פרופיסור סיר פלינדרס פיטרי מודיע מלונדון כי בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה שבמצרים יעביר את עבודתו בחורף הקרוב אל דרומה של ארץ ישראל.

ההודעה נדפסה ב׳טיימס׳, ונמסרה לנו מעל עמודי ה׳פלשתין בולטין׳. לדברי פיטרי ימלא בית הספר בעבודתו כאן חלק מן היעוד שהוצב לו מראשיתו, שכן ארץ זו היתה בימים שעברו נתונה למצרים, וכל הקלה לעבודה הוצעה לו ברוח טובה מאת השלטונות בארץ. ובמשפט אחד הוא מעמיד את הדברים על מקומם: השאלות ההיסטוריות המחכות לנו במה שהוא מכנה ׳מצרים שמעבר לגבול׳ דוחקות עתה יותר מן השאלות שבמצרים עצמה.

ומה הוא מבקש למצוא שם. הוא מונה רשימה ארוכה, ואנו מעתיקים ממנה את הקריא בלבד: התרבות הקדומה ביותר הידועה עד עתה, היא התרבות הבדארית שבמצרים; מסעה של השושלת השמונה עשרה ושל הבאות אחריה; אנשי כרתים; ערים יהודיות; פולחנה של האלה הסורית; ושרידים נוצריים קדומים. ומוסיף הוא כי חבל שנחצה כל כך הרבה פעמים, ושהיה בכל התקופות קרוב כל כך למצרים, יהיה בעל ענין היסטורי גדול, ושדה התלים הרבים שבו מבטיח יבול טוב.

וכיצד נמדד הזמן בתל. תל אינו גבעה שהעלתה האדמה מאליה, אלא עיר שנבנתה על גבי עיר: כל ישוב שחרב הניח אחריו שכבה של חומר, לבנים ואפר, והבא אחריו בנה על גבה. החופר חותך את הגבעה לרוחבה ורושם שכבה אחר שכבה, ואת גילה של כל שכבה הוא קובע לפי החרסים המונחים בה. פיטרי עצמו הוא שהורה בשעתו לסדר חרסים לפי צורתם ולפי שינוייה האטיים, וכך נעשה כלי המטבח השבור לשעון של דורות. מי שאינו רושם את השכבה בשעה שהוא מרים את החרס, מאבד את התאריך ולא את החרס.

החבורה שתצא, כך נמסר, תמנה ששה אנשים ובהם הליידי פיטרי ופיטרי עצמו, מקצתם מנוסים ומקצתם תלמידים חדשים, ׳ואנו מקוים לעשות צדק עם המקומות׳. שמות התלים שבהם יחלו לא נמסרו, ואף לא מועד היציאה המדויק, ואין אנו ממלאים את החסר מדעתנו.

נמסר כי פקידי הממשלה בחיפה נצטוו לקבל זריקה, כאמצעי זהירות מפני מחלת הטיפוס. בשבועות אלה נעשות זריקות גם בבתי הספר שבתל אביב, ואנו איננו חוזרים כאן על המספרים שכבר נדפסו; אנו מבקשים להסביר מה נעשה בגוף האדם כשהמחט נכנסת בו.

התרכיב אינו תרופה. הוא עשוי מן החיידקים של המחלה עצמה, לאחר שהומתו בחום או בחומר כימי, והם נכנסים אל הגוף מתים ובלא כוח להזיק. הדם, שאינו יודע להבחין בין אויב חי ובין אויב מומת, מכיר את צורתו ומתחיל לעשות כנגדו את חמרי ההגנה שלו. כשיבוא החיידק החי לאחר זמן, ימצא לפניו גוף שכבר למד את פניו. זו כל התורה כולה, וזה גם ההסבר לכאב הזרוע ולחום הקל שבאים לאחר הזריקה: אין זו המחלה, זו תשובתו של הגוף.

ומדוע דוקא פקידים. מחלת הטיפוס אינה עוברת באויר אלא במים ובמזון שנגעה בהם יד לא נקיה, ועל כן היא מכה תחילה במקומות שרבים באים אליהם ושותים מכד אחד: בתי ספר, מחנות, ולשכות שקהל עומד בהן בתור. הזריקה מגינה על הפקיד; היא אינה מטהרת את הבאר. מי שמבקש להיפטר מן הטיפוס לא ייפטר ממנו במחט בלבד, אלא בצנור, בביב ובמכסה על הבור.

משלחת מדעית צרפתית אל הקוטב הצפוני, בראשות הלויטנאנט דארקס, עומדת לצאת בקרוב מנמל לה האוור על סיפונה של האניה הנורבגית ׳מונין׳, כך נמסר לנו. שמו של המפקד בא אלינו בכתיב לועזי בלבד, ואנו מוסרים אותו כפי ששמענו.

ורשימת המטען היא היא הידיעה. חמשה עשר איש; שני אוירונים קלים; ששה מזחלות מנוע וששה גררים; ועשרים וארבעה טון צידה. מי שקורא את הרשימה הזאת רואה בה את השינוי שחל במסעות הקוטב בדור האחרון. הדור שקדם סמך על כלבים ועל רגלי אדם, וכל מיל נקנה בימים; המזחלת בעלת המנוע גוררת אחריה משא שאין חבורה יכולה לשאתו, והאויר שממעל אינו שואל כלל אם הקרח שלם או שבור מתחתיו.

ועשרים וארבעה טון צידה לחמשה עשר איש אינם מספר של הפלגה קצרה. אנו למדים מהם שהחבורה מתכוונת לשהות שם עונה ארוכה, ואולי לחרוף במקום. יש לשער כי בשנים הבאות ישמש האוירון במקומות ההם לא לגילוי בלבד אלא גם למדידה ולציור מפות של חופים שלא נמדדו מעולם. מסלולה של המשלחת ומועד שובה לא נמסרו לנו, ואין אנו מנחשים אותם.