מלונדון נמסר היום כי הלורד אוקספורד ואסקית, העומד בראש המפלגה הליברלית מאז שנת 1909, פורש מן ההנהגה; ולפי ה״דיילי ניוס״, בטאונה של המפלגה, ייתכן מאוד שהמנהיגות תוצע לסיר הרברט סמואל או ללורד רדינג.
הידיעה באה בעצם היום הזה, ולא מפי הודעה רשמית של המפלגה כי אם מעל עמודיו של עתונה. ומה שהעתון מוסר אינו רק שם היוצא, אלא גם שם שאינו נכנס: הצעת מנהיגותו של ה׳ לויד ג׳ורג׳ נתקלת בהתנגדות פנימית חזקה, וזוהי הסיבה שבגללה נפתחת הרשימה מחדש.
מנהיגות אינה נלקחת במפלגה הבריטית בהכרזה. היא מוצעת, וההצעה באה מתוך חוגי הצירים ומתוך אלה שהמפלגה נשענת עליהם בפרלמנט. לכן אין ידיעה כזאת בגדר ניחוש בלבד ואין היא בגדר עובדה: היא מודיעה על מה נמנים עתה בחדרים שבהם נמנים.
שני השמות שעלו מוערכים מאוד בחוגי המפלגה, כלשון העתון. ומן הצד שלנו ראוי להוסיף דבר אחד, ולהוסיפו בזהירות: סיר הרברט סמואל היה הנציב העליון הראשון בארץ הזאת, והיום הוא יושב בראש הועידה הכלכלית הציונית שנפתחה בלונדון. שתי הידיעות באו אלינו באותו בוקר; אין בין זו לזו קשר של סיבה, ואנו מוסרים אותן זו לצד זו ותו לא.
מפלגה שמנהיגה עומד בראשה שבע עשרה שנה אינה מחליפה ראש כמי שמחליף פקיד. אסקית הנהיג את הליברלים בימי ממשלתם הגדולה, בימי המלחמה ובשנות הירידה שלאחריה, וכל השאלות שנחלקו בהן הליברלים בשנים האחרונות קשורות בשמו ובשמו של יריבו שבתוך המחנה. מי שיבוא אחריו יקבל לידיו לא רק משרה אלא גם את המחלוקת עצמה.
ואין לשכוח מה הידיעה הזאת איננה. אין בה החלטה, אין בה בחירה ואין בה אפילו הצעה שהוצעה בפועל לאיש. יש בה עתון אחד, המקורב למפלגה, המודיע מה נראה לו אפשרי. משתתקבל הכרעה, נמסור אותה.
כמאה וחמישים במכרה בנאטאל
מדנדי שבנאטאל, דרום אפריקה, נמסר כי התפוצצות שהיתה במכרה דאנהאוזר קברה חיים ארבעה אירופים וכמאה וחמישים מילידי הארץ. אחת עשרה גופות הוצאו עד כה בידי קבוצת המצילים.
מספר ההרוגים הגיע אלינו בשני נוסחים, ואחד העתונים נוקב בכותרתו במספר גדול מזה שבגוף ידיעתו. במקרה כזה אין אנו בוררים את הגדול שבשניהם, ואף לא את הקטן; אנו כותבים כמאה וחמישים, ומשיגיע מנין מדויק נמסור אותו.
ופילוח ההרוגים שבידיעה אומר דבר בפני עצמו. ארבעה אירופים וכמאה וחמישים ילידים אינם מנין מקרי: הם מודדים מי יורד אל המעמקים ומי עומד למעלה. במכרה שבו נספים כמעט ארבעים ילידים על כל אירופי אחד, אין הסכנה מחולקת בין העובדים בשווה, ואף השכר אינו מחולק בשווה.
ועוד דבר ראוי לזכרון בשבוע הזה. באירופה מדובר בפחם כבסחורה שמחירה עולה, ובדרום אפריקה נמדד אותו פחם עצמו במנין של בני אדם. שני הדברים אינם עומדים באותו מדור שבעתון, ואף על פי כן הם דבר אחד.
הכורים מוסרים למחוזות להכריע
מלונדון נמסר כי ועידת צירי הכורים החליטה שלא לגשת מיד להגשמת ההחלטה בדבר הגברת המלחמה, אלא למסרה למחוזות לשם אישור; וה׳ קוק מייעץ לאגודות המחוזיות לאשר אותה. בגליון האחרון מסרנו על ההחלטה עצמה; ההתפתחות שבאה היום היא שהיא נבלמה בדרכה ונמסרה לאישור.
ה׳ קוק מודיע כי בחלקה הראשון של ההחלטה נאמר בבירור שהתאחדות הכורים חזרה בה מהצעתה לדון בשאלת השכר, וכי הסיסמה ״אף פרוטה לא מן השכר, אף דקה לא נוספת לשעות העבודה״ חוזרת לתקפה. עוד הוחלט להפסיק את הבאת הפחם מחוץ לארץ ולהטיל מס לטובת הכורים על האגודות המקצועיות.
ומן הצד השני באה תשובה מעשית. הועד הפועל של ההתאחדות הלאומית למכונאים ולמסיקי דוודים, שבה מאורגנים למעשה אנשי הבטחון שבמכרות, החליט שלא להוציאם. מזכיר ההתאחדות אמר לסופר רויטר כי אין התאחדות כורים בשום מקום באנגליה שיכולה להוציא את אנשי הבטחון, וכי אין הוא מתייחס ברצינות להחלטת הועידה, מכיון שרוב אנשי הבטחון נמנים על ההתאחדות שלו והיא אינה עומדת להוציאם. אגודות אחרות של אנשי בטחון קיבלו החלטות דומות.
ובאותה ישיבה קראה הועידה לפניה, לשם ביאורים, את חבר הפרלמנט ג. א. ספנסר, מנהיג הכורים בנוטינגהם, שניהל משא ומתן להסכם מקומי, והחליטה להוציאו מן ההתאחדות. שלוש הידיעות האלה באו מלונדון באותו יום, והן מספרות אותו ספור עצמו משלושה צדדים: החלטה שנבלמה, איגוד שאינו מקבל אותה, וחבר שנידון על שעשה במחוזו הסכם משלו.
כוש מודיעה לחבר הלאומים
מג׳נבה נמסר כי בא כוחה של ממשלת כוש, היא חבש, מסר למזכירות הכללית של חבר הלאומים אגרת בנוגע לחוזה האנגלו איטלקי. באגרת נאמר כי הממשלה מציינת את הפירושים שנתנו אנגליה ואיטליה לחוזה בפני חבר הלאומים, ושומרת לעצמה את הזכות להסתייע בפירושים אלה אם מעשיהן של שתי הממשלות לא יתאימו להם.
ומדובר כאן בצעד מדיד ולא בהכרזה. מדינה קטנה שאין בכוחה למנוע חוזה בין שתי מעצמות עושה את הדבר האחד שבידה: היא מכניסה אל התיק הבינלאומי את הפירוש שנתנו הן עצמן, כדי שלא יוכלו לחזור בהן ממנו לאחר זמן. זהו כוחו של מסמך מונח, ואין לו כוח אחר.
התזכיר לא נתפרסם ברבים ולא נמסר לבאי כוח המדינות, לפי בקשתם של אחדים מהם. ולפי ידיעה אחרת שלחה כוש תזכיר שני המבטל את הראשון, והוא עתיד להתפרסם בקרוב. שתי הידיעות אינן מתיישבות זו עם זו, ואנו מוסרים את שתיהן כלשונן.
ה״דיילי הראלד״ מודיע כי ראס תפארי אינו מרוצה מהודעותיהן של צרפת ואנגליה, ומבקש מעשים שיוכיחו על כוונותיהן. זוהי הערה של איש אחד בעתון אחד, ואף על פי כן היא מסבירה מדוע נשלח תזכיר ומדוע נשלח אחריו שני.
ורשה: צו על השטרות ומחאה
מורשה נמסר כי הקבינט הפולני החדש, בראשות המרשל פילסודסקי, אישר חוק דרסטי לייצוב מצבה הכספי של המדינה: צו האוסר הוצאת שטרי מדינה חדשים וקובע פדיון הדרגתי של השטרות שבמחזור.
ולקורא שאינו בקי בדברים: שטרי מדינה אינם שטרי הבנק המרכזי. ממשלה הנצרכת לכסף ואינה רוצה להעלות מסים מדפיסה שטרות משלה ומשלמת בהם את הוצאותיה, וכל שטר כזה מוריד במעט את ערכם של השטרות שכבר בידי הציבור. חוק האוסר על הממשלה להדפיס עוד, ומחייב אותה לפדות בהדרגה את שהדפיסה, הוא חוק המכוון קודם כול נגד הממשלה עצמה.
ומאותה בירה באה ידיעה שניה, שאינה כספית כלל. האמנה הסובייטית הליטאית שנחתמה במוסקבה בשבוע שעבר עוררה דאגה רבה בחוגים הדיפלומטיים בפולין, ובעיקר משום שרוסיה התחייבה בה להכיר בתביעתה של ליטא לוילנה, שהיא עתה בידי פולין.
נמסר רשמית כי ממשלת פולין שלחה לסובייטים נוטה המוחה בחריפות רבה נגד סעיף וילנה כפוגע בזכויותיה. מחאה על סעיף שבאמנה בין שתי מדינות אחרות אינה מבטלת אותו; היא רושמת שאין פולין מקבלת אותו, כדי שלא ייאמר לאחר זמן ששתקה.
פאריס: שלושה חדשים וששה
מפאריס נמסר כי האנרכיסטים דורוטי ואסקאזו נידונו למאסר, האחד לשלושה חדשים והשני לששה חדשים, בעוון החזקת נשק שלא כדין ונשיאת פספורטים מזויפים. האשמה כי התנכלו להמית את המלך אלפונסו בעת ביקורו בפאריס בוטלה.
ואולם הפרשה אינה נגמרת בגזר הדין. ממשלות ספרד וארגנטינה דורשות להסגיר את האנשים אליהן, באשר הן מאשימות אותם בהשתתפות ברצח הארכיבישוף מסרגוסה ובשדידת בנק.
המרחק בין שני הדברים האלה גדול. עונש של שלושה חדשים וששה חדשים הוא עונשם של אנשים שנתפסו עם נשק ועם ניירות שאינם שלהם; והאשמות שבפי מדריד ובואינוס איירס הן אשמות שאין אדם יוצא מהן במאסר קצר. מכאן שהשאלה המכרעת בפרשה זו אינה מה נפסק בפאריס, אלא מה יוחלט בשאלת ההסגרה.
ואף לזאת ראוי לשים לב: בית הדין בפאריס ביטל דווקא את האשמה החמורה שבפניו, זו שנגעה בחייו של מלך. מי שמבקש לדעת מה הוכח ומה לא הוכח בפרשה הזאת ימצא את התשובה בביטול הזה, ולא בכותרות שנדפסו בשעת המאסר.