דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום שני · ג׳ בחשון תרפ״ז · 11 באוקטובר 1926
מוסף סוף השבוע · א׳ בחשון תרפ״ז · 9 באוקטובר 1926

חוקת הבחירות לעיריות נתפרסמה

ידיעות

ועידה ארצית על הבחירות

בישיבה משותפת של הנשיאות ושל הועדה העירונית של ועד העיר ליהודי ירושלים, שהתקיימה אמש, הוחלט לכנס ועידה ארצית כדי לדון ביחסה של יהדות ארץ ישראל לבחירות הקרובות למועצות העיריות.

ההחלטה הזאת נובעת מן החוקה עצמה. משעה שהרשימות נערכות לפי עדות, נעשית כל שאלה של בחירות עירוניות גם שאלה של יחסי עדה ועדה; ומה שיוכרע בירושלים בענין זה נוגע גם לחיפה, גם לטבריה וגם לצפת. ועידה ארצית היא הדרך היחידה שבה מדברות קהילות אחדות בקול אחד לפני הרשות.

מתי תתכנס הועידה, מי יזמן אותה ומי יישב בה לא נמסר. ועד העיר החליט לקרוא לה, ובכך מסתיים לפי שעה כל מה שידוע.

טברסקי: לא כוינא ולא כאנגליה

בועידת ״הפועל הצעיר״ הודיע ה׳ טברסקי, אחד ממנהיגי סיעת הפועלים בעיריית תל אביב, דברים שראוי להביאם כלשונם: ״לא רצינו בתל אביב שנקבל על עצמנו את כל האחריות לשלטון, בשעה שיחסי הכחות בישוב ובציונות לא הרשו זאת לפי שעה. אין לנו להידמות לוינא ולאנגליה. נדמה לי שאנו עומדים לפני הסכם לבחירות הבאות, אך אם גם ננצח בבחירות נצטרך לבקש הסכם עם חוגים ידועים או להסתלק מן האחריות״.

וזוהי הודאה גלויה בדבר שאין מודים בו בדרך כלל לפני בחירות: שניצחון במנין הקולות אינו שלטון, וששלטון הנשען על סיעה אחת בלבד אינו עומד בעיר הזאת. מי שאומר זאת מראש אינו מחליש את סיעתו; הוא מודיע שהוא יודע לספור.

עוד אמר ה׳ טברסקי כי לדעתו צריכה הסיעה שבעיריה להיות אבטונומית, ולא להיכנע למוסדות המפלגה ואף לא למועצת הפועלים העירונית. ובזאת נוגע הוא בשאלה שאין מדור זה יכול לפטור אותה בשורה: בפני מי אחראי נבחר, בפני בוחריו או בפני הגוף שהעמיד אותו ברשימה.

שלושה עשר גורשו מן הארץ

שלושה עשר הצעירים שהואשמו בפעילות קומוניסטית, ואשר נדונו לאחרונה על הפרעת השלום הצבורי במשרדי ההנהלה הציונית בארץ ישראל, גורשו עתה מפלשתינה.

ולקורא שאינו בקי בסדרי הממשלה כאן: גירוש אינו עונש שבית המשפט גוזר. בית המשפט דן על הפרעת השלום הצבורי, וגזר את שגזר; הגירוש בא אחר כך, מכוחה של סמכות מינהלית שבידי הרשות, והוא אינו מותנה באורך העונש ואף לא במידת חומרתו.

ושני דברים בידיעה הזאת אין בה. אין בה שמותיהם של המגורשים ואין בה יעדם, ואף לא נמסר אם ניתנה להם דרך לערער. משיימסרו הפרטים, יימסרו במקומם.

מה משתכר ראש עיר באנגליה

ומאנגליה, שממנה באה החוקה שאנו עומדים לבחור על פיה, הגיעה אלינו ידיעה הנוגעת בשאלה שאיש לא שאל אותה כאן. הבחירה השנתית של ראשי הערים בכל הממלכה תיערך בתשעה בנובמבר, ובבורו אחדים שבלונדון נמשך עתה הויכוח מה שכר יש לשלם לראש העיר, אם בכלל יש לשלם לו.

בבורו הגדולים נפגעה מידת כבודם משום שבורו קטנים שבמחוזות משלמים יותר מהם. הרשימה שלפנינו מעמידה את הדברים בגלוי: בלקפול, שבה שבעים ושלושה אלף נפש, משלמת אלף לירות ומכונית; ניופורט שבמונמות, תשעים ושלושה אלף נפש, אלף ומאה וחמישים; סאותפורט, שבעים וששה אלף נפש, שבע מאות וחמישים; הארוגייט וסאטון קולדפילד, שאין בהן יחד ששים ואחד אלף נפש, שמונה מאות כל אחת. ואילו בבורו של לונדון נע השכר בין מאתיים לירות בפופלר ובין חמש מאות בוונדסוורת ובוולידג׳.

אין עוררים על הערים הגדולות: לורדי המייור של ברמינגהם, קארדיף, ליברפול, לידס ומנצ׳סטר מקבלים אלפיים לירות כל אחד, ורואים בכך יחס הוגן אל עשרת אלפים הלירות שמשלמת קורפורצית הסיטי ללורד מייור של לונדון. הטענה מכוונת אל הסכומים הגדולים שבערים הקטנות. מועצות בורו רבות בלונדון גורסות שאם משלמים כלל, יש לקבוע את השכר לפי מספר התושבים ולפי שטח הבורו, ושסולם קבוע ייקבע בידי משרד הבריאות, שרואי החשבון שלו חייבים ממילא לאשר כל תשלום. ומן המחוזות משיבים שראשי עריהם מארחים ועידות של גופים ארציים המתכנסות אצלם, ואירוח עולה כסף.

ואנו עומדים לבחור מועצות בעשרים ערים, ואיש לא אמר לנו עדיין אם יש שכר לנשיא מועצה, מי קובע אותו ומאיזו קופה הוא יוצא. השאלה אינה של כבוד; היא קובעת מי יכול להרשות לעצמו לשבת במשרה כזאת, ומי יצטרך לוותר עליה כדי להתפרנס.

שכרם של ראשי ערים באנגליה, לפי העתונות שהגיעה אלינו

העירמספר התושביםהשכר לשנה
בלקפול73,0001,000 לירות ומכונית
ניופורט (מונמות)93,0001,150 לירות
סאותפורט76,000750 לירות
הארוגייט38,000800 לירות
סאטון קולדפילד23,000800 לירות
פופלר (בורו בלונדון)לא נמסר200 לירות
וונדסוורת ווולידג׳ (בורו בלונדון)לא נמסר500 לירות
ברמינגהם, קארדיף, ליברפול, לידס ומנצ׳סטרלא נמסר2,000 לירות לכל אחת
לורד מייור של לונדוןלא נמסר10,000 לירות מקורפורצית הסיטי

מקורות לידיעה