מברלין נמסר כי המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית הכניסה לרייכסטאג הצעת חוק לאסור את כניסתו של הקיסר לשעבר לגרמניה ולהחרים את כל הנכסים שקיבל לפי ההסכם החדש, בטענה שיש בהסכם סכנה לרפובליקה.
תנאי ההסכם באו אלינו הבוקר משני עמודים ומשני עתונים, האחד עברי והאחד אנגלי, ובשני המקומות אותם המספרים עצמם: בית הוהנצולרן קיבל חזקה מלאה על מאתים וחמשים אלף מורגן אדמה ועל חמשה עשר מיליון מארק במזומן, ומסר לרשות פרוסיה את ארמון בל-וו שבברלין ואת באבלסברג. שני עתונים שאין להם שום שיג ושיח זה עם זה ומוסרים אותו מספר עצמו הם הדבר הקרוב ביותר לאישור שיש בידי מערכת; נוסח ההסכם עצמו אינו מונח לפנינו, ואיננו מוסיפים עליו סעיף.
ועל מלה אחת שבמספר הראשון ראוי לעמוד, כדי שלא ייקרא גדול או קטן משהוא. מורגן היא מידת קרקע גרמנית ישנה, ואין שיעורה אחד בכל המדינות הגרמניות; מי שיבקש להעמיד את מאתים וחמשים האלף על דונמים עלול לטעות בשליש ויותר. לפיכך אנו מדפיסים את המידה כפי שנמסרה ואיננו מתרגמים אותה, ומי שמבקש לדעת כמה אדמה יש כאן ידע לפי שעה דבר אחד בלבד: שאין זו חצר של ארמון אלא חבל ארץ.
ומכאן אל הענין עצמו, שהוא ענין של רפובליקה ולא של קיסר. מדינה שהדיחה שושלת ונשארה עמה בסכסוך על רכוש יכולה לסיים אותו בשני אופנים: בפסק דין או בפשרה. ההסכם שנמסר בו כאן הוא פשרה, וכל פשרה על רכוש שנויה בזה שאין בה הכרעה על הזכות. ומי שמכניס עתה הצעת חוק לאסור את כניסתו של האדם ולהחרים את כל שקיבל אינו חולק על סכום הכסף בלבד; הוא אומר שאין מקום לפשרה מעיקרה.
והצעת החוק, כפי שנמסרה, כוללת שני דברים שאינם דבר אחד. החרמת נכסים היא ענין של קנין, והיא נחתכת בבית דין ובאוצר. איסור כניסה הוא ענין של אדם, והוא נחתך בגבול. מפלגה שכורכת את השנים בהצעה אחת מודיעה בכך מה החשש שלה, ולא החשש הכספי: לא הכסף חוזר אל גרמניה כי אם האיש. מועד הדיון בהצעה לא נמסר לנו, וכן לא נמסר לנו מה סיכוייה ברייכסטאג, ואיננו משערים.
ולקורא בארץ הזאת יש בענין הזה טעם שאינו מרוחק כפי שהוא נראה. אף כאן עומדים סדרי השלטון על ניירות שנחתמו, ואף כאן חוזרת ונשאלת השאלה מה כוחו של הסכם שנעשה בין שני צדדים כשבא צד שלישי, המושב או האספה, ואומר שלא הוא חתם עליו. השאלה אחת היא בברלין ובירושלים; התשובות עליה נבדלות.
הועידה הקיסרית נפתחת היום
הועידה הקיסרית נפתחת בלונדון היום, ולפני פתיחתה יגלה יורש העצר הבריטי בכנסית וויסטמינסטר לוח זכרון למיליון חללי הקיסרות הבריטית.
ה׳ מקנזי קינג, ראש ממשלת קנדה, הגיע ללונדון בשבעה עשר בחודש כדי להשתתף בה. סדר יומה של הועידה נמסר במקומו בגליון של אמש, ואנו מסתפקים כאן במה שנוסף עליו הבוקר.
ובעתונות נדון בימים האחרונים אם על הועידה להתקיים מחוץ לאויר של פוליטיקה מפלגתית. הוצע להכליל בה גם נציגי אופוזיציה, וראשי ממשלות קנדה ואוסטרליה, ה׳ מקנזי קינג וה׳ ברוס, דחו את ההצעה. מי הציע אותה אין הנוסח שלפנינו מעמיד בברור, ואיננו קובעים זאת מדעתנו.
ולוח הזכרון שיגולה קודם הישיבה הראשונה ראוי שייאמר בו דבר. ועידה שעל שולחנה מונחת שאלת חלוקת ההוצאות של הגנת הקיסרות נפתחת במעמד שבו נמנים חלליה במספר אחד, מיליון. אין זו כוונה שהוכרזה, ואנו איננו מיחסים לאיש כוונה; ואולם מי שיושב באותו יום עצמו בשני המקומות שומע את שתי הלשונות, ואין הן שתי לשונות זרות זו לזו.
שתי ידיה של מוסקבה
עתוני לונדון מוסרים כי בישיבת האכסקוטיבה של התאחדות הכורים הבין-לאומית, שנערכה בבריסל לפני שבועים, התברר שממשלת רוסיה עושה בענין השביתה הבריטית שני דברים בבת אחת.
ביד האחת היא תומכת בכורים השובתים ושולחת כספים, והמועצה המרכזית של הברית המקצועית הסובייטית העבירה לידם חמש מאות אלף רובל. ביד השניה הפריעו את השביתה, בכך שמכרו לסוחרים ולבעלי התעשיה הבריטיים חמרי דלק; צירי בריטניה ספרו באותה ישיבה כי לחופי אנגליה באה אניה סוביטית שהביאה שמני שריפה בשביל סוחרים אנגליים. שתי הידיעות אינן באות מאותו עמוד: את העברת הכספים מסר לנו העתון של הבוקר היוצא בתל אביב, ואת המכירה מסר העתון היוצא בירושלים, ואנו מדפיסים את שתיהן זו בצד זו.
והמנגנון פשוט מכדי שיצטרך תורה. קרן שביתה מחזיקה את האדם מחוץ למכרה; פחם או שמן שריפה שבאו מחוץ לארץ מחזיקים את בית החרושת בעבודה. הראשון מאריך את השביתה והשני מקצר אותה, ואפשר ששני הדברים יצאו מאותה בירה עצמה, מפני שהאחד נעשה בשם הפוליטיקה והשני בשם המסחר. מי שקורא רק את אחת משתי הידיעות סבור שהוא יודע מה עמדתה של מוסקבה בענין זה, ואינו יודע.
ומן השביתה עצמה נמסר הבוקר, במברק לונדון מן החמישה עשר בחודש, כי הועד הפועל של התאחדות הכורים ייקרא מעכשיו בשם ״מועצת מלחמה מרכזית״, וכי ישיבתה הראשונה תהיה היום בנוטינגהאם. באותה אספה הוחלט לשוב אל הדרישות הקודמות והעיקריות, לקבוע ישיבה מיוחדת עם המכונאים והנהגים כדי לנסות להוציא את אנשי הבטחון מן המכרות, להפגש עם מועצת הטרייד יוניונים כדי להטיל חובת עזרה כספית על הפועלים, למנוע העברת פחם זר, ולסדר ״התקפה״ כללית על המכרות. בגליון של אמש נמסר שם עיר אחרת למקום הישיבה; המברק שלפנינו היום נוקב בנוטינגהאם, ואנו מדפיסים את שבידנו היום ואיננו מעמידים שני מקומות זה לעומת זה.
מהומה בכלכותה ושתי מסירות
מכלכותה נמסר כי פרצה שם מהומה עזה בין מוסלמים ובין הינדואים בשעת תפילה באחד המסגדים אשר לעיר: הינדואי העיר דבר, ומראש המסגד ירד מטר של שברי לבנים שגרם לתגרה רצינית. המהומה נמשכה כמה שעות, המשטרה התערבה וירתה ארבע יריות באויר, ואז נרגע השוק; שנים עשר אנשים נאסרו.
ובמספר הנפגעים אין שני העתונים שלפנינו מסכימים, וההפרש אינו הפרש של עיגול. העתון העברי היוצא בירושלים מוסר חמשים ושלושה נפגעים ומת אחד; העתון השני, היוצא באותה עיר עצמה, מוסר כמאה ועשרים פצועים, שמהם רבים אנושים. אין בידנו דרך להכריע ביניהם, ואנו מדפיסים את שני המספרים ואת שמו של מי שמסר כל אחד מהם.
ומפני מה אנו טורחים בכך ואיננו בוחרים לנו מספר אחד, שכן קורא אינו מבקש שני מספרים. מפני שהפרש של יותר מפי שנים בנפגעים אינו טעות שבחשבון אלא שתי תמונות שונות של אותו מעשה, והבוחר בשתיקה בין שתיהן מוסר לקורא סברה במקום ידיעה. כשתגיע מסירה שתכריע נדפיס אותה, וכשלא תגיע יישאר ההפרש עומד כאן על הנייר, וזה מקומו הנכון.
ומאותו חבל ארץ עצמו באה הבוקר ידיעה שניה, ואינה נוגעת בראשונה אלא בזה שאף היא באה מחגיגה. לפי מברק לאהור מן השבעה עשר בחודש נהרגו חמשה אנשים ושלושים נפצעו קשה בהתפוצצות רקיטה בחגיגת ההינדואים שנערכה ביום שלפניו. סיבת ההתפוצצות לא נמסרה לנו ואיננו משערים אותה.
עבד אל כרים בריאוניון
מן השבעה עשר בחודש נמסר כי עבד אל כרים, המורד המארוקני, הגיע לאי ריאוניון, שהוא דרומית מזרחית לאי מדגסקר.
ובאותו יום עצמו נמסר מלונדון כי בריטניה לא תסכים לתת לספרד שלטון חפשי על טנג׳יר, מפני שהדבר נוגע לבטחון המצב בים התיכון. את הידיעה השניה אנו מביאים בלשון שנמסרה בה ולא יותר, שכן אין בידנו נוסח של הודעה רשמית.
ושתי הידיעות הללו, אף שאין ביניהן קשר מוצהר, הן שני קצותיה של מלחמה אחת. אדם שהנהיג מרד בהרי הריף נמצא עתה באי שבאוקינוס ההודי, במרחק שאין חוזרים ממנו בנקל, ומי ששולח מורד אל אי כזה אינו חושב על שיבתו. וזה הקצה האחד. הקצה השני הוא השאלה מה ייעשה במה שנשאר, כלומר בנמל ובחוף ובשלטון עליהם, ובה אין המנצחים באותה מלחמה מסכימים ביניהם.
ולקורא שאינו בקי במפה: טנג׳יר יושבת על המעבר שבין הים התיכון ובין האוקינוס, מול חופה של ספרד. נמל כזה אינו ענין מקומי אף פעם אחת, וכל מי שיש לו אניות בים ההוא סבור שיש לו מה לאמר בו. זו הסיבה שבגללה ידיעה על נמל אחד מגיעה אלינו מלונדון ולא ממארוקו.