דלג לתוכן העמוד
bookmark

א׳ בחשון תרפ״ז9 באוקטובר 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · א׳ בחשון תרפ״ז · 9 באוקטובר 1926

מג׳דרה בשמן החדש

קדרת עדשים ואורז שכל טעמה בשמן שירד זה עתה מן הבד ובבצל שנצלה לאט, כבישת זיתים שתעמוד לכם עד האביב, ועצה לשמירת הצימוקים והתאנים שנתרבו השנה בשוק

בתי הבד גמרו את מלאכתם והשמן החדש עומד בפכים. הבאנו לפניכן תבשיל אחד של עדשים ואורז, שכל סודו בשמן ובבצל, ולצדו כבישת זיתים לכל ימות החורף.

ראש חודש חשון היום, והיורה עדיין לא ירד. בשוק כבר נשתנו הדוכנים: הענבים אזלו, התאנים והצימוקים מונחים בערמות גדולות ובמחיר שלא היה כמותו זה שנים, והעדשים והאורז עומדים בשקים פתוחים כמנהגם. ומעל הכל: השמן החדש. מי שהיה בשבועות האחרונים ליד בית הבד יודע מה ריחו של שמן שירד זה עתה מן האבן, ירוק מעט ומר מעט, ואין דומה לו בכל השנה.

לפיכך בחרנו השבוע בתבשיל שכל כבודו בשמן: קדרת עדשים ואורז, שהערבים קוראים לה מג׳דרה ובבתי הספרדים שבירושלם עושים אותה זה דורות. אין בה בשר ואין בה דבר יקר, ובכל זאת היא מאכל של שובע ושל כבוד, ומעמידה שולחן שלם לפני משפחה גדולה בפרוטות אחדות. ומי שהכינה אותה פעם אחת כהלכה שוב אינה חוזרת אל המרק הדל של ימי החול.

וכך תעשינה. קחו כוס וחצי עדשים חומות, בררו אותן מן הצרורות, שטפו היטב והעמידו אותן במים על אש בינונית כרבע שעה, עד שהן רכות למחצה ולא יותר. בעוד הן מתבשלות, חתכו ארבעה בצלים גדולים לטבעות דקות. חממו בקדרה רחבה חצי כוס שמן זית, הטילו לתוכו את הבצל, והניחו לו על אש נמוכה זמן רב, רבע שעה ויותר, עד שהוא נעשה חום ומתוק. אל תמהרו כאן, שכל התבשיל עומד על הבצל הזה. הוציאו מחצית הבצל אל צלחת ושמרו אותו לשעת ההגשה.

עתה סננו את העדשים ושפכו אותן אל הקדרה שעל הבצל שנשאר בה. הוסיפו כוס אורז שנשטף במים צוננים, וערבבו הכל יחד עד שיספגו הגרגרים את השמן. תבלו בכפית כמון, בחצי כפית פלפל שחור טחון ובמעט קנמון למי שאוהב, וכסו במים חמים עד שיעלו כשתי אצבעות מעל לגרגרים. הביאו לידי רתיחה אחת, הנמיכו את האש עד הקטנה שבשלהבות, כסו, והניחו לקדרה עשרים רגעים בלא לגלות אותה כלל. את המלח הוסיפו בסוף ולא בתחילה, שהמלח מקשה את העדשה.

כשכבו האש, פרשו מטפחת נקיה על פי הקדרה, השיבו את המכסה והניחו לה עוד רבע שעה. אז הפכו אל קערה רחבה, פזרו למעלה את הבצל השמור, ויצקו מלוא הכף שמן חדש על הכל. הגישו עם לבן חמוץ או עם סלט של עגבניה, בצל ולימון, ואין צורך בדבר נוסף. ומה שיישאר בקדרה יעמוד יפה עד למחרת, ויש אומרים כי קר הוא טוב מחם.

מסיק זיתים בארץ ישראל
מסיק זיתים בארץ ישראל
איור: אשה בסינר ובמטפחת בוחשת בסיר על הכירה
במטבח: אשה עומדת על הכירה

זיתים כבושים לכל החורף

זו השעה. הזית הירוק שנקטף בשבועות אלה הוא הטוב לכבישה, וכל בית שיש בו כד וחופן מלח יכול להעמיד לעצמו זיתים לכל החורף. קחו את הזיתים, בדקו אותם אחד אחד והסירו את הפגומים, והכו קלות בכל אחד באבן, או שסעו אותו בסכין עד הגרעין, שכך תצא ממנו המרירות. הניחו אותם בכלי, כסו במים צוננים, והחליפו את המים בכל בוקר. כעבור שמונה ימים או עשרה טעמו אחד: אם המרירות סרה ונשאר רק טעם חריף קל, הגיעה שעתם.

עתה המליחו. המיסו מלח גס במים עד שתצוף בהם ביצה שלמה, ואם שקעה הוסיפו מלח. שפכו את התמלחת אל הכד על הזיתים, הטילו לתוכה שלוש פרוסות לימון, שני שיני שום שלמים וענף אחד של עלי דפנה, ויצקו למעלה שמן זית כעובי אצבע, שהוא החוסם את האויר. סגרו והעמידו בפינה אפלה וקרירה שבבית. כעבור ששה שבועות אפשר לפתוח. וזכרו כלל אחד: כל זית שיעלה מעל פני התמלחת ישחיר ויתקלקל, לפיכך הניחו עליהם אבן נקיה שתחזיק את כולם למטה.

עצת השבוע

נמסר השבוע כי יבול הצימוקים והתאנים נכפל השנה על שנים שעברו, וכי הקונים שמחוץ לארץ הציעו מחירים שהמגדלים לא יכלו לקבלם, וחלק גדול מן היבול נשאר בלא יצוא. מה שרע למגדל טוב לעקרת הבית: המחיר בשוק יהיה נמוך כל החורף, ומי שיש לה מקום בארון תקנה עתה בכמות. ואולם פרי יבש הנשמר שלא כהלכה מתליע בתוך חודש, וכל החסכון יורד לטמיון.

לפיכך עשו כך. אם הפרי רך מעט, פרשו אותו יום אחד על מטפחת בשמש ובמקום שהרוח עוברת בו. אחר כך העמידו אותו בכד חרס או בכלי זכוכית יבש לגמרי ולא בקופסת פח, הטמינו באמצע עלה דפנה אחד, וסתמו היטב. בדקו פעם בחודש, ואם מצאתן פרי לח הוציאו אותו מיד מן הכלי. ואם עלה על הפרי כעין קמח לבן של סוכר, אין בכך כלום, וזה סימן למתיקותו ולא לקלקולו.

מקורות

  • מן הידיעה שנתפרסמה השבוע על יבול הצימוקים והתאנים שנכפל ועל המחירים שהוצעו לו מחוץ לארץ
  • שאר הדברים במסורת הבית