דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום ראשון · ב׳ בחשון תרפ״ז · 10 באוקטובר 1926
מוסף סוף השבוע · א׳ בחשון תרפ״ז · 9 באוקטובר 1926
המאמר המורחב במוסף סוף השבוע — לקריאה במוסף ←

מפאריס לוולדיווסטוק בשלושה עשר יום

קו הרכבת הישר בין פאריס ובין קצה אסיה חודש, ואורך המסע שלושה עשר יום.

אניות אויר בטיסה
אניות אויר בטיסה

ומלונדון באו מספרים של משרד התחבורה: מספר נסיעות הנוסעים בבריטניה הגדולה בחודש יוני, מלבד בעלי כרטיסי העונה, היה שבעים וחמישה מיליון חמש מאות חמישים וששה אלף וחמש עשרה, ירידה של שלושים ושנים ושתי עשיריות למאה לעומת יוני של אשתקד; וההכנסות מנוסעים, אף הן מלבד בעלי כרטיסי העונה, ירדו בעשרים ותשעה ושלוש עשיריות למאה.

עיין גם
ספורט
המשטרה גברה על החשמונאי

מי שמבקש טעם לדבר יזכור באיזה חודש מדובר. המכרות עמדו אז מלכת, כשם שהן עומדות היום, ורכבת אינה נוסעת על מים. מספרים כאלה הם, בסופו של דבר, הצורה שבה נרשמת שביתה בפנקסיו של משרד ממשלתי.

על המסילה

שלושה עשר יום עד קצה אסיה

נמסר כי בעקבות ההסכם האחרון בין רוסיה ובין פולין חודשה נסיעת האכספרס הישרה מפאריס לוולדיווסטוק, דרך ורשה ומוסקבה, ואורכה של הנסיעה שלושה עשר יום.

המלה הישרה היא כאן עיקר הידיעה. קו העובר בשלוש ארצות אינו דבר של מסילה בלבד כי אם של הסכם: צריך שכל ממשלה תרשה לקרון של חברתה לעבור בשטחה, שהמכס ייבדק בתחנה אחת ולא בכל גבול, ושבעל הכרטיס לא יתחיל את דרכו מחדש בכל פעם שהוא עובר עמוד גבול. עד שלא נכרת ההסכם בין ורשה ובין מוסקבה לא היתה נסיעה כזאת אפשרית.

ודבר אחד נשאר גם לאחר ההסכם, והוא רוחבה של המסילה. המסילה הרוסית רחבה מן האירופית, ומשום כך אין קרון אירופי יכול להמשיך ולרוץ על פסים רוסיים כמות שהוא; בתחנת הגבול מרימים את הקרון ומחליפים תחתיו את מסגרות הגלגלים, או שהנוסע יורד ועובר אל רכבת אחרת. הדרך בים אל המזרח הרחוק נמשכת שבועות רבים יותר, ומכאן ערכם של שלושה עשר הימים האלה.

באוויר

קובהאם נאלץ לרדת בשדה

דיוקן של הטייס אלאן קובהאם
הטייס אלאן קובהאם

נמסר כי הטייס אלאן קובהאם, ששב לאנגליה בראשית החודש מטיסתו הארוכה, ניצל כאורח נס מסכנת מוות בעופו למנצ׳סטר, לקבלת הפנים החגיגית שערכה לו העיריה שם.

קלקול במכונה אילץ אותו לרדת בשדה, וברדתו נגע במכונתו בחוטי חשמל שעל יד תחנה. שיעור המתח שבחוטים נמסר בידיעה שהגיעה אלינו במספר שאינו קריא, ואין אנו נוקבים אותו.

ירידה בשדה אינה תקלה יוצאת דופן בטיסה של ימינו; טייס לומד אותה כשם שהוא לומד להמריא, ומחפש בכל שעה את השדה שיירד אליו אם ידום המנוע. אלא שהשדה אינו עוד מה שהיה: הוא חצוי בחוטי חשמל וטלגרף, והללו דקים ואין רואים אותם מלמעלה. מי שעבר בשלום אלפי פרסאות מעל מדבריות וימים ונפגע כמעט בחוט התלוי בין שני עמודים לא ילמד מכך לקח על עצמו, אבל יש בדבר לקח על הנוף שמתחת לכנף.

מקורות לידיעה