אמש נקראו בתל אביב קטעים משיריו ומכתבי מסעותיו של י. פיכמן, וניתנה הערכה לעבודתו כמבקר וכעורך במשך עשרים וחמש שנה.
שני מאורעות של חיי רוח נרשמו בעיר ביום אחד, והם רחוקים זה מזה כרחוק אולם הרצאות מאולם אספות. האחד יובל של משורר, והשני ישיבה של מורים הדנים בשאלה מי ישלם את שכרו של מי.
ואין שני הדברים זרים זה לזה כל עיקר. ספרות אינה עומדת על המשוררים בלבד; היא עומדת גם על מי שמלמד לקרוא בה, ומי שאין לו משרה אינו מלמד.
מן הארץ
ליובלו של י. פיכמן
אמש נערכה בתל אביב, מטעם ועדת ההרצאות של העיריה, הרצאה במלאות עשרים וחמש שנה לעבודתו הספרותית של המשורר י. פיכמן, ובה נכח קהל רב.
נקראו קטעים משיריו של המשורר ומכתבי מסעותיו, וניתנה הערכה לפעולותיו בתור מבקר ובתור עורך. הצירוף הזה, משורר ומבקר ועורך באיש אחד, אינו מקרה בספרותנו הצעירה: מי שכותב בלשון שאין לה עדיין קהל גדול מוצא את עצמו כותב, מבקר ומסדר לדפוס את דברי חבריו בעת ובעונה אחת.
ועבודתו של עורך קשה לחוג לה יובל, מפני שאין רואים אותה. את המשורר מכירים בשיריו; את העורך מכירים דווקא במה שלא נדפס, ובמה שנדפס בשמו של אחר ונעשה טוב יותר משהיה. עשרים וחמש שנה של עבודה כזאת פירושן דורות אחדים של קוראים שקראו בלא לדעת מי הביא לפניהם את אשר קראו.
ראוי לציין גם את המזמין. עיר שאינה בת עשרים שנה, ויש בה ועדת הרצאות מטעם העיריה, והיא מקדישה ערב למלאות רבע מאה לעבודתו של סופר עברי: דבר זה עצמו הוא ידיעה, ואין הוא מובן מאליו בשום מקום.
מן העולם
ארבע מאות צירים בקפיטול
נמסר כי בקפיטול שברומא נפתח הקונגרס הבינלאומי הרביעי לחינוך, ובו משתתפים ארבע מאות צירים משלושים ארצות.
קונגרס כזה אינו מוסד בעל סמכות ואין בכוחו לחייב איש. ערכו במקום אחר: שלושים ארצות מביאות אל שולחן אחד שלושים בתי ספר שונים, ומי שיושב שם שומע בתוך שבוע כיצד מלמדים ילד בארץ שאינה ארצו, ובאיזו לשון, ובאילו שעות, ומי משלם.
ולנו הדבר נוגע יותר משנראה במבט ראשון. בית הספר העברי בארץ הוא מן החדשים שבעולם, וכמעט כל שאלה העומדת בו, לשון הלימוד, מספר השעות, מי מחזיק במוסד ומי מפקח עליו, עמדה קודם לכן בארץ אחרת ונפתרה שם בדרך זו או אחרת. מי שיודע כיצד נפתרה במקום אחר אינו פטור מלפתור אותה כאן, אך אינו מתחיל מן ההתחלה.
בסניף המורים: התנדבות או חובה
באספת סניף המורים בתל אביב וביפו, שהשתתפו בה למעלה ממאה איש, עמדו על הפרק שתי שאלות: התנדבות שעות נוספות של המורים, כדי לאפשר בכך את פתיחתן של מחלקות חדשות לילדים מחוסרי בית ספר, וגיוס ימי עבודה לטובת המורים מחוסרי העבודה.
בשאלה הראשונה הביעה האספה פה אחד התנגדות נמרצה, ובעיקר מפני שהתנדבות זו אינה פותרת את שאלתם של המורים מחוסרי העבודה. אשר לגיוס ימי עבודה הוחלט להציע לפני המרכז להטיל על המורים חובת גיוס ימי עבודה באופן פרוגרסיבי, להעסקתם של מורים מחוסרי עבודה במחלקות החדשות שייפתחו.
באספה הובע רצונם הגמור של המורים לעזור לחבריהם מחוסרי העבודה, ונאמר כי אם היתה התנגדות באספות הקודמות לא היתה זו לעצם פתרון השאלה כי אם לצורתו. דעת הרוב היתה שכולם כאחד צריכים לעזור, ואין לפתור את השאלה על גבם של אחדים מן המורים; ורק בצורה זו, של גיוס ימי עבודה, אפשר יהיה לסדר כמה עשרות מורים.
ההבדל שבין התנדבות ובין חובה פרוגרסיבית אינו הבדל של נוסח. שעה הניתנת בחינם היא נדבה, ואין בונים עליה שנת לימודים; ואילו חובה המוטלת על הכלל לפי כוחו של כל אחד היא תקציב, אף שאינו כתוב בכסף. המורים בחרו בדרך השניה, ובזה אמרו דבר שראוי שיישמע גם מחוץ לאולם האספה.