על התקציב שנתקבל בועד הפועל הציוני להתישבות חקלאית מתח המרצה בקורת, ולא רק מפני שהוא מצער לעומת היקף העבודה. טענתו העיקרית היא על דרך עריכתו: התקציב הציוני משוריין בכל שאר סעיפיו, ולחקלאות ניתן הנשאר. הועד הפועל הציוני דיבר על שלושים עד ארבעים אלף לירות להתישבות חדשה, ובאי כוח הפועלים הם שדרשו את הקצבת הסכום הזה.
ובתקציב המשקים הקימים, לדעתו, יש להתרכז בשתי נקודות או בשלוש ולהצעידן קדימה. אם יוקצבו להן גם בשנה הבאה אותם סכומים, תקבל שם כל משפחה מתישבת שלוש מאות עד שלוש מאות וששים לירות נוספות. להשקאה מבוקשת הלואה נוספת של ששה עשר אלף לירות, ולדעתו אין לחכות השנה להלואה אלא להתאמץ ולהגשים את תכנית ההשקאה; ששת אלפים לירות מיועדות לפרעון ההלואה לחמרי בנין ויש להשתדל לדחות את התשלום לשנה הבאה, ועוד סכום יושג בקצוץ של כארבעה אחוזים בכל סעיפי התקציב החקלאי.
אשר לקבוצות עצמן: מן המתישבים הרומנים נמצאות בארץ רק משפחות מעטות, והקרן הקימת עומדת להעמיד לרשותם ארבעת אלפים וחמש מאות דונם. מקבוצה אחרת, של עשרים וחמש משפחות מן המעמד הבינוני, יש רק לעשר או לחמש עשרה אמצעים כלשהם להתישבות. ולקבוץ של פועלים, הוא קבוץ ב׳ של השומר הצעיר, יש חלקה של חמשת אלפים דונם שאפשר להעבירה לרשותו בנקל.
וקריאה אחת של מספרים. אלף עובדים על כארבעים ושלושה אלף דונם הם כארבעים ושלושה דונם לאיש, ואין זה מספר קטן ואין הוא מספר גדול; הכל תלוי במה שיעמוד על הקרקע הזאת. ומה שחסר בהרצאה אינו מספר אלא מועד: לא נאמר בה מתי יועברו חמשת אלפים הדונם לקבוץ שכבר עומד ומחכה להם, ולא מתי תוכרע שאלת ההלואה להשקאה. תכנית שיש לה שלוש רשויות יש לה שלושה מקומות שהיא עלולה להיעצר בהם, ומי שמפרסם תקציב יכול לפרסם לצדו גם לוח מועדים.







