דלג לתוכן העמוד
bookmark
יום רביעי · י״ב בחשון תרפ״ז · 20 באוקטובר 1926
מוסף סוף השבוע · ח׳ בחשון תרפ״ז · 16 באוקטובר 1926

מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום רביעי, י״ב בחשון תרפ״ז, 20 באוקטובר 1926.

מדורי הגיליון
העולם

שבוע עשרים וחמישה במכרות

שביתת הכורים בבריטניה נכנסה ביום זה לשבוע העשרים וחמישה, ואין סימנים לסופה הקרוב; קרן התמיכה אזלה, וכרוזים חדשים יוצאים בבקשת כסף למזון ולכסות בשביל נ...

כלכלה

נעילת היריד ודברי בלוך

היריד התעשייתי בתל אביב נעול, בלי חגיגה רשמית ובאופן צנוע לגמרי, וממלא מקום ראש העיריה ה׳ בלוך אמר בנאומו כי יש לקוות שצניעות זו תתאים למצב הרציני באר...

פוליטיקה

מפקד המשטרה נגד ״פלסטין״

בית הדין דחה את תלונתו של מפקד המשטרה ובתי הסוהר נגד בעל העתון הערבי ״פלסטין״, שפרסם בו מאמר באנגלית, ובנמוקיו הזכיר כי רשיון העתון עצמו נושא את הכתוב...

מקומון

רשימות הבוחרים נתלות ברחובות העיר

בתל אביב נתלות היום רשימות הבוחרים לעיריה, בירושלים נקבע מועד להעברת מחנה גדוד העבודה, ובנמל יפו ירדו הבוקר חמישים ושמונה עולים.

מדע וטבע

עצמות מתחת לאפיק התמזה

בעת חפירת תעלה חדשה מתחת לאפיק התמזה בסנברי נמצאו גלגלות ועצמות אדם, וסר ארתור קית, האנתרופולוג הנודע, רואה בהן עצמות של תושבי אגם שחיו לפני כארבעת אל...

תרבות

מוסקבה אוסרת על ״הבימה״ בברלין

מברלין נמסר כי הממשלה הסוביטית אסרה על חברי ״הבימה״ שהם נתיני מוסקבה להשתתף בבנקט שעמד להערך לכבודם שם ביום החמישי, והבנקט נתבטל.

ידיעות הארץ

שקולניק: אלף עובדים על הקרקע

בישיבה השניה של מושב המועצה החקלאית הרצה ה׳ ל. שקולניק על ההתישבות החדשה. לדבריו נקבע בתרפ״ו מספר של אלף עובדים היכולים וצריכים לעלות השנה על הקרקע, והגשמתו של המספר הזה תלויה בכמה רשויות בבת אחת: במחלקה להתישבות, בקרן הקימת ובקבוצים עצמם. השטח שדובר בו הוא כארבעים ושנים אלף וחמש מאות עד ארבעים וחמישה אלף דונם.

על התקציב שנתקבל בועד הפועל הציוני להתישבות חקלאית מתח המרצה בקורת, ולא רק מפני שהוא מצער לעומת היקף העבודה. טענתו העיקרית היא על דרך עריכתו: התקציב הציוני משוריין בכל שאר סעיפיו, ולחקלאות ניתן הנשאר. הועד הפועל הציוני דיבר על שלושים עד ארבעים אלף לירות להתישבות חדשה, ובאי כוח הפועלים הם שדרשו את הקצבת הסכום הזה.

עיין בפנים
מן הגולה
בוילנה דורשים שמונה גופות

ובתקציב המשקים הקימים, לדעתו, יש להתרכז בשתי נקודות או בשלוש ולהצעידן קדימה. אם יוקצבו להן גם בשנה הבאה אותם סכומים, תקבל שם כל משפחה מתישבת שלוש מאות עד שלוש מאות וששים לירות נוספות. להשקאה מבוקשת הלואה נוספת של ששה עשר אלף לירות, ולדעתו אין לחכות השנה להלואה אלא להתאמץ ולהגשים את תכנית ההשקאה; ששת אלפים לירות מיועדות לפרעון ההלואה לחמרי בנין ויש להשתדל לדחות את התשלום לשנה הבאה, ועוד סכום יושג בקצוץ של כארבעה אחוזים בכל סעיפי התקציב החקלאי.

אשר לקבוצות עצמן: מן המתישבים הרומנים נמצאות בארץ רק משפחות מעטות, והקרן הקימת עומדת להעמיד לרשותם ארבעת אלפים וחמש מאות דונם. מקבוצה אחרת, של עשרים וחמש משפחות מן המעמד הבינוני, יש רק לעשר או לחמש עשרה אמצעים כלשהם להתישבות. ולקבוץ של פועלים, הוא קבוץ ב׳ של השומר הצעיר, יש חלקה של חמשת אלפים דונם שאפשר להעבירה לרשותו בנקל.

וקריאה אחת של מספרים. אלף עובדים על כארבעים ושלושה אלף דונם הם כארבעים ושלושה דונם לאיש, ואין זה מספר קטן ואין הוא מספר גדול; הכל תלוי במה שיעמוד על הקרקע הזאת. ומה שחסר בהרצאה אינו מספר אלא מועד: לא נאמר בה מתי יועברו חמשת אלפים הדונם לקבוץ שכבר עומד ומחכה להם, ולא מתי תוכרע שאלת ההלואה להשקאה. תכנית שיש לה שלוש רשויות יש לה שלושה מקומות שהיא עלולה להיעצר בהם, ומי שמפרסם תקציב יכול לפרסם לצדו גם לוח מועדים.

ספורט

טוני חוזר לניו יורק

אלוף האגרוף החדש נפגש בכבוד מלכים כששב מנצחונו לניו יורק, וראש העיריה מסר לו בבית העיריה את מפתח העיר.

להמשך קריאה ←
מקומון

רשימות הבוחרים נתלות ברחובות העיר

בתל אביב נתלות היום רשימות הבוחרים לעיריה, בירושלים נקבע מועד להעברת מחנה גדוד העבודה, ובנמל יפו ירדו הבוקר חמישים ושמונה עולים.

להמשך קריאה ←
ידיעה ראשית

כתב האשמה של פועלי מסילת הברזל

בראינוע נערכה אספה פומבית של פועלי מסילת הברזל, ובה פרש בא כח ההסתדרות שלהם את מצבם סעיף אחר סעיף: שש עשרה גרוש ליום, שבעה עשר מפוטרים ושבע שנים בלא הכרה.

פועלים וקרונות של מסילת הברזל בארץ ישראל
פועלים וקרונות של מסילת הברזל בארץ ישראל

לפני ימים אחדים נאספו פועלי מסילת הברזל לאספה פומבית גדולה בראינוע, ועיקרה היה נאומו של ה׳ ג׳, איש מרכז ״הסתדרות פועלי מסילות הברזל, הדואר והטלגרף״. שמו המלא לא נמסר בידיעה שהגיעה אלינו, ואיננו מוסיפים עליו. מה שנמסר הוא הסקירה עצמה, ואין היא נאום של תרעומת כללית אלא רשימה ערוכה: סעיף אחר סעיף ומספר אחר מספר, מן המשכורת ועד המזרן שאיננו.

ראשונה שאלת המשכורת. שכר של שש עשרה עד שמונה עשרה גרוש ליום עבודה קשה, והמשכורת הגדולה ביותר שמקבל בעל מקצוע היא שלושים עד שלושים וחמישה גרוש ליום. ומן הצד השני של אותו חשבון: הכנסות ההנהלה גדלות משנה לשנה והשנה היו רווחיה גדולים, ואף על פי כן לא באה לפועל שום הוספה, מלבד הוספה קטנה לפני שנתים של חמישה גרוש ליום, ולמספר מצומצם של פועלים בלבד.

בחדשים האחרונים הופחתו ימי החופש והחגים מששה לחמישה, ובאותה שעה עצמה פוטרו שבעה עשר איש. לפי התכנית הקודמת של הקצוצים היתה ההנהלה מתכוונת לפטר יותר, ובהתחשבה עם המצב השורר בארץ העמידה את מספר המפוטרים על שבעה עשר. וקביעות אין: אף לאחר שש או שבע שנות עבודה צפוי הפועל בכל רגע לפטורין. הפועל מקבל הודעה לשבעה ימים, ואחר כך אומרים לו שאין עוד צורך בשירותו, ובזה נגמר הענין; פצוי אין, ואף מי שנעשה בעל מום בשעת עבודתו אינו מקבל דבר בשעה שהוא נאלץ לעזוב.

ומן השכר אל המקום שעובדים בו. הנשלח מטעם ההנהלה אל מחוץ למקומו הקבוע אינו מקבל שכר נסיעה ואינו מקבל דמי לינה, אף שלעתים הוא נשלח לשבועיים, ופעמים הוא נאלץ לישון בחוץ. במקומות הרחוקים אין רופאים, ורופאי החברה צומצמו, ופועל שחלה או שקרהו אסון מוטלטל דרך רבה במריצות מזוהמות עד שמצבו נעשה חמור. בתי המלאכה עצמם מזוהמים ואין בהם שמירה על תנאי התברואה הפשוטים ביותר, והם עומדים במקום שהמלריה שורה בו; אמר הנואם כי לו נשלחה לשם ועדת בקורת של מחלקת הבריאות, היתה פוקדת לסגור אותם מיד.

קשה מכולם מצב המכונאים. לפי החוזה שעות עבודתם קצובות, ובפועל הם עובדים שש עשרה עד שמונה עשרה שעות בלי הפסקה; ומשגמרו, אין להם בתחנה מקום להניח עליו את הראש. בלוד וביפו שוכבים המכונאים על הרחבה, וכך גם בחיפה. רק בירושלים בנתה ההנהלה, לאחר דרישות, בית זמני למכונאים, ואף שם אין אלא ארבעה כתלים, ואין זכר למיטה ולמזרן. גם הפקידים הזוטרים ברכבת, המקבלים משש עד שמונה לירות שטרלינג לחודש, צפויים לפטורין בכל שעה.

ומעשה אחד סיפר הנואם באחרונה, והוא העומד למעלה מכל הרשימה. כשהיה להנהלה צורך לתקן שנים עשר קטרים, שלחה אותם לאנגליה. עבודה זו יכלה להעסיק ששים פועלים כאן שנה תמימה, ועשרות אלפי לירות יכלו להשאר בארץ. מי ששומע את הסעיפים הקודמים שומע תלונה על שכר; מי ששומע את הסעיף האחרון שומע דבר אחר, שאינו ענין של תקציב אלא של כוונה. ושבע שנים נלחמים פועלי המסילה על זכות ההתארגנות, ועד היום עומדת ההנהלה בסירובה להכיר בהסתדרותם. כל זמן שאין הכרה אין עם מי לחתום, וכל זמן שאין על מה לחתום נשארת רשימה כזאת נאום באספה, ויהיו מספריה מדויקים ככל שיהיו.

והערה אחת של מערכת. הסקירה שלפנינו היא סקירתו של צד אחד, ואנו מוסרים אותה כפי שנמסרה. הנהלת המסילה לא השיבה עליה עד שעת הדפסת גליון זה, ואם תשיב נביא את דבריה במקומם. אלא שיש בה סעיפים שאינם ענין לויכוח כלל אלא לבדיקה: בית מלאכה נבדק בעין, מזרן נמנה במספר, ושנים עשר קטרים נרשמים בפנקס הנמל. שלושה אלה אפשר להכריע בהם בתוך שבוע.

מהדורת אחר הצהריים
מעתמול בארץ

ההתאזרחות נעשית חובת חברים

אחת ממפלגות הפועלים שלחה חוזר לחבריה, ובו נדרשים כולם להתאזרח עד יום השמונה עשר בנובמבר; מי שלא יעשה כן יחשב אוטומטית כיוצא מן המפלגה. שם המפלגה אינו קרוא כראוי בעתון שלפנינו, ואנו מביאים את הענין בלי להכריע במי מדובר.

ואין החוזר הזה עומד לבדו. הועידה הכללית של הסתדרות הרופאים קבלה פה אחד החלטה המחיבת את כל חבריה להתאזרח; הנהלת קופת החולים הטילה את החובה על כל עובדיה; הסתדרות הפקידים החליטה לחיב בכך את כל חבריה; והרבנות הראשית מפרסמת קול קורא מיוחד ליהודי ארץ ישראל ובו היא דורשת מכל אחד ואחד להתאזרח.

בירושלים מתנהלת בינתים תעמולה להתאזרחות רשמית של התושבים, ונמסר כי הממשלה ספקה הקלות וסיוע בהליכי הרישום. פרטיהן של ההקלות לא נמסרו בידיעה שהגיעה אלינו.

וראוי לעמוד על מה שהשתנה כאן בתוך שבוע. עד עתה עמדה השאלה על המחיר, ועכשיו, משהונמך המחיר, עמדה השאלה על הכפיה. ושלוש כפיות שונות לפנינו, ואינן דומות זו לזו כלל: חובה שמטילה מפלגה נאכפת בהוצאה מן השורות, חובה שמטילה רבנות נאכפת במצפונו של אדם, וחובה שמטיל מעביד נאכפת במשכורת. מי שמונה את שלושתן יחד כמהלך אחד אינו מבחין ביניהן, והן שונות מאד למי שנתון תחת אחת מהן.

ומן הצד המעשי: עד השמונה עשר בנובמבר נשארו ארבעה שבועות בלבד. בפרק זמן כזה אין די בקול קורא, וצריך שיהיה ברור לכל אדם אלו ניירות עליו להביא עמו, לאן יביאם ובאיזו שעה פתוחה הלשכה. מוסד שמחיב את חבריו במועד קצוב ראוי שידפיס לצד ההודעה גם את הדברים הקטנים האלה, ולא יניחם לתור שבו עומדים אנשים יום שלם.

מועצת עין חרוד על קליטת העליה

מועצת קבוץ עין חרוד נתכנסה ודנה בשאלות חניכת הנוער החלוצי ובעליה הקבוצית. שתי השאלות הובאו לפניה יחד, וכך גם נדונו.

עוד עמד לפני המועצה חשבון של שלוש השנים האחרונות לקיומו של הקבוץ: מצבו כיום, ומה שנדרש להחזקתו. פרטי החשבון לא הובאו בידיעה שהגיעה אלינו, ואיננו משערים בהם.

בסופו של הדיון החליטה המועצה על עבודה מוגברת בשני הענינים: בקליטת העליה ובטיפול בנוער החלוצי.

ומה פירושה של קליטה במקום כזה. אין היא הודעה ואינה החלטה, אלא מקום אל השולחן, מיטה בצריף, כלי עבודה שאינו תפוס בידי אחר, ואדם שיש לו פנאי ללמד את הבא החדש את מלאכתו בשדה. כל אחד מארבעת הדברים האלה עולה כסף, וכולם יחד הם ההפרש שבין מי שנשאר ובין מי שחוזר לעיר בתוך חודש.

ולפיכך ראוי להעמיד את ההחלטה הזאת בצד ההרצאה שנשמעה במושב המועצה החקלאית. אלף עובדים שיעלו השנה על הקרקע יגיעו בסופו של דבר אל שער של מקום כזה, ושם יוכרע אם המספר שנקבע במושב הוא מספר של אנשים או מספר של רשימות. מי שמקציב דונמים מקציב אותם למי שכבר יושב; מי שקולט אדם חדש עושה זאת מתוך אותו תקציב עצמו.

שתי אניות עולים ירדו ביפו

אל נמל יפו הגיעו אניות ובהן מהגרים יהודים מאירופה, הבאים להתישב בארץ. האניה ״קארניליה״ באה מטריאסט ובה ארבעים עולים, ואניה שניה באה ממרסיל ובה שמונה עשר.

חמישים ושמונה איש ביום אחד אינם מאורע, והם אף אינם גל. הם תנועה מתמדת של עשרות, ואת הסכום שלה רואים בסוף החודש ולא בשעה שהיא עומדת על הרציף.

ובאותו יום עצמו נמסר על דבר אחר, שאינו נראה על הרציף כלל: הוקמה מחלקה לעבודות חקלאיות בארץ ישראל, והיא מספקת הכשרה בנטיעות ובטיפול בקרקע. פרטיה, מקומה ומספר החניכים שהיא יכולה לקבל לא נמסרו בידיעה שלפנינו.

ואף על פי כן ראוי להעמיד את שתי הידיעות זו בצד זו, מפני ששאלה אחת עומדת בשתיהן: מה עושה אדם בשבוע השני לישיבתו כאן. עולה היורד בנמל ואינו יודע מלאכה חקלאית מלאה לומד אותה על חשבון שנתו הראשונה, והשנה הראשונה היא בדיוק זו שאין בה עודף ללמוד ממנו.

שלושה מספרים היו עושים את התמונה שלמה, וכולם מצויים בידי המוסדות ואינם עולים דבר בפרסומם: כמה מן היורדים בנמל בחודש זה נרשמו להכשרה חקלאית, כמה מקומות יש במחלקה החדשה, וכמה זמן נמשכת ההכשרה. בלעדיהם נשארות שתי ההודעות שתי הודעות, ואין ביניהן קו.

ארבעה חדשים על לשון אחת

מן הדברים שנאמרו השבוע במקום אחר ראוי להוציא ידיעה אחת, שאינה ידיעה של היום אלא של לפני שנים: בימי מלחמת העולם יזם המרכז הציוני בארץ ישראל מאמצים רחבים לחינוכה של הקהילה ולארגונה, ובעד העברית כשפת ההוראה היחידה בבתי הספר נלחמה התנועה במשך ארבעה חדשים.

ארבעה חדשים הם פרק זמן שאפשר לספור אותו, וזה כוחו של המספר הזה. לא נאמר כאן שהתנועה החזיקה בעמדה ולא שהיא עמדה על שלה; נאמר בכמה זמן נחתך הענין, ומי שחי באותם ימים יודע במה עולה חודש של מאבק על לשון בשעה שהארץ נתונה במלחמה.

ובאותה שנה עצמה לא היתה זו שאלה של טעם או של הרגל. לשון ההוראה קובעת מי ילמד את הילד, באיזה ספר ישתמש, מי ידפיס את הספר הזה ומי ישלם עליו; ומי שמכריע בה מכריע בסדר שלם, ולא בשם שכתוב על גבי הכיתה.

העיקר הזה לא נשתנה. גם היום פועלים בארץ גופים הדורשים את הנהגת העברית בכל מקצועות החיים, ואין דרישתם נוגעת לבתי הספר בלבד אלא לשלט שעל החנות, לפנקס שבמשרד ולשטר שחותמים עליו.

ואנו מביאים את הדבר כאן מטעם פשוט. גליון זה כולו מדבר במוסדות שיש להם חוזרים, תקציבים ומועדים, ובכולם נשאלת אותה שאלה עצמה: כמה זמן לוקח ענין להיחתך. פעם אחת כבר נמדד הדבר בארץ הזאת בארבעה חדשים, ואין זה מספר רע להשוות אליו.

העולם הערבי

מעבר הירדן, מן הגוטה, מבירות ומן המדבר המצרי

עבר הירדן שואלת על מועצה מחוקקת

ממשל עבר הירדן התיעץ עם תושביו בדבר הקמתה של מועצה מחוקקת, ודרש שתבוא אליו נציגות מכל מרכז ומרכז. תשובותיהם של המרכזים לא נמסרו עדיין.

ובאותו יום נתפרסמה שם הודעה רשמית מסוג אחר לגמרי, ואף היא נוגעת במעמדו של אדם: דמי ההתאזרחות בעבר הירדן הועמדו על חמישים גרוש בסך הכל, עשרים וחמישה בשעת ההרשמה ועשרים וחמישה בשעת קבלת התעודה.

שתי ההודעות באו מאותו משרד, ושתיהן מדברות במי נמנה על תושביו של מקום. האחת שואלת את התושבים מי ידבר בשמם, והשניה קובעת בכמה עולה להיות נמנה עליהם. מי שקורא אותן יחד רואה שהסדר כאן הפוך מן המקובל: על פי רוב נקבע תחילה מי אזרח ואחר כך נשאל מי מיצג אותו.

ולקורא כאן ראוי להעיר שהמספר מוכר לו: גם בארץ הזאת עמדה שאלת דמי ההתאזרחות בשבוע האחרון, ואף היא הועמדה על עשרים וחמישה גרוש. שני שלטונות שכנים ושני ציבורים שונים לגמרי, ואותו סכום עצמו נקבע בשניהם בשעת ההרשמה; אלא שבעבר הירדן בא אחריו תשלום שני בשעת קבלת התעודה, והמחיר השלם שם כפול.

פונסו בגוטה, וחנינה בבירות

ה׳ אנרי פונסו, הנציב הצרפתי לסוריה וללבנון, ביקר בנאת הגוטה. נמסר כי היא שקטה עתה וכי סיור הבקורת עבר בלא מאורע. מן הגוטה ממשיכים הנציב ואנשי מטהו לסוידא, שהיתה בירת הדרוזים, ולשאר השטחים הכבושים בג׳בל דרוז, כדי לעמוד על מצבו של האזור שנפגע.

ומקהיר נמסר דבר אחר, ובאותם ימים ממש: רשויות עבר הירדן פקדו לגרש את הפליטים הסוריים והדרוזים הנמצאים עתה בשטחיהן. שנים ממנהיגי המורדים יצאו לאל אזרק; שמותיהם מופיעים בעתון שלפנינו בכתיב שאין לסמוך עליו, ולפיכך איננו מביאים אותם.

ובבירות נתפרסמה פקודה רשמית על חנינה לנידונים בשל המרידה אשר הכריזו על כניעתם לשלטונות הצרפתים; לחלק מן הנידונים למות יוחלף עונשם בעבודת פרך. על אלה שלא חזרו לא תחול החנינה.

שלוש הידיעות הללו הן ידיעה אחת, אם קוראים אותן לפי הסדר. הנציב נוסע לראות את השקט; הנכנע מקבל חנינה ומחליף גזר דין במחצבה; ומי שלא נכנע נדחה מן המקום שהיה יכול לשבת בו מעבר לגבול. אין כאן שלוש מדיניות אלא מדיניות אחת בשלוש לשונות: ברגל, בנייר ובפקודת גירוש.

מכרות הצבע שבמדבר מצרים

לפי העתון ״אל סיאסה״ נתגלו מכרות עשירים של חמרי צבע במדבר מצרים, בקרבת אסואן ובקרבת קהיר, והולכת ונוצרת חברה שתקח על עצמה את הזכיון לנצולם.

המצרים הקדמונים השתמשו בזמנם בחמרי הצבע האלה, ובהמשך הימים הוזנח נצולם של המכרות. מי שראה את הכתלים המצוירים שבקברים יודע שאין מדובר בצבע שמתפורר לאחר דור.

ודבר אחד ראוי להעיר לגבי הודעות מסוג זה, והוא נכון גם למכרות שבארצות אחרות: בין גלוי ובין נצול עומדות שתי שאלות שאין הודעת הגלוי משיבה עליהן, והן דרך להוציא את החומר ושוק שיקנה אותו. חברה שנוסדה אינה אחת מן השתים; היא הצעה לפתור את שתיהן.

מעתמול מציג

דרכים ושבילים

פרק מאה עשרים ותשעה: מי הוציא

משחקים וחידות

פינת החידות

לפינת החידות המלאה ←

שנים עשר קטרים באניה

מאת יוסף מן השוק

בוקר טוב. שנים עשר קטרים העמיסו על אניה ושלחו אותם לאנגליה, שם יתקנו אותם. אני מוכר גבינה, וכשנשברה לי המאזנים בשנה שעברה לא שלחתי אותן למנצ׳סטר; ירדתי שתי סמטאות אל הפחח, והוא תיקן אותן בשלושה גרוש וחצי, ומאז הן שוקלות ישר.

אומרים לי שקטר אינו מאזנים. נכון, הוא כבד יותר. ואולם דוקא משום שהוא כבד יותר קשה יותר לשלוח אותו לים, ומי שטרח להעמיס שנים עשר כאלה על אניה עשה זאת מתוך החלטה ולא מתוך חוסר ברירה. בשוק שלנו קוראים לזה: לא שאין לו, אלא שאינו רוצה ממך.

ומספרים לי שהפחיתו את ימי החג מששה לחמישה. הנה דבר שאני מבין בו יותר מכל השאר, מפני שכך בדיוק עובד דוכן. מי שמקבל לפי יום אינו נח ביום שאין בו עבודה; הוא רק אינו מרויח בו. וכשלוקחים ממנו יום כזה אין לוקחים ממנו מנוחה, לוקחים ממנו לחם, וזה מעשה שאין לו שם בשום רשימה.

וגם על ההתאזרחות שמעתי. מפלגה כותבת לחבריה שמי שלא יתאזרח עד השמונה עשר בנובמבר יצא מן המפלגה מאליו. אני אדם פשוט ואיני חבר בשום מפלגה, ואומר את שנראה לי: מי שרוצה שאדם יעשה דבר בתוך ארבעה שבועות, שיפתח את הלשכה גם אחרי חמש, בשעה שהאיש כבר סגר את חנותו. תור אינו רעיון; תור הוא שעות.

ובתל אביב פרסמו את רשימות הבוחרים והודיעו לאנשים לבדוק אם הם רשומים בהן. אני הלכתי ובדקתי. אני רשום, וגם שכני רשום, והירקן שממולנו אינו רשום ואינו יודע על כך, מפני שהוא עומד בשוק משש בבוקר עד שש בערב ואינו קורא עתון באמצע. לכן אני מודיע לו כאן: אברהם, לך ותבדוק.

ולסיום דבר שקראתי הבוקר בפינה אחרת של הגליון הזה, על אודות כנר מפורסם שהתנגשה מכוניתו במכונית אחרת והוא יצא בחבלות קלות. אני שמח בשבילו, ואומר רק זאת: על הבמה הוא אחראי לכל צליל, ובדרך אין הוא אחראי לכלום. כך הוא בדיוק אצל האיש שעומד ליד המכונה שש עשרה שעות ואחר כך שוכב לישון על הרחבה.

דואר הקוראים

מ. הלפרין, מכונאי, לוד

ארבעה כתלים

אדוני העורך, קראתי בעתונים את הסקירה על מצבנו, והיא נכונה בכל סעיפיה, ואף על פי כן אני מבקש להוסיף עליה דבר אחד שאין בו ויכוח כלל. אין אנו מבקשים כאן לא הכרה ולא חוזה ולא הוספה; אנו מבקשים מזרן. אדם שגמר שש עשרה שעות על מכונה חמה אינו יכול לישון על הרחבה ולחזור למחרת אל אותה מכונה, ואין זו שאלה של נוחיות אלא של מה שיקרה למכונה. בירושלים בנו לנו בית לאחר שדרשנו, ובאותו בית ארבעה כתלים וגג, ואין בו מיטה ואין בו מזרן, ואיני יודע מה חשבו שיביא אדם עמו מן התחנה. לפיכך אני מבקש שלושה דברים קטנים ולא יותר: מיטה לכל מכונאי בכל מקום שיש בו בית, מזרן על אותה מיטה, ורשימה תלויה על הקיר ובה שעות העבודה כפי שהן כתובות בחוזה, כדי שאדם יוכל להביט בה ולומר לעצמו כמה עבד. שלושת אלה אינם דורשים ישיבה של ועדה, והם דורשים עגלה אחת.

ד. רוזנבלום, חבר הסתדרות, תל אביב

חובה שיש עליה מועד

למערכת הנכבדה, אני מן המתאזרחים הראשונים ואיני מבקש לפטור איש מחובתו, ואף על פי כן קראתי את החוזר שיצא השבוע בלב כבד. נאמר בו שמי שלא יתאזרח עד השמונה עשר בנובמבר יחשב כיוצא מן המפלגה מאליו. אינני מערער על הדרישה עצמה; אני מערער על המועד. ארבעה שבועות הם פרק זמן שאפשר לעמוד בו בעיר שיש בה לשכה פתוחה ופקיד יושב בה, ואינם פרק זמן למי שיושב במושבה רחוקה ונוסע יום שלם כדי לשאול שאלה אחת. ועוד זאת: אדם אינו מאחר ברישום מפני שאינו רוצה. הוא מאחר מפני שחסר לו נייר אחד שצריך להביאו מארץ אחרת, ואת הנייר הזה לא ימציא לו שום חוזר. לפיכך אני מבקש שיוסיפו למועד סעיף אחד: מי שהגיש את בקשתו עד אותו יום ותשובתו טרם באה יראוהו כמי שעמד בחובתו. זו הוספה של שורה, והיא מבדילה בין חובה ובין מלכודת.

ח. לבנון, מורה, חיפה

ומה מלמדים את הנער

אדוני העורך, בגליונות האחרונים מדובר הרבה בחניכתו של הנוער החלוצי ובקליטת העליה, ואני מבקש להעיר על כך מן הכיתה. מוסד שמחליט על עבודה מוגברת בחניכת הנוער מתכוון בדרך כלל לשתים: לימוד מלאכה ולימוד סדר. אלא שהנער הבא אלינו בן חמש עשרה או בן שש עשרה, ואת השנתים הבאות עליו הוא עובר פעם אחת בלבד. אם נלמד אותו מלאכה ולא נלמד אותו לקרוא חוזה, יהיה פועל טוב שאינו יודע על מה הוא חותם; ואם נלמד אותו לקרוא ולא נלמד אותו מלאכה, לא יעמוד בשנתו הראשונה על הקרקע. אני מבקש אפוא שבכל תכנית של חניכה ייקבעו שתי שעות בשבוע לדברים הפשוטים שאדם עובד נזקק להם: חשבון של שכר יום, קריאת תקנון, וידיעת דרכי הפניה אל מוסד. אלה אינם מקצוע ואינם ספרות, והם חוסכים לאדם שנים.

אבידה ומציאה: אבדה ביום הראשון, בדרך מתחנת הרכבת אל רחוב הרצל, תיבת כלי מסגרות ובה מקדח יד ושתי משופות. המוצא מתבקש להודיע למערכת בשביל ״מסגר״, ושכרו בצדו

עבודה מבוקשת: מכונאי רכבת בעל שש שנות עבודה, בקי בתקון קטרים ובעבודת חרטות, מבקש עבודה בבית מלאכה או בבית חרושת. פנו למערכת בשביל ״מכונאי״

עבודה מוצעת: דרושה מורה לחשבון ולטבע בשעות אחר הצהרים, לכתות הבינוניות. ההצעות בכתב בלבד, ת. ד. 216, תל אביב

שיעורים: שיעורי חימיה ופיסיקה לתלמידי בתי הספר התיכוניים, עם נסיונות בכלים פשוטים. שלושה שיעורים בשבוע. ד. רוזנברג, רחוב נחלת בנימין, תל אביב

שיעורים: מלמד עברית לעולים חדשים בשיטה ישירה, בבתיהם ובשעות הערב. שכר לפי מספר השיעורים. פנו למערכת בשביל ״שיטה ישירה״

לשכירה: שני חדרים ומטבח בשכונת נורדיה, פנויים מן העשרים בחשון, מתאימים לזוג צעיר. המחיר לירה וחצי לחודש. י. גרשוני, רחוב יבנה, תל אביב

למכירה: עגלה קלה ורתמה לזוג פרדות, בשמוש שנתים. אפשר לראותה בחצר, רחוב אלנבי, בשעות הבוקר

למכירה: זרעי חטה ושעורה לזריעת הבעל, נבדקים ונקיים מעשב. הזמנות עד סוף החודש, בית המסחר שברחוב הרצל, תל אביב

מקצועות: סטנוגרפית ומתרגמת לעברית, לאנגלית ולגרמנית מקבלת עבודה בבית ובמשרד, ומעתיקה גם כתבי יד. פנו למערכת בשביל ״סטנוגרפיה״

מקצועות: ד״ר ש. ליבנה, מומחה למחלות עור. רחוב יהודה הלוי, תל אביב. שעות קבלה משמונה עד עשר ומארבע עד שש, ובערבי שבתות עד שתים

הודעות: מכירה פומבית של קרקע בירושלים, תשעה דונם ושלושים ושמונה אמות, על פי פסק דין. המועד והמקום נקבעו בהודעה הרשמית, וההצעות בכתב בלבד

הודעות: ועד השכונה מודיע כי רשימות הבוחרים נתלות בשלושה מקומות בשכונה, ומי שלא מצא בהן את שמו יבוא אל צריף הועד עד יום החמישי בערב

הודעות: סניף הדואר שבזכרון יעקב מודיע כי משלוחים לירושלים ולחיפה נאספים מעתה פעמים ביום. הנהלת הסניף, זכרון יעקב

מקורות נבחרים לעיון ולדיון