מעתמול · Wayback News - עיתון יומי בעברית שמציג: היום, בדיוק לפני 100 שנה. ידיעות מארץ ישראל ומן העולם, יום שלישי, י״א בחשון תרפ״ז, 19 באוקטובר 1926.

בנאומי הפתיחה, על יד בית הכנסת, דיברו ה׳ שטרנברג, יושב ראש ועד המושבה, ה׳ ווקסלר מטעם הועד החקלאי וה׳ יודילביץ מטעם הפועלים, וכולם הודו לפיק״א ולממשלה וביחוד לה׳ נוביל על הסיוע שניתן למושבה בסלילת הכבישים. דיבר גם בא כח פיק״א ה׳ ליפטון, בעברית ובאנגלית. אחר כך נתכבדו ה׳ה נוביל ולאו בפתיחת הדרכים, האחת לצד חיפה והשניה לצד טול כרם.

לפנות ערב נערך משתה בבית הועד. ה׳ לאו הביע תקוה שגם להבא יעבוד ועד המושבה יחד עם הממשלה להתפתחות המושבה, וה׳ נוביל ציין כי סלילת הכבישים בזכרון יעקב יכולה לשמש מופת, כיון שהמושבה נשאה בחלק הגון מן ההוצאות ולא נדרשו לה סכומים גדולים. בא כח הפועלים הביע תקוה שהממשלה תעסיק את הפועלים שעבדו עד עתה בסלילת הכבישים. החגיגה נמשכה עד הערב, ותזמורת המשטרה נגנה ברחוב.

ושתי מלים על מה שנאמר שם בלא כוונה. ה׳ נוביל שיבח את המושבה על שנשאה בחלק הגון מן ההוצאות, ובא כח הפועלים שאל אם יהיה מחר במה לעבוד. אלה שני צדדיה של אותה סלילה עצמה: מי שמשתתף בהוצאה מקבל כביש מוקדם, ומי שסלל אותו בידיו מקבל כביש גמור ולא יותר. ועד המושבה יכול לפרסם את חלקו בהוצאה במספרים, ומחלקת העבודות הצבוריות יכולה להודיע היכן הקטע הבא; שתי הודעות קצרות, וכל אחת מהן תשובה לצד אחד.

נמסר כי הממשלה החליטה להנמיך את דמי ההתאזרחות ולהעמידם על עשרים וחמשה גרוש למתאזרחים החדשים, ועל עשרה גרוש למתאזרחים משנת 1922. העתון האנגלי היוצא בירושלים מוסר את אותו הענין מצדו האחר: משרד המושבות בלונדון הסכים להנמיך את דמי רשום האזרחות ממאה גרוש לעשרים וחמשה. שני העתונים אינם חולקים על המספר שבסוף, ואנו מביאים את שתי הידיעות כפי שנמסרו, בלי להכריע אם הכבדה אחת הוסרה או שתים.

ומלונדון באה ידיעה קטנה שראוי לעמוד עליה: אתמול הוצא במשרד המושבות הפאספורט הארץ-ישראלי הראשון. תעודה אחת, ואין בידנו שם ואין בידנו פרטים, ואיננו מוסיפים עליהם דבר. ואולם מי שקורא את שתי הידיעות זו בצד זו רואה בהן ענין אחד: התעודה שדובר בה שנים אחדות כדבר שעל הנייר יצאה הפעם מן המשרד אל כיסו של אדם.

ומפני מה היה המס הזה קשה כל כך. עתון ״הארץ״ מעמיד את הדבר על טעם כלכלי אחד: המס הגבוה בערך, שנקבע מתחילה ואינו מתאים למצב הכלכלי של הארץ, ביחוד בשעת מחסור ומצוקה זו, שלל למעשה את זכות האזרח מאלפים ומרבבות מבניה ובוניה הנאמנים. אדם שאין בידו לשלם לירה שלמה בעבור נייר אינו מוותר על האזרחות מדעת; הוא דוחה אותה לחודש הבא, ואחר כך לשנה הבאה, וכך נעשית הדחיה הרגל.

ועם ההנחה באה במאמר המערכת גם הסתייגות, ואין העתון מעלים אותה: ההנחה אינה מתקנת את פגמי חוק ההתאזרחות כרצוננו וכדרישתנו, עדיין מרובים לקוייו ועדיין יש בו חומרות יתרות והכבדות חנם על האזרחים הטבעיים של הארץ ועל האנשים הבאים לקשור את גורלם בגורלה. ואולם לפי שעה, כך נכתב שם, נקבל ברצון את ההנחה החשובה הזאת, הפותחת להמונים רחבים דלת שהיתה נעולה בפניהם עד היום.

ומכאן אל הקריאה. לפי אותו מאמר, על תנועת ההתאזרחות להיות תנועה המונית, ובשבועות הקרובים עשויות רבבות להיכנס לרשימות אזרחיה של ארץ ישראל ולבצר את העמדה האזרחית והמדינית בבית הלאומי. השעה דוחקת מטעם מעשי אחד, הבחירות הקרובות לעיריות, והמוסדות הצבוריים, הועד הלאומי, הסתדרות העובדים, ועדי הקהלות והעיריות, קרואים לעורר, לסדר ולזרז; ולשון המאמר חריפה מן הרגיל: ״ההרגל של דחיות והתרשלות יהא מעתה חטא לאומי שאין לו כפרה״, והוא נחתם במלים ״הגיעה השעה, השעה השתים עשרה״. ואנו מוסיפים עליו שאלה מעשית אחת שטרם נענתה: הרישום עצמו נפתח בשבוע זה בתל אביב ובחיפה, ועל כך נמסר בגליון של אמש, ואולם מה על הנרשם להביא עמו ובתוך כמה זמן תבוא התשובה לא נמסר עד עתה. מס שהונמך בהודעה אחת אפשר להנמיכו בהודעה; רשימת ניירות אפשר לפרסם באותה הודעה עצמה, ואינה עולה כלום.