ועד הקהלה קורא לרשום את הלידות

מי שנולד לו ילד בחודש שעבר ב׳הדסה׳ נקרא אל מחלקת הרישום של ועד הקהלה, ואת הקנס על האיחור אין בכוח הועד למחול.

נתבקשנו לפרסם מטעם ועד הקהלה כי כל ההורים שנולדו להם ילדים בחודש ספטמבר בבית החולים ׳הדסה׳ צריכים להופיע במשרד הועד, במחלקת הרישום, ולמלא את טופסי הודעת הלידה הממשלתיים. ואם לא יעשו כן הם עלולים להיענש בכל חומר הדין, ואין בכוחו של ועד הקהלה לשחררם מן המשפט או לפטרם מן הקנס.

והמשפט האחרון הוא עיקרה של ההודעה. אין כאן בקשה של מוסד יהודי מן הציבור היהודי, אלא הודעה של מתווך: החובה עצמה חובת הממשלה היא, ועד הקהלה רק אוסף את הטפסים ומעבירם, וברגע שהאב אינו בא, אין למי שאסף מה לומר בשמו לפני השופט. מוסד המנהל רישום בשביל ממשלה זרה יכול לסייע; הוא אינו יכול למחול.

ומפני מה נחוץ הדבר. בלא הודעת לידה אין לילד תאריך שאפשר להוכיחו, ובלעדיו אין רישום בבית ספר, אין דרכון, אין ראיה על גיל בשעת גיוס ובשעת נישואין ואין ירושה מסודרת. בארץ שבה טרודים רבים מתושביה בשאלת הנתינות ממש בימים אלה, שורה אחת בפנקס הלידות שווה מכתבי המלצה רבים.

ונוסיף את המובן מאליו, שאינו מובן לכל: מי שילדו נולד בבית החולים סבור לעתים שדי בכך, שהרי המוסד רשם אותו אצלו. אין הדבר כן. הפנקס של בית החולים הוא פנקסו שלו, והטופס הממשלתי הוא דבר אחר לגמרי, וידו של האב חייבת לחתום עליו.

אוסף ׳ימי העבודה׳ שארגנה מועצת פועלי ירושלים מתפתח יפה, וכספו מופנה לעבודות ציבוריות שיפחיתו את מספר מחוסרי העבודה בחורף.

נתבקשנו לפרסם מטעם מועצת פועלי ירושלים כי אוסף ׳ימי העבודה׳ שארגנה מתפתח יפה, וכי בחודש האחרון גויסו למענו מאות אנשים מקרב הפקידים והעובדים במוסדות ההסתדרות, במוסדות הלאומיים, בבתי החולים ובמקומות אחרים. המספרים שבידינו באים בנוסח משובש ואיננו נוקבים בהם.

והשיטה עצמה ראויה לתשומת לב. הגבייה מתנהלת, בהתאם להחלטת המועצה, לפי שלוש מדרגות הנקבעות על פי השכר ועל פי המצב המשפחתי, מיום עבודה אחד בחודש ועד ארבעה ימים, ולפי שעה למשך שמונה חדשים. כלומר: אין כאן נדבה ואין כאן מגבית שנערכת פעם אחת, אלא מס שהטילו עובדים על עצמם, בשיעור מדורג, ולתקופה קצובה.

ומה נעשה בכסף. תיכף אחרי חג הסוכות התחילו בעבודות שונות, גדרות וכיוצא בהן, בבית ההבראה שבמוצא, והן מסודרות מכספי הגיוס ובעזרתו; כן מתנהל משא ומתן בענין עבודה בבנין הקומה השניה של בית ההבראה, ויש גם התחלות של משא ומתן על עבודות שונות בירושלים גופא, שיתבררו בשבוע הקרוב.

ונאמר את המובן מאליו: עבודה הנעשית מכסף שנגבה מעובדים אינה מרפאה חוסר עבודה, היא מעבירה אותו. הכסף הבא מן המשתכרים חוזר אל מי שאינו משתכר, ובתוך כך נעשית עבודה שיש ממנה תועלת של ממש. ההפרש שבין זה ובין תמיכה הוא שבסוף החורף עומד בנין ועומדת גדר, ולא רק פנקס ריק.

בבית הדין לפשעים שבחיפה נגמר משפטם של בני כפר טירה שנאשמו ברצח בן כפרם; שנים נידונו למיתה, ונער נידון לעבודת פרך.

שלשום ואתמול התברר בבית הדין לפשעים שבחיפה, בנשיאותו של ה׳ קורי מירושלים, משפטם של אנשי משפחה אחת מכפר טירה, שנאשמו ברצח בכוונה תחילה של בן כפרם לפני חדשים מספר. אתמול בשתים אחר הצהרים יצא פסק הדין: שנים נידונו למיתת תליה, ונער בן חמש עשרה נידון לשנים אחדות של עבודת פרך. על הנאשמים הוטל לשלם למשפחת הנרצח מאתים וחמישים לירות.

ומן הידיעה השניה שלפנינו עולה מה שקדם למעשה, והוא החלק הקשה שבו: הנאשמים חשדו באותו אדם שהרג אחד מבני משפחתם, בית המשפט זיכה אותו מחוסר הוכחות, והם עשו בו דין לעצמם והרגוהו. אם כך היה, הרי שלפנינו לא סכסוך של רגע אלא פסק דין אחד שנענה בפסק דין אחר, ומשפחה שהחליטה שהיא היא בית הדין.

ובפרטים חלוקים שני הנוסחים שבידינו, ואיננו מכריעים ביניהם. האחד נוקב בשבע שנים ומחצה של עבודת פרך לנער, והשני בשבע שנים; האחד מונה ארבעה נאשמים ואומר שאחד מהם שוחרר, והשני מוסר כי משפטו של רביעי הופסק בפקודת התובע הכללי הראשי לאחר שחלה בשחפת. שמות הנאשמים ושם הנרצח באו אלינו בנוסח ערבי משובש, ואין אנו נוקבים בהם.

שני הצדדים נשמעו בהרחבה: נמסר כי העידו תשעה עדי האשמה ושנים עשר עדי הגנה, וכן שני רופאים מומחים, וכי נאומי הקטיגוריה והסניגוריה נמשכו יותר משתי שעות. מסביב לבית הדין נאסף קהל גדול מבני טירה, ובהם נשים וטף, וכשנודע פסק הדין פרצו בבכי. אין אנו מוסרים יותר מזה.