במודעה שנדפסה השבוע מודיע בעל סאלון לתפירת בגדי גברים ברחוב אלנבי כי גמר את האקדמיה לגזירה שבפטרוגרד, וכי זכה בתערוכות בין לאומיות במדליה של זהב ובסימני הצטיינות נוספים. עוד נאמר שם כי נמצא אצלו מבחר גדול של ארג להזמנה ולמכירה, כי ההזמנות ממולאות במהירות האפשרית ובדקדוק, וכי לפועלים ניתנת הנחה.

ומי שאינו בקי במלאכה ישאל מה פירושה של ׳אקדמיה לגזירה׳. גזירה אינה תפירה. התופר מחבר את מה שכבר נחתך; הגוזר הוא שמכריע כיצד ייחתך, והוא עומד מול בד שלם ואינו יכול לחזור בו: חתך אחד שאינו במקומו עושה את כל היריעה לפסולת. לפיכך למדו את המלאכה בבתי מדרש מיוחדים, בשרטוט ובמידות ובתבניות של נייר, וזו היתה תורה שלמה שלמדו אותה שנים אחדות. תעודה של בית מדרש כזה אינה עיטור בלבד; היא אומרת לקונה שהאיש יודע להתאים גזרה שנקבעה באירופה לגוף שאינו דומה לה.

ושורה אחת שבמודעה ראויה לתשומת לב מיוחדת, והיא האחרונה: לפועלים ניתנת הנחה. חייט העושה את חשבונו כך יודע שהעיר הזאת אינה חיה מן הלקוח האמיד בלבד, ושחליפה אחת לשנה היא הוצאה גדולה במשק בית שיש בו שכר עבודה של חודש ולא יותר.

ובמודעה שניה, מאותו שבוע, מודיע בית מסחר על סניפים אחדים בתל אביב, ובהם נמכרים מנופקטורה, הלבשה והנעלה כאחד; והוא מבטיח סחורה מן המין המובחר ומכל המידות שיש להן מהלכים בארץ, ולקונים במזומן הנחה הגונה. מחסניו פתוחים בשעות הבוקר בלבד, ולאחר הצהריים מקבלים קונים בדירה שברחוב אלנבי.

ושתי המודעות יחד מספרות ספור אחד. בעיר קטנה בת ארבעים וששה אלף נפש עומדות זו מול זו שתי דרכים לקנות מעיל: מידה, שהיא יקרה ואיטית ונעשית לאדם אחד; ובגד מוכן, שהוא זול ומהיר ונתפר לאלף איש כאחד. ומי שמצהיר על ׳כל המידות שיש להן מהלכים בארץ׳ מודיע למעשה שהוא יודע כבר מה מידתו של הקהל כאן, וזו ידיעה שלפני עשר שנים לא היתה בנמצא.

ועצה אחת לעונה, למי שקונה מעיל אחד ולא שנים. בחדשי הגשם אין החום הנצרך רב כבאירופה, אך הלחות כאן גדולה, והיא הקובעת: בגד צמר כבד מדי אינו מתיבש בין יום ליום ומתחיל להעלות ריח. מוטב מעיל אחד מבד צפוף ושתי שכבות דקות מתחתיו מאשר מעיל אחד עבה, ומוטב לקנות אותו עתה ולא בראשון לכסליו, כשכל העיר עומדת באותה חנות עצמה.