מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום רביעי, ה׳ בחשון תרפ״ז, 13 באוקטובר 1926.

אדוני העורך, לפני כששה חדשים, בכ׳ באייר תרפ״ו, קניתי מאת ועד שכונת נוה שאנן, השייכת לתל אביב, את המגרש הסמוך לבית הכנסת של הספרדים, וקיבלתי תעודת מכר חתומה בידי שלושה מחברי הועד. כשבאתי להקים צריף על המגרש פניתי אל העיריה, ושם ענו לי בעל פה שרשאי אני לבנות ואיש לא יפריעני, אך בכתב אין לתת לי רשיון כל עוד עניני הועד אינם מסודרים. הקימותי ארבעה קירות מאבני בלוק, ובא שוטר ואסר עלי להמשיך בלי רשיון. מאותו יום אני מכתת את רגלי בין הועד ובין העיריה, ובשני המקומות עונים לי ׳נעיין בענין׳. איש עני אני, יושב בארץ זה שלושים ושש שנים, וימות הגשמים מתקרבים ואין גג לראשי. בינתים נפל ועד נוה שאנן, ובמקומו בא עורך דין ליקבידאטור התובע לגבות את השטרות ומאיים במשפט אם לא ייפרעו; ומן הצד האחר מאיימים עלי במשפט על שהקימותי קירות בלי רשיון. ואני, אנה אני בא? ואין זה עניני בלבד: רבים כמוני מתענים כך בשל אי-הסדרים שבמוסדות, ואין אדם יודע בפני מי להתייצב.

למערכת הנכבדה, הפלאקאט של תערוכת ויריד המזרח הקרוב הופץ בעשרות אלפי עותקים, ונדפס בווינה ׳מטעמים טכניים וליטוגרפיים׳. והרי המוסד הזה עצמו נועד להפגין את כוחה של התוצרת הארצית. ואם מותר להעדיף תעשית חוץ מטעמים טכניים, אפשר יהיה למצוא טעמים כאלה בכל ענף מענפי התעשיה שבארץ, ולא יישאר לנו דבר להראותו. ותשובת הנהלת התערוכה, שנמסרה באותו עמוד: הפלאקאט לא נדפס על ידי ההנהלה ולא מכספי החברה, אלא מוסדות אחדים בחוץ לארץ לקחו על עצמם את הטורח ואת ההוצאה; הוא נדפס בחוץ לארץ בשביל חוץ לארץ, במספר עצום של עותקים ובלשונות אחדות, ורק חלק קטן מאד, אחד מחמישים, הובא הנה כדוגמה והופץ כאן בתוספת לפלאקאט שני שצויר ונדפס בארץ ישראל. ועוד משיבה ההנהלה כי אין הגיון להביא הנה גליונות ניר גדולים, לחתכם לששה גזרים משום שרק שתות הגליון יכול להידפס כאן, להדביקם ולשלוח את הפלאקאט חזרה לחוץ לארץ.

אדוני העורך, הגברת מרים כהן-ברנשטיין כתבה בעמודיכם כי חסר בספרותנו סוג של שירה קלילה והומוריסטית במובן המודרני, ועל כן אין מה לתת לילדים לדקלום. ברשותכם אשיב לה: אין צורך דוקא בשירה מודרנית. שירים מוסיקליים בעלי ריתמוס קל יש אצלנו למכביר, ולאו דוקא בדור האחרון, אלא אצל ר׳ שלמה אבן גבירול ואצל ר׳ יהודה הלוי. עיינו בחטיבות ׳שירי גלות וגאולה׳, בסליחות ובקינות, ובשירי הים של ריה״ל, ותמצאו עשרות שירים הבנויים על ריתמוס ועל חרוז החוזר בסוף כל בית, עד שהשומע תופס את התוכן דרך השמיעה ולא דרך הפירוש. ילד המדקלם אינו צריך להבין כל מלה ומלה; הוא צריך שהמלים יישאו אותו. ומי שמחפש קלילות ואינו מוצא אותה, אפשר שאינו מחפש במקום שאינו נכון אלא בדור שאינו נכון.