מהומות אנטישמיות במגרשי הכדור

אליפות באגרוף אינה נקבעת בטבלה של תוצאות אלא בהתמודדות אחת, ובזה נבדל האגרוף מכדור הרגל ומכל משחק שיש בו עונה.

בכדור הרגל יש עונה ויש טבלה: מועדון משחק נגד מועדון, נקודות נאספות, ובסוף העונה הסכום הוא הפוסק. מועדון שהפסיד משחק אחד מפסיד נקודות ואינו מפסיד את מעמדו, ויש לו ארבעה חדשים להשיב את מה שאבד. באגרוף אין טבלה כלל. יש אדם אחד המחזיק בתואר ויש אדם הדורש לעמוד כנגדו, והתואר עובר רק אם המחזיק בו הוכה בזירה.

ומכאן שני דברים. האחד, שכל תשומת לבו של הקהל נתונה לערב אחד ולשני אנשים, ואין בעולם כלו אלא איש אחד כזה בכל שעה. והשני, שאדם שהפסיד פעם אחת הפסיד את הכל, אף שהכה עשרה לפניה. תואר שאינו מתחלק אינו יורד בהדרגה; הוא עובר בשלמותו מיד ליד, ולכן מי שמחזיק בו מחזיק גם בפחד ממנו.

ובזה מתבארת גם קבלת הפנים שבתחנת הרכבת. קהל היוצא לקראת אלוף אינו יוצא לקראת מנצח של עונה אלא לקראת בעליו של דבר אחד שאין לחלקו, ולפיכך אין המספרים שבידיעה מספרי ספורט אלא מספרי המון. עונה מולידה טבלה; זירה מולידה שם.

מגרש הספורט של ״המכבי״ בירושלים הכיל אמש ששת אלפים איש לשמיעת נאום, והוא הגדול שבמקומות הכנוס של העיר.

והמספר הזה הוא קנה מידה, וראוי לרשום אותו דוקא בעמוד הספורט מפני שהכנוס לא היה תחרות. עיר שהאולם הגדול שבה הוא מגרש ספורט אומרת שני דברים בבת אחת: שאין בה אולם בן ששת אלפים מקומות, ושהמגרש שהוקם לשם משחקים משמש אותה לכל צרכיה. מי שבנה את המגרש בנה, בלי שידע, את אולם האספות של ירושלים.

ויש לדבר מחיר, ואין הוא מחיר קטן. מגרש שהוא אולם העיר תפוס בימים שהוא משמש לאספות, ובאותם ימים אין בו אימון ואין בו משחק. כמה ימים כאלה היו בו בשנה זו אין בידנו, ומן הראוי שהמוסד המחזיק בו יפרסם את המספר; קבוצה שאין לה מגרש קבוע לאימון אינה קבוצה שאפשר לתבוע ממנה תוצאות.