פורד מקצר את שבוע העבודה

בגליון אתמול מסרנו על הרעב לפחם בתעשית אירופה. היום הגיעו המספרים, והם חמורים מן התיאור: לפי הנמסר הפסידה תעשית הפחם עצמה, במשך חמשת חדשי השביתה, יותר ממאתים מיליון לירה שטרלינג.

ומאזן המסחר של אנגליה מראה את הפגיעה הרחבה יותר. בארבעת החדשים מאי עד אוגוסט ירד האימפורט מארבע מאות וחמישה מיליון לשלוש מאות ושמונים מיליון, והאכספורט ירד משלוש מאות מיליון למאתים שלושים ותשעה מיליון.

וההפרש שבין שני המספרים האלה הוא עיקר הענין. היבוא ירד בכעשרים וחמישה מיליון והיצוא ירד בכששים ואחד מיליון; כלומר, אנגליה מוסיפה לקנות כמעט כשהיתה קונה, ואינה מוכרת כשהיתה מוכרת. ארץ החיה על מסחר חיצוני משלמת את ההפרש הזה מן המלאי שלה, מן הזהב או מן האשראי.

ולנו כאן נוגע הדבר בשני מקומות: במחירי ההובלה באוקינוס, שעלו עם הפחם, ובשוק שאליו מיועדת תוצרת הארץ. קונה שנחלש קונה פחות, וזה עשוי להימדד בעונת הפרי הבאה.

בית החרושת לשוקולדה ״רענן״ שבתל אביב עבר לרשותו של ה׳ ליבר מלייפציג, והוא מחדש את תוצרתו. הוזמנו מכונות חדשות שיותקנו בימים הקרובים, וחמרים גלמיים טריים מחוץ לארץ, שחלקם כבר הגיע.

שתי תוצרות חדשות עומדות לצאת משם. האחת היא אבקת קקאו, שעד עתה סיפקו אותה לשוק הארץ רק בתי חרושת מהולנד; והשניה היא קקאו נוזל בבקבוקים, תוצרת שעד כה לא נעשתה אלא באמריקה.

ומספר העובדים מספר את הקצב. כעת עובדים שם כשלושים וחמישה איש; בעוד שבוע יגיע מספרם לשבעים; ובחודש נובמבר, לאחר שייגמר כל השכלול, יעלה על מאה. שלושה חדשים ומאה מקומות עבודה בענף אחד אינם דבר של מה בכך בעיר הזאת.

ומן הצד המסחרי ראוי לשים לב למה שנעשה כאן. סחורה שהיתה באה מהולנד ומאמריקה תיעשה בארץ, ואם תעמוד במחיר ובטעם יישאר הכסף ששולם עליה בפנים. זהו כל ענינה של תעשיה מקומית, ואין בו סוד.

בעתונות הפועלים נדונו בימים אלה הלוואות לבנין ולקרקעות בערי הארץ, בשיעור ריבית שנתית ובערבות של רכוש. נמסר כי בענף המטעים משתתפים בעלי המטעות בהלוואה בשיעור של תשעים וחמישה למאה מערך ההון.

הנוסח שהגיע אלינו אינו שלם, ואין בידינו לא שיעור הריבית ולא שם המוסד המלווה; על כן אנו מוסרים את העיקרון בלבד. הלוואה לבנין ניתנת כנגד הבית עצמו, והלוואה למטע ניתנת כנגד פרי שעדיין איננו: שקד או הדר מתחיל לשלם את עצמו בשנה החמישית או השישית, והמלווה צריך להמתין עד אז.

ובאותה עונה עצמה נדונו בעתונות יבול הטבק שבארץ והסחר עמו בשוק החיצוני. גם כאן הגיעו אלינו רמזים ולא מספרים, ואנו מוסרים אותם כרמזים.

מפאריס נמסר כי צרפת הוציאה מלווה המרה חדש של שלושה מיליארד פרנק, במניות בנות חמש מאות פרנק, בריבית של ששה למאה, הנפרעות בתוך ארבעים שנה.

ומהו מלווה המרה. אין הממשלה לווה בו כסף חדש להוצאותיה, אלא מציעה למי שמחזיק בידו שטרות חוב קצרי מועד להחליפם בשטרות ארוכים. החוב אינו קטן; הוא נדחה. ממשלה העושה כך מבקשת להסיר מעליה את לחצם של פרעונות הבאים בזה אחר זה, והיא משלמת על כך בריבית.

ומקנדה נמסר על מתקני חשמל הידרואלקטריים, שעלותם עתידה להגיע לכמיליארד ושלוש מאות מיליון דולר במשך עשרים שנה, ורוב הבעלות בידי קנדה עצמה ומיעוטה בידי בריטניה. אחוזי הבעלות הגיעו אלינו בשני נוסחים הסותרים זה את זה, ואין אנו נוקבים בהם.