ד״ר א. רופין מפרסם ב״דבר״ מאמר על שאלות המלוה הלאומי, ובו שתי כותרות משנה: האפשרויות להגברת הבטיחות של המלוה להתישבות חקלאית, ויסוד בנק להתישבות חקלאית.
ראשית טיעונו היא עובדה שכל אכר בארץ יודע אותה: הפרדסים נותנים כיום הכנסה מרובה, ואולם המשק המעורב אינו נושא לעת עתה שום רוחים שיכסו את תשלום הרבית. מכאן היה מי שיגזור שיש להשקיע בפרדסים ולהניח את המשק המעורב; ורופין גוזר להפך, ומטעמים לאומיים.
שני טעמים הוא מונה. ראשית, כי אך ורק באמצעות המשק המעורב נוכל ליישב שטחי קרקע גדולים. ושנית, כי לאותם העולים הרוצים לעסוק בחקלאות, לרוב מהם אין ההון הדרוש להשקעה במטעים ובפרדסים. כלומר: הפרדס משתלם ואינו מיישב, והמשק המעורב מיישב ואינו משתלם. זהו, בלשונו, מקום החולשה שבכל ההצעה בדבר המלוה, ולדעתו אפשר להקל מן הקושי הזה.
ומאחורי שני הטעמים עומד טיעון רחב מהם. התכונה המיוחדת של מפעל הבנין, כותב רופין, היא שהיהודים בארץ ישראל לא יעסקו אך ורק בענף מקצוע אחד או שנים, כמו בארצות הגולה, כי אם יאחזו בכל הענפים השיכים למשקו של עם בפרופורציה הנכונה. מפעל הבנין דורש התקדמות שוה בכל הענפים, ועל יסוד של משק חקלאי בריא יתפתחו גם התעשיה והבנין בערים; ובלי הבסיס הזה יהיו החיים המשקיים בערים נשענים אך ורק על עצמם.
והחדש שבמאמר אינו בטיעון אלא בשנוי שחל בדעתו של הכותב. בימי הקונגרס האחרון, הוא מזכיר, סבר שכדי להגביר את בטיחות המלוה בשביל החקלאות אין דרך אחרת אלא שההפרש בין הכנסות הרבית והוצאות הרבית יכוסה בידי קרן שתוצר לתכלית זו בידי צד שלישי; ואז חשב כי יצירת קרן מעין זו תפגוש במעצורים גדולים. עתה הוא אומר דבר אחר: במקום קרן של צד שלישי יש לקבוע את התנאים הפורמליים אשר על פיהם ינתן המלוה למתישב, ולפיכך הוא מציע ליסד ״בנק להתישבות חקלאית״ בעל זכויות מיוחדות.
ומי שקורא את המאמר בצד הידיעה שבעמוד השער של גליון זה יראה ששני הדברים אחד הם. מועצת הפועלים החקלאים יושבת בתל אביב ודנה בטופס החוזה שבין המתישב ובין המוסד; המאמר שואל מניין יבוא הכסף שהחוזה מדבר עליו ומי יערוב לרבית שלו. חוזה בלא מוסד אשראי מאחוריו הוא נייר, ומוסד אשראי בלא חוזה מסודר לפניו הוא כיס פתוח.
סעיף ו׳ של המנדט והמעשה שבו
רופין מבסס את הצעתו על סעיף ו׳ של המנדט, וטוען כי תשובה מעשית לדרישה שבו תנתן רק אם הממשלה תסכים ליצירת המוסדות הדרושים להתישבות החקלאית.
נוסח הסעיף, כפי שהוא מובא במאמר, הוא זה: ״הממשלה הארץ ישראלית תקל על עלית היהודים לארץ ישראל ותסייע להתישבותם הצפופה על הקרקע, בכלל זה קרקעות המדינה וקרקעות שוממים שאינם דרושים לצרכי צבור, בהבטחה כי לא יאונה כל נזק לזכויותיהם ולמעמדם של שאר האוכלוסין״.
ומכאן טיעונו: עובדה ידועה היא בכל הארצות אשר בהן עוסקים בהתישבות, כי מוסד אשראי הוא תנאי מוקדם לכל העבודה, ובכל מקום בו נגשו להתישבות חקלאית באופן שיטתי היה הצעד הראשון יצירת בנק להתישבות. לפיכך, לדעתו, אין די במסירת קרקעות הממשלה לרשותנו; בלא מוסד שיתן אשראי לזמן ארוך תישאר הקרקע קרקע ולא תיהפך למשק.
ופרט אחד בהצעה ראוי לתשומת לבם של הקוראים שמלה ״ממשלה״ מעוררת בהם חשד: יצירת בנק להתישבות חקלאית אינה דורשת מאת הממשלה שום השתתפות פיננסית, אף שאפשר ליצור בנק כזה גם בהשתתפותה. כלומר המבוקש הוא זכות והכרה, לא כסף. וזו בקשה שנוח יותר להגישה וקשה יותר לקבלה, שכן אין ממשלה מוותרת על זכות בלא תנאים.
אזהרה אחת אנו חיבים לקורא: בפסקה שבה מדובר על שיעורי ההון ועל מספר המשפחות באו בנוסח שלפנינו ספרות שאינן קריאות וסותרות זו את זו, ואיננו מדפיסים מהן דבר. מי שיבקש אצלנו אחוז או מספר משפחות לא ימצא אותם כאן.
קבוצת הגבעה בלא סיוע מן החוץ
באספה הכללית השנתית של קבוצת הגבעה הוברר מחזור הכספים של הקבוצה, ונמסר כי לשנת תרפ״ו נתגלתה התאמצות להתאים את התקציב, ושהקבוצה לא נזקקה כלל לסיוע מן החוץ.
עוד צוין באספה כי במשך השנה שעברה קטנה הקבוצה את תלותה באמצעים מן החוץ במדה מרובה, ונתקבלה החלטה בדבר חלוקת העבודה. חלקי הידיעה שבהם מובאים סכומים אינם קריאים בנוסח שלפנינו, ואיננו מדפיסים אף מספר אחד מן המחזור.
ואף בלא מספרים יש בידיעה הזאת מה שאין בכל מאמר על מלוה. משק שסגר שנה בלא סיוע מן החוץ העמיד את הטענה העיונית על רגליה: הוא לא הוכיח שהמשק המעורב משתלם בכל מקום, ואולם הוכיח שיש מקום אחד שבו הוא נושא את עצמו. ומי שדן בטפסי חוזים ובערבויות רבית יעשה טוב אם ישאל תחילה מה נעשה בגבעה ובמה נעשה.
קואופרטיבים בנגרות ובבנין
מטעם מועצת פועלי יפו נמסר על פעולתם של קואופרטיבים של עובדים בענף הנגרות ובענף הבנין, ובגליון היום מתפרסמת גם מודעתה של נגריה קואופרטיבית העומדת על יד ״סולל בונה״ בע״מ בשכונת צ׳לינוב.
נוסח המודעה עצמה מובא בעמוד השער שבגליון זה, ואין אנו חוזרים עליו כאן; מה שראוי למדור הזה הוא הרשימה שבו ולא לשונה. ומודעה בתשלום היא לפעמים העדות הגלויה ביותר לכך שסדנה של חברים עומדת ועובדת ומבקשת לה קונים, ולא רק ענין שנדון בועידה.
שכן ברשימה הזאת יש דבר אחד שאינו מובן מאליו: נגריה אחת המספקת גם דלתות לבנין בעיר וגם כוורות ולולים למשק בכפר. זה אינו סדר של בית חרושת המתמחה בענף אחד, כי אם סדר של סדנה הנשענת על שני שווקים, ואם יישבר האחד תישען על השני. בשנה שבה עומד ענף הבנין בספק ובשנה שבה מדובר על התישבות חדשה, סדר כזה אינו מקרה אלא בחירה.
ועוד ראוי לציין מי המפעיל. קואופרטיב של עובדים בענף הבנין אינו עמותה של עזרה הדדית; הוא נוטל על עצמו הזמנות וקבלנות, נושא באחריות לזמנים ולמחירים, ומעמיד את חבריו גם כפועלים וגם כבעלים. זהו אחד הנסיונות המשקיים הנועזים שבארץ הזאת, ומי שמבקש לדעת אם הוא עומד יבדוק לא בהודעות אלא במאזנים, כשיתפרסמו.
מחירי מצרכים בשוקי תל אביב ויפו, המחירים האחרונים שבידינו
| מצרך | מחיר (מיל) | הערה |
|---|---|---|
| קמח (שק 50 ק״ג) | 680 | כמחיר האחרון שבידינו |
| סוכר (ק״ג) | 32 | כמחיר האחרון שבידינו |
| אורז (ק״ג) | 28 | כמחיר האחרון שבידינו |
| שמן זית (ליטר) | 54 | (אומדן), עונת המסיק בפתחה |
| סבון מקומי (ק״ג) | 44 | כמחיר האחרון שבידינו |
| ביצים (תריסר) | 40 | כמחיר האחרון שבידינו |
| חמאה (ק״ג) | 120 | כמחיר האחרון שבידינו |
| טבק מקומי (ק״ג) | 180 | כמחיר האחרון שבידינו |
שערי מטבעות בלירה פלשתינאית, השערים האחרונים שבידינו
| מטבע | קנייה | מכירה | הערה |
|---|---|---|---|
| לירה שטרלינג | 1.000 | 1.000 | קבועה ביחס אחד לאחד |
| דולר אמריקני | 0.2062 | 0.2082 | כשער האחרון שבידינו |
| פרנק צרפתי | 0.0059 | 0.0061 | כשער האחרון שבידינו |
| מארק גרמני | 0.0489 | 0.0493 | כשער האחרון שבידינו |
| פרנק שוויצרי | 0.0397 | 0.0400 | כשער האחרון שבידינו |
| זלוטי פולני | 0.0238 | 0.0242 | כשער האחרון שבידינו |
| לירה מצרית | 1.028 | 1.032 | כשער האחרון שבידינו |
| לירה איטלקית | 0.0075 | 0.0077 | כשער האחרון שבידינו |

