ידיעות
ועידת האימפריה נפתחת מחר
מלונדון נמסר כי הממשלה סיימה את ההכנות לקראת פתיחתה של ועידת האימפריה הבריטית בתשעה עשר בחודש, בהשתתפות ראשי הממשלות של אנגליה ושל מושבותיה העצמאיות.
לפי הנמסר בסקירות העתונות יעמדו בראש סדר יומה עניני החוץ. לפני הועידה תעמוד גם שאלת היחסים בין ארצות האימפריה, קשרי האויר ביניהן, השתתפותן בחוזי חוץ ובעיקר בחוזה לוקרנו, ובכלל זה ההתחיבויות העלולות לנבוע מן החתימה עליהן, שאלת חלוקת הוצאות ההגנה של האימפריה, ודרכי החבור בין הארצות.
ולקורא שאינו בקי: מושבה עצמאית, או דומיניון בלשון ההסכמים, היא ארץ שיש לה ממשלה משלה ופרלמנט משלה, ואף על פי כן אין לה מדיניות חוץ נפרדת. וזהו בדיוק הסעיף הקשה שבסדר היום. חוזה שנחתם בלונדון מחיב, לפי הנוהג עד כה, גם את קנדה ואת אוסטרליה ואת אפריקה הדרומית; ומשעה שהחוזה כולל התחיבות לצאת למלחמה בתנאים מסוימים, כלוקרנו, אין השאלה שאלה של נוסח אלא של דם ושל כסף.
ודבר אחד ראוי לציין בלא פירוש: שתי הישיבות שהודענו עליהן בעמוד זה נקבעו לאותו יום עצמו ולאותה ארץ עצמה. בלונדון יושבים ראשי ממשלות האימפריה ודנים בחלוקת הוצאות ההגנה, ובבירמינגהם יושבת מועצת השביתה ודנה בהטלת מס על היוניונים. אין קשר בין שני השולחנות, ואף על פי כן שניהם עוסקים בשאלה אחת: מי נושא בהוצאה.
שביתת הכורים מפרנסת את ברלין
מברלין נמסר, מן החמישה עשר באוקטובר, כי תעשית הטקסטיל הגרמנית משגשגת לרגל שביתת המכרות באנגליה, שפגעה קשה בתעשית הטקסטיל האנגלית.
בתי החרושת בגרמניה עובדים, לפי הנמסר, במלוא הזמן, ויש מהם העובדים בשתי מחלפות. אין בידנו מספרי תוצרת ואין בידנו מספרי פועלים, ואיננו מוסיפים אותם.
והמנגנון פשוט מכדי שיצטרך הסבר ארוך. בית חרושת לאריגה אינו נע ברוח אלא בקטור, והקטור נע בפחם. ארץ שהמכרות שבה עומדים מזה חדשים קונה פחם ביוקר או אינה קונה כלל, ומי שממול לה, שמכרותיו עובדים, מקבל לידו את ההזמנות שנפלו מיד שכנו. שביתה אינה נגמרת בשער בית המכרה; היא נמסרת לאורך כל השרשרת שתלויה בו, ובקצה הרחוק שלה עומד מי שלא שבת ולא הכריז דבר ומצא את עצמו עשיר יותר.
ומעשה כזה הוא גם אזהרה לצד השובת. שביתה ארוכה אינה מכניעה את בעל המכרה בלבד; היא מעבירה שוק אל ארץ אחרת, ושוק שעבר אינו חוזר ביום שבו נחתם ההסכם.
טרוצקי וזינובייב מקבלים את הדין
מלונדון נמסר, משבעה עשר באוקטובר, כי אחד מעתוני לונדון מפרסם טלגרמה מסופרו במוסקבה, ולפיה הודיעו טרוצקי וזינובייב שהם מקבלים על עצמם את דין המשמעת של המפלגה הקומוניסטית ונכנעים לפוליטיקה של סטלין.
בהמשך לדיווח שהבאנו במדור זה בגליון יום החמישי, זו ההתפתחות שנמסרה לנו עתה, ואנו מדפיסים אותה כמסירה. שם העתון הלונדוני שממנו באה הטלגרמה אינו קריא בנוסח שלפנינו, ואיננו נוקבים בו; וכן איננו יודעים מה נאמר בהודעה עצמה ומה היה נוסחה.
ולקורא שאינו בקי בסדרי אותה מפלגה: ״דין המשמעת״ אינו הבטחה לשתוק. הוא כלל שלפיו חבר המקבל עליו את החלטת המפלגה חדל לפעול בעדתו הנפרדת ובעתונו הנפרד, ואף אם דעתו נשארת בידו. לפיכך הודעה כזאת, אם אמת היא, אינה שנוי של דעות אלא הפסקת מלחמה על מעמדות ועל מוסדות, וכל מי שעוקב אחרי מוסקבה יודע שהפסקה כזאת נמדדת בחדשים ולא בשנים.
אתיופיה בין שתי מעצמות
במדור הידיעות הבין לאומיות של ״דאר היום״ נמסר כי אתיופיה שומרת על עצמאותה בכוח הסכם שנחתם בין אנגליה ואיטליה בשנת אלף שמונה מאות תשעים ושש, אף על פי נסיונות ההשפעה האיטלקיים בשנים האחרונות.
את הידיעה אנו מדפיסים כפי שנמסרה. נוסח ההסכם אינו בידנו, וכן אין בידנו פירוט של אותם נסיונות השפעה ולא תאריכיהם; ואיננו משלימים מן הסברה מה שאינו בנוסח.
ואולם המנגנון עצמו ראוי שיוסבר, מפני שהוא חוזר ונשנה בכל קצות העולם. יש עצמאות העומדת על כוחה של הארץ עצמה, ויש עצמאות העומדת על הסכם שנחתם בין שתי מעצמות מעל לראשה. השניה נראית כראשונה כל זמן ששתי המעצמות מעונינות בה, ואינה נראית כך ביום שאחת מהן חדלה להיות מעונינת. מי שקורא ידיעה על ארץ ששומרת על עצמאותה ״בכוח הסכם״ קורא בעצם ידיעה על שתי המעצמות ולא על הארץ.
ולקורא בארץ הזאת יש בענין זה ענין שאינו מרוחק. אף כאן עומדים סדרי השלטון על נייר שנחתם בין מעצמות, ואף כאן מוסיפים ושואלים מה ערכו של נייר כזה כשמשתנים האינטרסים שמאחוריו. השאלה אחת היא, והתשובות עליה נבדלות מארץ לארץ.