פריצה לאסיפת פועלי הרכבת

באסיפת תורמי הקרן הקיימת של יפו ותל אביב, שנערכה במועדון הציוני, סקר ה׳ שריר את עבודת הוועד המקומי בשנת תרפ״ו. לאחר ויכוחים ממושכים נתקבלה החלטה המקדמת בברכה את החלטת הוועידה הארצית השביעית, לפנות בדרישה אל כל המוסדות הציוניים והלאומיים לקבוע משכורת מכסימלית לפקידים, בהתחשב עם צרכי החיים.

ולא בזה הסתפקה האסיפה. היא העירה כי השמועות על בזבוזים במשרדי הקרן הקיימת פוגמות בפרסטיג׳ה שלה ומסכנות את הצלחתה, וביקשה מן הלשכה הראשית לפרסם את משכורתם של כל העובדים במשרדיה שבארץ.

ובקשה כזאת אינה בקשה של סקרנות. הקרן הקיימת חיה מכסף שאנשים נותנים לה מרצונם, קופה קופה ופרוטה פרוטה, ואין לה לא מס ולא הכנסה קבועה. מי שנותן מרצונו רשאי לשאול לאן הולך הכסף, ומוסד שאינו משיב על כך אינו מאבד את הדין אלא את הנתינה.

ועוד ראוי לשים לב מי הם המדברים כאן. אין אלה פקידים המתלוננים על מעבידם ואין אלה יריבים פוליטיים; אלה הם התורמים עצמם, העומדים מן הצד הנותן, והם המבקשים לדעת. דרישה כזאת קשה להשיב עליה בשתיקה.

ארגון בעלי המלאכה בתל אביב קיים אסיפת חברים מן המקצועות המאורגנים, וד״ר מ. לוריה מסר בה דין וחשבון: בחדשים האחרונים אורגנו שבע סקציות ובהן כמה מאות חברים.

ההחלטה הראשונה שנתקבלה היא ההחלטה העקרונית: הארגון הוא מקצועי ובלתי מפלגתי. ומיד אחריה באה ההחלטה השניה: הארגון מציג רשימה מיוחדת לבחירות בעיריה. שתי ההחלטות עומדות זו לצד זו באותו פרוטוקול, ומי שקורא אותן יחד רואה את הקושי.

שכן רשימה לבחירות היא, בהגדרתה, מפלגה לשעה. הטענה שבידי הארגון היא שהוא מייצג מקצוע ולא השקפה; אלא שבמועצת עיריה אין מצביעים על מקצוע, אלא על תקציב, על מסים ועל רשיונות. את זה יצטרכו בעלי המלאכה להכריע במעשה, ולא בהחלטה.

עוד הוחלט כי ועד הארגון ניגש בתכיפות לעניני ההתאזרחות של חבריו, וכי כל בעל מלאכה יוכל לקבל ידיעות במשרד הארגון שברחוב הלל הזקן 18; ולבסוף הוחלט להכריז על מכירת שקלים בין בעלי המלאכה, כדי לזכות באפשרות לשלוח באי כוח אל הקונגרס הבא.

בגליון אתמול מסרנו כי חוקת הבחירות לעיריות נתפרסמה בגליון מיוחד של העתון הרשמי. היום מביא ״דבר״ את תמצית הפקודה, ועתה אפשר לומר מה היא דורשת בפועל.

בעל זכות הבחירה הוא כל גבר בן עשרים וחמש ומעלה, תושב, שאינו משולל זכויות ולא נידון למאסר של יותר משנה, ואשר שילם מס על נכסי דלא ניידי או דמי עיריה בשיעור הקבוע. להיבחר יכול כל בוחר הגר בתחומי העיריה, שאינו צעיר מבן שלושים ועומד בתנאי הכשרה מוגדלים; ופושטי רגל ובעלי חוזים עם הממשלה ועם העיריות אינם יכולים להיבחר.

ועדות הבחירות תורכבנה בידי מושלי המחוזות בראשית דצמבר הבא, ומאז בראשית דצמבר של כל שנה; רשימות הבוחרים תיערכנה לכל עדה לחוד; ומספר חברי מועצת העיריה יהיה מששה עד שמונה עשר.

והפקודה חלה על תשע עשרה עיריות: ירושלים, יפו, חיפה, עזה, חברון, שכם, צפת, לוד, נצרת, טול כרם, רמלה, בית לחם, עכו, מג׳דל, חאן יונס, ג׳נין, באר שבע, שפרעם ובית שאן. אחד הנוסחים שהגיעו אלינו נוקב במספר אחר, ואנו הולכים אחר הרשימה השמית ולא אחר המספר.

ושתי מלים על צנזוס המס. מי שאינו משלם מס על נכס ואינו משלם דמי עיריה אינו בוחר, ויהי בן העיר מיום היווסדה. חוקה כזאת אינה מונה תושבים; היא מונה משלמים. ומי שיבוא לחשב כמה מיושבי הערים האלה עומדים בתנאי הזה, ימצא שהמועצה נבחרת בידי חלק קטן מן היושבים בה.

בקונסוליה האמריקאית שבירושלים עזב את משרתו המזכיר הראשי, ששימש בה חמש שנים, וכן עזב הפקיד ה׳ קורנפלד. במקומם של שני היהודים האלה נתקבלו שני ערבים.

הידיעה שהגיעה אלינו מונה את העובדות ואינה מוסרת טעם. אין בה אם התפטרו ואם הוצאו, ואין בה מה אמרה הקונסוליה האמריקאית בענין. על כן אנו מוסרים אותה כלשונה, ואין אנו קובעים דבר בשאלת הכוונה.

ואף על פי כן אין זו ידיעה של מנהל חשבונות. קונסוליה של מעצמה היא הדלת שדרכה עוברים דרכונים, אשרות ומכתבי המלצה; ומי שיושב מאחורי הדלת הזאת בעיר ירושלים יושב במקום שיש לו ערך מעשי לכל מי שמבקש לצאת או להיכנס. חילופי פקידים במקום כזה נרשמים בעיר הזאת, ואין הם עוברים בשתיקה.