מספר אמיתי. הושבתה של משפחה אחת אינה נגמרת בחלקת אדמה: דרושים לה בית, באר או חיבור למים, בהמה, זרע, וכלכלה לשנה אחת עד היבול הראשון. מי שמונה את המשפחות בלבד מונה את החצי הקל שבדבר.

שיעורן של ההלוואות, מועדי פרעונן ושמות המקומות שבהם יורדות המשפחות הראשונות לא נמסרו.

ה׳ אפיאו ציין באספה כי תפקידה העיקרי של ההתאחדות הוא ליצור איחוד וארגון של הספרדים בארץ וגם בגולה.

לשם כך, אמר, יש צורך בחינוך: בפתיחת שיעורי ערב וקורסים ללימוד הלשון העברית, ובפתיחת בית ספר חקלאי שיקבל את אלה שצר המקום להם ב״מקוה ישראל״ לקבלם.

תל אביב, לדבריו, מוכנה לתת את העזרה לעבודה, כי במידה שתגדל העבודה תרבה התועלת היוצאת ממנה.

שני הדברים שנמנו כאן, שיעור ערב ובית ספר חקלאי, אינם עומדים באותה מדרגה. שיעור ערב נפתח בחדר שכור ובמורה אחד; בית ספר חקלאי מבקש אדמה, בהמות, מלמדים ותקציב שנתי. מי שמונה את שניהם בנשימה אחת חייב לומר גם מנין יבוא הכסף לשני.

לא נמסר כמה שיעורי ערב עתידים להיפתח בעונה זו ואיה, ולא היכן נועד לקום בית הספר החקלאי.

ה׳ בנבנישתי אמר באספה כי העבודה במצרים הצליחה משום שהעבודה הציונית שם אינה בת העבר הקרוב אלא כבר כמה שנים לה.

מכאן בא אל הארץ: עד שההתאחדות תדאג לישוב חקלאי של עשרות משפחות, עליה לדאוג לעולים החוזרים בכל אנייה ואנייה, שבוע שבוע.

ה׳ מוטרו הוסיף כי עם כל עולה החוזר לארצו מפסידה העלייה מאות עולים המושפעים מדבריו הקשים והמוגזמים על המצב בארץ. בשעת משבר כנוכחית, אמר, יש לדאוג לחיי שעה: לפתוח לשכת עבודה ולהקציב סכומים לעזרה דחופה, ואף אם ייטלו הסכומים מן הכספים שנאספו לקופת האשראי.

בשתי הדרכים האלה נחלקה האספה, ואין אחת מהן טעות. האחת מבקשת להושיב משפחה על אדמה ויודעת שיעברו שנים עד שתעמוד על רגליה; השניה מבקשת לתת עבודה לאדם בשבוע הזה ויודעת שאין בכך פתרון לשנה הבאה. הכסף, בשתיהן, הוא אותו הכסף עצמו.

לא נמסר אם נתקבלה החלטה בדבר נטילת סכומים מקופת האשראי, ולא כמה עולים חזרו באניות האחרונות.

ה׳ עוזיאל מנה באספה שלוש תקופות בתנועת הספרדים בארץ.

הראשונה היא תקופת הבחירות, שבה נמשכו העדות הספרדיות אל הבחירות לשם שיתופן במוסדות הלאומיים. השניה היא תחילת התנועה להתאחדות הספרדים, תקופה שבה חשבו כי ההתאחדות תהיה מבצרם של הספרדים.

השלישית היא התקופה הנוכחית, שבה עובדת ההתאחדות לשם ארגונו של חלק מעניין מאוד מן הישוב, ולא לשם הגנה על זכויות מקופחות.

חלוקה כזאת אינה ענין של תאריכים. היא אומרת בלשון נקייה שהתאחדות שקמה מתוך תרעומת מבקשת עתה לעמוד מתוך עבודה, ושני הדברים אינם נעשים באותם כלים: תרעומת צריכה אספה, ועבודה צריכה פנקס, תקציב ואנשים היושבים עליו יום יום.

דברי הנואם נמסרו בקיצור, ולא נדפס נוסחם המלא.

ועידת אגרונומים התקיימה בהשתתפות כחמישים אגרונומים ומומחים, כך נמסר.

באותם ימים עצמם נמסר כי הנהלת מחלקות ההתיישבות תכננה הקצבות כספיות לחורף ותעסוקה לפועלי ההתיישבות, וכי מועצה אזורית בעמק יזרעאל התכנסה לדיון בעניני קרקע וחקלאות.

שלוש הידיעות האלה באות זו אחר זו ואינן מקרה אחד. סוף אוקטובר הוא הגבול שאחריו מתחילה עונת הגשמים, וכל מה שלא הוכרע עד אז בעניני הקצבה, זרע ועבודה נדחה למעשה בחדשים אחדים.

אגרונום בארץ הזאת אינו עוסק בתיאוריה. השאלות המונחות לפניו הן אלו: באיזה עומק יש באר במקום פלוני, כמה דונם מפרנסים משפחה בעמק וכמה בהר, ואיזה גידול אפשר למכור בשוק קרוב ולא באנייה.

סדר היום של הועידה ושמות המשתתפים בה לא נמסרו במלואם.

הפרופסור אופנהיימר הרצה על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ודן במודלים של התיישבות חקלאית ובשאלת קיומם לאורך ימים.

בריינין הגיב על הדברים בבקורת, ונחלק עליו בנוגע לדעותיו בציונות ובהתיישבות.

באותו ענין עצמו נשמע גם דיון בהבדל שבין תכניות התיישבות שעלות ההשקעה בהן שונה, ובקושי של המתיישבים להשתכר מעבודתם.

זהו הויכוח שאינו נפסק זה שנים, והוא נראה מופשט רק למי שאינו משלם. שאלת עלות ההשקעה למשפחה אחת היא בסופו של דבר שאלה אחת: בכמה משפחות אפשר להושיב סכום נתון, ואם המשפחה שהושבה תוכל לחיות מיבולה בלא תמיכה נוספת בשנה השלישית.

נוסח ההרצאה ודברי המשיב לא נדפסו במלואם, ואין אנו מוסיפים עליהם.

נמסר כי רב מביאליסטוק קנה אדמה בארץ ישראל והביא אליה מתיישבים מבני החסידים.

המיזם אבד, לפי הנמסר, בשל ניהול גרוע ובשל חוסר הכנה של המתיישבים עצמם, וגרם נזקים כלכליים ניכרים.

מעשה כזה אינו נעשה מתוך רוע לב, והוא חוזר ונשנה. אדם ירא שמים אוסף כסף מבני עדתו, קונה חלקה מרחוק על פי תיאור ועל פי מפה, ומביא אליה אנשים שמימיהם לא החזיקו במחרשה.

מה שחסר בכל המעשים האלה אינו אמונה אלא שלושה דברים פשוטים: בדיקה של הקרקע ושל הזכות עליה בידי מי שמבין בכך, בדיקה של המים, ושנה אחת של לימוד מלאכה לפני העלייה על האדמה.

שם המקום, שיעור הכספים שאבדו ומספר המשפחות שנפגעו לא נמסרו בבירור, ואין אנו נוקבים בהם.

הנציב העליון הלורד פלומר הגיע הבוקר ברכבת מיוחדת לירושלים; בעתוני הבוקר נמסר כי מחכים לבואו היום.

בואו בא בעתו. מחר עתיד לבוא לארץ פייסל, מלך ארם נהריים, לשהות יום אחד בירושלים ולצאת משם דרך רבת עמון; על כך בבלוק ״העולם הערבי״ שבגליון זה.

רכבת מיוחדת אינה ענין של נוחות בלבד; היא סדר. נציב השב אל ירושלים ערב ביקורו של מלך שכן מגיע כדי להיות במקומו כשהאורח יורד מן הקרון, ולא כדי לנוח מדרכו.

הלורד פלומר יושב בירושלים זה למעלה משנה, ודרכו ידועה כדרכו של איש צבא: מיעוט דיבור וסדר קפדני. השנה הזאת, שיש בה משבר כלכלי, רשימות בוחרים מעוכבות ופרשה הנחקרת בחיפה, מעמידה לפניו שאלות שאינן נפתרות בקבלות פנים.

לא נמסר מהיכן בא הנציב ומה היה סדר יומו אתמול.