הולנד מוציאה מחוז מן הים

שר הפנים ההולנדי מסר לעתונאי חוץ כי ייבושו של ים הדרום עומד בעצם התפתחותו, וכי ארבע חלקות יבשה שיעלו מן המים יהיו יחד למחוז חדש בממלכה.

העבודה החלה לפני שנים אחדות על יד האי ווירינגן, ושם נוצר הפולדר הראשון, כלומר החלקה המיובשת הראשונה. על פיה של התכנית ייווספו לו שלושה: האחד מצפון לאוטרכט, השני ממערב לקמפן והשלישי מדרום לפריזלנד. ארבעתם יחד יכילו כשלושת אלפים קילומטר מרובע, ולפי ההשוואה שנמסרה אין זה שטח קטן משטחה של יהודה.

ההולנדים אינם עושים את הדבר בפעם הראשונה: לפני כחמישים שנה ייבשו את אגם הארלם, והוא כיום מן המחוזות העשירים שבארצם. ואולם אין להשוות אגם למפרץ. עלות הייבוש הוערכה, לפי הנמסר, בכארבעים מיליון לירות, וכלל התכניות יעלה לפי האומדן למאתים מיליון לפחות. סדר המלאכה עצמו, מן הסכר ועד המלח, מתואר בטור שבצד.

גמר המפעל נקבע לשנת 1933, ובסוף שנת 1930 עתידה הממשלה להזמין את מדינות אירופה לשלוח באי כוח מיוחדים אל החגיגה. מושל המחוז החדש כבר יושב על מקומו ומפתח לאט לאט את הנחלה שעלתה מן המים.

ולבטחון מפני סערות הים נבנה סכר גדול בין שני ראשי יבשה, ועל גביו תעבור מסילת ברזל מאמסטרדם לגרונינגן. מסילה העוברת במקום שהיה בו ים היא, אולי, המשפט הקצר ביותר שאפשר לומר על המפעל הזה.

נמסר כי הוחלט לבנות גשר חדש על נהר הריין בדיסלדורף, וכי הטרוסט הגרמני לתעשיית הפלדה נכון להלוות לבנייתו כשלוש מאות אלף לירות שטרלינג.

ההלוואה ניתנת בתנאי אחד, והוא שהפלדה והברזל יוזמנו אצל הטרוסט עצמו. מי שקורא את הדבר כנדיבות טועה בו: זוהי הזמנה הלבושה בגדי הלוואה. המלווה נותן כסף ומקבל בחזרה שני דברים, את כספו עם רבית ואת העבודה בבתי החרושת שלו; ואין לו בדבר סיכון גדול, שכן גשר עומד במקומו ואינו נוסע לשום מקום.

וגשר על נהר גדול אינו נבנה בפלדה מפני שהיא יפה כי אם מפני שהיא נושאת מתיחה. אבן נושאת יפה כשהיא נלחצת ואינה נושאת כשהיא נמתחת, ולפיכך גשר של אבן צריך קשתות ועמודים רבים בתוך המים. פלדה מאפשרת מפתח ארוך בין עמוד לעמוד, ומפתח ארוך פירושו פחות עמודים בתוך הנהר ומעבר חופשי לאניות העוברות בו.

שמועה מהלכת בברלין כי טרסט הצבעים הגרמני מתקדם יפה בנסיונותיו להשלים תהליך כימי שיהיה בכוחו לייצר גומי מלאכותי, ונמסר כי כימאים ידועי שם עוסקים בשאלה זו זה שנים אחדות.

הגומי שאנו מכירים אינו מעשה מעבדה כלל. הוא בא משרף לבן הנוטף מגזעו של עץ בארצות החמות: חורצים את הקליפה באלכסון, השרף נאסף בכלי קטן הקשור אל הגזע, אחר כך הוא מוקרש, נכבש לגושים ונשלח באניות. נמצא שכל תעשיית הגומי שבאירופה תלויה במטעים שמעבר לים ובמחיר שהם קובעים לה.

תהליך כימי משנה את התמונה מעיקרה, שכן בית חרושת אפשר להעמידו בקרבת המכרה ובקרבת הנהר, ואינו תלוי לא בגשם ולא באניה ולא בעונת המסיקה. ואולם עד שלא ייראה הדבר בעין אין לומר עליו אלא את אשר נמסר עליו: שמועה היא, ומקורה בברלין.

בוויכוח שנשמע בארץ על תכניות ההתיישבות הזולות הועלתה תכנית חדשה, ולפיה יוקם משק שאין בו לא בהמת עבודה ולא בקר וצאן ולא עופות ודבורים.

טענתן של כל התכניות המקמצות אחת היא: מקטינים את השטח הדרוש למשפחה, ומקטינים עמו את הסכום. אלא שהסכומים נשארו גדולים גם לאחר הקמוץ, ולפיכך באה תכנית המקמצת פי כמה. מחירה אינו נגבה בכסף כי אם מן המתיישב עצמו, שכן היא דורשת ממנו שישנה את מאכליו ולא יאכל לא בשר ולא ביצים ולא חלב ולא דבש.

מבחינת המשק יש בדבר הגיון פנימי. משק שאין בו בהמה אינו צריך לא רפת ולא לול ולא דיר, אינו צריך לזרוע מספוא ואינו צריך הון חי, ואין לו אלא דירה לאנשים וחלקת אדמה. לדברי בעלי התכנית די למשפחה בת חמש נפשות בשלושה עד חמישה דונם אדמת שלחין לגידול ירקות; ולזבל אין לוקחים אלא דשנים שאין בהם שיירי בעלי חיים.

ונמסר כי כבר יש בדבר נסיון אחד: משפחה צעירה חכרה שמונה דונם וחצי אדמת שלחין וגידלה בהם ירקות. המספרים שנמסרו על הכנסתה אינם ברורים בידיעה שלפנינו, ולפיכך אין אנו מביאים אותם. ומכל מקום ראוי לזכור, שבמקום שהחשבון נוגע לא בקרקע כי אם בטעמו של אדם ובמנהג אבותיו, אין הנייר מכריע לבדו.