ווידנפלד בראש בעלי התעשיה

מלונדון נמסר כי בהסכמת הממשלה האמריקאית נוצר עתה טרוסט של נחושת, שיקבע את מחירי הנחושת האמריקאית בשווקים הזרים; שמו ׳קופר אקספורטרס אינקורפורייטד׳.

הטרוסט ישתדל, לפי הנמסר, למכור את סחורתו ישר לצרכנים, וחברות ידועות אחדות באירופה כבר נכנסו לתוכו. שמה של חברה אמריקאית שניה שהצטרפה אליו הגיע אלינו משובש, ואין אנו נוקבים בו.

ושני העתונים שבידינו מעמידים את הדבר על רקע אחד: כשם שנוצר באירופה טרוסט של פלדה, כך נוצר עתה באמריקה טרוסט של המתכת האדומה. אלו שני מקצועות ושתי יבשות, והדמיון שביניהם אינו במתכת כי אם בשיטה.

ומהו טרוסט בענין זה. אין הכוונה שחברה אחת בלעה את חברותיה, אלא שיצרנים אחדים הקימו ביניהם גוף אחד המוכר בשמם אל מחוץ לארצם, ומכאן שאין הם מתחרים עוד זה בזה במחיר. הקונה שמעבר לים עומד מעתה מול מוכר אחד במקום מול רבים, ומחיר הנקבע בדרך זו אינו נקבע בשוק אלא בישיבה.

׳אל-מוקטם׳ מוסר כי חברה אנגלית קיבלה זכיון לנצל את מקורות הנפט של איי פרסאן, השייכים לאמיר עסיר אשר בין חג׳אז ותימן, תמורת תשעים ושמונה אלף לירות שטרלינג מזומנים.

האיים האלה יושבים בדרומו של ים סוף, והידיעה באה אלינו מעתון מצרי ואנו מוסרים אותה מפיו. השמועה, כך נאמר שם, אומרת כי עשירים מאד מעינות הנפט שבהם; וראוי להדגיש שזו שמועה ולא בדיקה.

ולזכיון הזה יש עבר, והוא החלק המאלף שבידיעה. לפני עשרים שנה קיבלה אותו חברה גרמנית מידי השלטון התורכי בחג׳אז, תמורת תשלום של שלוש מאות אלף לירות שטרלינג לקופת הממשלה התורכית. החברה ניגשה לעבודה, הביאה פועלים וחמרי בנין, אולם תושבי האיים התנפלו על מחנה העבודה פעם אחר פעם. משראו הגרמנים כי כל עמלם לשוא פנו לממשלת תורכיה, ולזו לא היתה דרך קצרה להכניע את יושבי האיים; אז הסתלקה החברה מן הזכיון, קיבלה את כספה חזרה ועמו פיצוי של מאה אלף לירות.

והנה שני המספרים זה מול זה: שלוש מאות אלף אז, תשעים ושמונה אלף עתה. זכיון שנכשל פעם אחת אינו נמכר עוד במחירו הראשון, והמוכר הפעם אינו אותו מוכר. נמסר כי האמיר שמח מאד לסכום הזה, הבא למלא את קופתו שנתרוקנה ולחזק את מעמדו בארצו; ומה שאיננו יודעים הוא אם נשתנה הדבר האחד שהכשיל את הראשונים, והוא יחסם של יושבי האיים.

ביום ג׳ מרחשון נערכה בתל אביב אספת דורשי קרדיט אפותיקאי ונכחו בה כשבעים איש, והוחלט בה לשלוח שני באי כוח לחוץ לארץ לשם משא ומתן בענין זה.

האספה שמעה את הדין והחשבון על פעולות הועד, הביעה את תודתה לועד הזמני ובחרה חבר נוסף לועד. כן נבחרה ועדת בקורת, ואליה נכנסו ה״ה ווילנציק, סלוצקי ושולמן. שמות חברי הועד הזמני הגיעו אלינו משובשים ואין אנו מוסרים אותם.

ומהו אשראי מסוג זה. הלוואה הניתנת כנגד הקרקע או הבית עצמם, ונפרעת בשנים רבות. בעל בית המבקש לבנות אינו יכול לפרוע בשנה אחת, ובעל חנות אינו יכול לשעבד את מלאי סחורתו לעשרים שנה; מכאן שזהו מין אשראי בפני עצמו, וכל עוד אין בארץ מוסד העוסק בו נשארת הבניה תלויה בכיס הפרטי ובמלווים שבשוק החפשי.

ומכאן גם ההחלטה לשלוח שנים אל מעבר לים. הכסף לאשראי כזה איננו בארץ, והמבקשים אותו יוצאים אל המקום שהוא נמצא בו. כמה יביאו, באיזו ריבית ומאיזה מוסד, אין בידיעה שלפנינו; משיחזרו ויימסר לנו, נמסור.

מלונדון נמסר כי סך ההלוואות שניתנו על ידי בעלי ההון האמריקאים ברביע השלישי של שנת 1926 לממשלותיהן של מדינות הרייך ולבעלי הון שם הגיע ל-102,256,077 דולר.

אנו מוסרים את המספר כפי שבא אלינו ואין אנו מעגלים אותו. הפירוט שבידיעה מבחין בין שני מקבלים: ממשלותיהן של המדינות שבתוך הרייך מזה, ובעלי הון פרטיים מזה. אלו שני מיני חוב, והראשון נפרע ממסים והשני נפרע מרווחיו של מפעל.

ורביע שנה אחד אינו מלמד על שנה שלמה, ואף על פי כן אפשר לומר את המעט שהמספר אומר: הון אמריקאי עובר את האוקינוס אל גרמניה בקצב שאינו קצב של הלוואה אחת. ארץ שיצאה ממלחמה ומהתמוטטות מטבעה לפני שנים מעטות נעשית שוב מקום שמלווים לו, ובסכומים שאינם קטנים.

ולקורא כאן יש בכך ענין אחד ממשי, והוא הריבית. כסף הנוהר אל מקום אחד אינו נוהר אל אחרים, וכל מי שמבקש הלוואה בשוק הלונדוני או האמריקאי, ובכלל זה מוסדות היושבים בארץ הזאת, מתחרה באותם לווים עצמם ומשלם את המחיר שנקבע בגללם.