פקודה ממוסקבה בטלה בנקט שנועד לכבוד ״הבימה״ בברלין, בתל אביב תערך ביום החמישי הצגה ראשונה, ובוורשה ובניו יורק מונים עתונים את שנותיהם.
ידיעה אחת שהגיעה הבוקר מברלין נוגעת בשאלה שאין לה ענין לבמה כלל: מה דינו של שחקן שהוא גם נתין. הידיעה עצמה קצרה, ואנו מביאים אותה להלן כפי שנמסרה.
ובארץ עצמה נפתח שבוע של במות: בתל אביב הצגה ראשונה ביום החמישי, ובירושלים חזרות אחרונות למחזה הבא.
מן הארץ
מוסקבה אוסרת על ״הבימה״ בברלין
מברלין נמסר כי הממשלה הסוביטית אסרה על חברי ״הבימה״ שהם נתיני מוסקבה להשתתף בבנקט שעמד להערך לכבודם שם ביום החמישי, והבנקט נתבטל.
הבנקט נערך מטעם ההסתדרות הציונית, ובין המשתתפים בו היה איינשטין. בפקודה שיצאה מכונים מסדרי הבנקט ״ריאקציונרים״, וזה כל מה שנמסר לנו מנוסחה; הידיעה הגיעה בכבל מלונדון, מן התשעה עשר בחודש.
ומה שיש בידיעה הזאת למעלה מן הסעודה שלא נערכה: הלהקה עוברת בדרכי אירופה בתעודות מסע של מוסקבה, ומי שנותן תעודה נותן עמה גם רשות וגם איסור. להקה שיצאה להופיע במקומות רבים למדה הבוקר שיש אולם אחד שאין היא רשאית לסעוד בו, ולא מפני שהאולם נסגר בפניה אלא מפני שהדרכון פתוח. את הדבר אנו מציינים ואין אנו מקדימים בו: מה יהיה בהמשך דרכה איננו יודעים.
מן העולם
התיאטרון האמנותי פותח בתל אביב
ביום החמישי, בשלושה עשר בחשון, תערך באולם התערוכה שבתל אביב ההצגה הראשונה של התיאטרון האמנותי: מחזה טרגי קומי בחמש מערכות מאת ז׳ן בפטיסט מולייר, והמנהל האמנותי הוא ה׳ י. מ. דניאל.
בירושלים נמשכות החזרות, ואף בשבתות, ונמסר כי נגמרות שם החזרות האחרונות למחזה מאת סטרינדברג; ההצגה הראשונה בירושלים תערך בחודש נובמבר. ומפני סדרי התכנית אין התיאטרון יכול להציג בבית העם שבתל אביב, וכל הצגותיו נערכות באולם התערוכה בלבד.
ושאלת האולם אינה שאלה של נוחות. להקה עברית צעירה אינה חיה מן הביקורת אלא מן המקומות שבאולם, ומספר המקומות קובע את מחיר הכרטיס ואת מספר ההצגות שהיא יכולה להעמיד בשבוע. מי שקורא את ההודעה על אולם התערוכה קורא בה שתי ידיעות: היכן יוצג המחזה, וכמה אנשים יראו אותו.
ובחירתו של מולייר לפתיחה אינה מקרית. מחזה בחמש מערכות מן הדורות שלפנינו הוא אבן בוחן כפולה ללהקה עברית: הוא בודק אם יש בידה מתרגם שיעמיד את הבדיחה על רגליה בעברית, והוא בודק אם יש בידה שחקנים שיחזיקו חמש מערכות שלמות. מי שפותח בכזה אומר שאין הוא מבקש להקל על עצמו.
שני עתונים מונים שנותיהם
נמסר כי הופיעו הגליונות הראשונים של ״הצפירה״ המחודשת בוורשה, ובין המשתתפים בהם נחום סוקולוב, י. גרינבוים וש. טשרנוביץ.
לפי הידיעה שלפנינו יוצאת ״הצפירה״ בידי קבוצה ובפקוחו של ועד, ואין בידינו נוסח מדויק של שמות המסדרים. עתון עברי החוזר ויוצא בוורשה אינו ענין של ספרות בלבד: בוורשה יושב הקהל הגדול שבאירופה הקורא עברית, ומי שמדפיס שם גליון מדפיס אותו לקוראים שמהם באים העולים.
ומן הצד השני של העולם: ״הטיימס״ שבניו יורק מציין שבעים וחמש שנה לקיומו. אדולף אוקס עומד בראשו מזה שלושה עשורים, ובאותן שנים גדל העתון מעתון קטן לעתון בעל השפעה מרובה בארצות הברית.
שתי הידיעות האלה יחד מלמדות דבר על מקצוע העתונות: עתון אינו נמדד בגליון אחד אלא בעשרות שנים. שבעים וחמש שנה בניו יורק הן שבעים וחמש שנה של הופעה יום אחר יום, וגליון ראשון בוורשה הוא הבטחה שעדיין לא נבחנה. מי שראה עתונים עברים קמים ונופלים באירופה בעשור האחרון יודע להבדיל בין השנים ובין ההתחלה.