מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום שני, ג׳ בחשון תרפ״ז, 11 באוקטובר 1926.

ה׳ ארלוזורוב הרצה בועידת ההסתדרות על הסוציאליזם ועל מלחמת המעמדות, ועל יחסה של התנועה הציונית אל הסוציאליזם ואל הלאומיות לעומת האינטרנציונל.

כן הגיש הצהרה בשם ״הפועל הצעיר״ בנוגע לשמועות שנתפשטו בעניני המפלגות.

באותה ועידה נשא ה׳ לופבן הרצאה על תפקידו של העתון בתנועת הפועלים ועל חובותיו כלפיה.

שתי ההרצאות האלה עומדות זו לצד זו ולא במקרה. הראשונה שואלת למי חייבת התנועה את נאמנותה, והשניה שואלת מי רשאי לכתוב עליה. עתון של תנועה הוא כלי שקשה להחזיקו: אם יכתוב רק את המוסכם יחדל לעניין גם את חבריו, ואם יכתוב את הכל ייקרא מבחוץ כעדות לפילוג. אין הכרעה נוחה בין שתי אלה, ויש הכרעה גלויה.

נוסח ההצהרה ותוכנן של השמועות שעליהן באה לא נמסרו בפירוט, ואין אנו מוסיפים עליהם.

בועידת ההסתדרות נידונו עבודת נשים בתעשיה וקביעת שכר עבודה.

עוד הובאה לפני הועידה הצעה להכשרת נוער עובד: בחירת תשעים איש לקורס לימודים של חצי שנה, בנושאים חברתיים ובידיעת הארץ.

חצי שנה אינו זמן מועט בחיי צעיר העובד למחייתו. מי שיוצא לקורס אינו משתכר באותם חדשים, ומי שמבקש להוציאו חייב לומר ממה יתפרנס הוא ומשפחתו בינתים.

ושאלת שכרן של עובדות בתעשיה אינה שאלה של הכרזה אלא של פנקס. תעריף שנקבע ואינו נבדק בבתי המלאכה עצמם נשאר תעריף שעל הנייר, ואשה העובדת בבית חרושת לגפרורים או לסיגריות אינה יודעת לפי מה משלמים לה אלא אם כן נאמר לה הדבר בכתב.

היכן ייערך הקורס, מי ילמד בו ומתי ייפתח לא נמסר; אף התעריפים שנקבעו לא פורסמו.

ועידה ארצית של מפלגת הפועלים הציונית הסוציאליסטית ״אחדות העבודה״ תיפתח בתל אביב בעשרים וששה באוקטובר.

המפתח שנקבע לצירים פשוט הוא: כל עשרים וחמישה חברי מפלגה שולחים ציר אחד.

מפתח כזה אומר יותר משהוא נראה. מפלגה הבוחרת ציר לכל עשרים וחמישה חברים מבקשת אספה שבה יכיר כל ציר את שולחיו בשמם, ולא ועידה של נואמים הבאים מטעם מחוז.

ועידה הנפתחת בסוף אוקטובר נפתחת גם בסופה של עונה: מה שלא יוכרע בה בעניני עבודה והתיישבות יידחה למעשה עד אחרי הגשמים.

מספר הצירים הצפוי, מקום הועידה וסדר יומה לא נמסרו.

אוסף גיוס ימי העבודה שהכריזה עליו מועצת פועלי ירושלים מתפתח יפה, כך נמסר.

בספטמבר גויסו כשלוש מאות עובדים, ובחודש זה עלה מספר ימי העבודה שגויסו ליותר מתשע מאות.

גיוס יום עבודה אינו תרומה של כסף. הפועל נותן יום שבו לא ישתכר, וחשבונו של הנותן נעשה בערב אותו יום ולא בסוף השנה.

מספר העולה מתשע מאות בחודש אחד הוא מספר ניכר בעיר שאין בה תעשיה גדולה, ומי שמפרסם אותו חייב לפרסם גם את הצד השני של הפנקס: לאיזו מטרה הולכים הימים האלה, ומי מחלק אותם.

יעודם של הכספים ודרך חלוקתם של ימי העבודה לא נמסרו בפירוט.

בירושלים התקיימה ישיבה של הסתדרות הפקידים בארץ.

על סדר יומה עמדו שאלות של תנועת הפועלים ושל זכויות העובדים במשרדים ובבתי המסחר.

פקיד במשרד אינו נמנה בדרך כלל עם מי שקוראים להם פועלים, ומצבו דומה למצבם יותר משנראה: שכרו נקבע בשיחה אחת עם בעל הבית, אין לו תעריף כתוב, ופיטוריו נעשים בהודעה של שבוע.

הסתדרות של פקידים נמדדת לפיכך בדבר אחד בלבד: אם יש בידה חוזה אחיד להציג לפני בעלי המשרדים, או אין בידה אלא החלטות.

מספר המשתתפים בישיבה וההחלטות שנתקבלו בה לא נמסרו.

המנוח ה׳ מאיר ל. בלום מבאלטימור הוריש בצוואתו חמש מאות דולר לאוניברסיטה העברית בירושלים.

הכסף נתקבל בימים אלה, ובו נרכשו מכשירים שונים בשביל המכון לכימיה.

חמש מאות דולר אינם סכום שמדברים עליו בנאום, והם סכום שרואים אותו על שולחן במעבדה: מאזניים, כלי זכוכית, מכשיר מדידה אחד או שניים.

מוסד לימוד נבנה משתי דרכים, ואין האחת ממעטת את חברתה. יש הנותן בית או מחלקה שלמה ושמו נחקק בשער, ויש המוריש סכום קטן הנעשה למכשיר העומד בחדר אחד ומשמש סטודנטים עשרות שנים. השני אינו נזכר בטקסים, ובלעדיו אין המחלקה עובדת.

מה הם המכשירים שנרכשו ומה עלה כל אחד מהם לא נמסר.

ה׳ הנריקס, המהנדס הסניטרי של ההסתדרות הציונית העולמית, שב ללונדון.

לפי הנמסר ידווח לד״ר וייצמן על עבודתו בארץ ישראל במשך השנה האחרונה.

עבודה סניטרית בארץ הזאת אינה מקצוע של נוי. היא באר שנחפרה במקום שאין בו זרימה, ביב שנסתם, ביצה שיובשה או שלא יובשה, ובית שבנו לו חלון במקום שהרוח עוברת בו.

דין וחשבון של שנה אחת בעניינים אלה שווה יותר מכמה נאומים על בריאות הישוב, ובלבד שיימסרו בו המספרים: כמה מקומות נבדקו, מה נמצא בהם ומה תוקן בפועל.

מתי יימסר הדין וחשבון ואם יפורסם ברבים לא נמסר.

בבית המשפט בטבריה עומד לדין עלי חסן צאלח באשמת רצח מוחמד תלג׳, והמשפט קבוע לשבעה עשר באוקטובר.

כן נדון בטבריה עניינו של חסן טאהא אל-מוסטאפה, הנאשם ברצח אשתו סעדה.

ובצפת נדון עניין סמכותו של בית המשפט במשפטו של אליל אבראהים.

שלוש הידיעות האלה באות מאותו אזור עצמו, ובאותו שבוע שבו נמסר כי אין שופט שלום יהודי בכל הגליל. שתי הידיעות אינן אותו עניין ואינן זרות זו לזו: בית משפט שאין בו די שופטים דוחה מועדים, ומועד נדחה בפרשת דמים הוא חודש נוסף של המתנה לעדים ולמשפחות.

פרטי כתבי האישום ושמות באי כח הצדדים לא נמסרו, ואין אנו מקדימים דבר לפני פסק הדין.

בנמל יפו נתגלע סכסוך בשאלת גובהן של ערימות העצים.

עובדי הנמל דרשו להקטין את הגובה לשש מטרות, מטעמי בטיחות.

ערימה של קורות אינה עומדת על מקומה בכוח החוק אלא בכוח משקלה, וכל שורה שמוסיפים עליה מגדילה את הלחץ על התחתונות ואת דרכה של הערימה ליפול לצד אחד.

דרישה הנוקבת במספר היא דרישה שאפשר לבדוק אותה: מודדים, רושמים, ויודעים מי עמד בה ומי לא. ומי שמבקש לדחות אותה חייב להשיב במספר אחר ולא בטענה כללית על סדרי הפריקה.

כיצד נסתיים הסכסוך, ואם נקבע גובה מחייב, לא נמסר.

בירושלים התכנסה ישיבת כוהנים ללמוד הלכות עבודת כוהנים ותבנית ההיכל.

לימוד זה נוהג בירושלים זה שנים אחדות, והוא נעשה בחבורות קטנות.

מי שרואה בכך עניין של הלכה בלבד אינו רואה את כולו. ישיבה הלומדת את מידות ההיכל לומדת גם מסכת של מדידות, של חשבון ושל תיאור מדויק, ואלה מלאכות שאין הדעת נחה מהן בעל פה.

ואף זה מן הדברים המציינים את העיר הזאת: בשעה שבתחנתה עומדים משמרות כבוד ותזמורות, יושבים בה אנשים ולומדים תבנית של בית שאינו עומד.

מספר הלומדים ושם העומד בראש הישיבה לא נמסרו.