מדליות הזהב של היריד השלישי

מרומא נמסר, מארבעה עשר באוקטובר, כי נתפרסמו פרטי מאזן המסחר האיטלקי לחודש ספטמבר. היבוא בחודש זה עמד על מיליארד שבע מאות שישים וששה מיליון לירטות בקירוב, והיצוא על מיליארד שש מאות תשעים וארבעה מיליון; ועודף היבוא על היצוא הוא שבעים ושנים מיליון שלוש מאות ושבעה אלפים חמש מאות תשעים ושבע לירטות.

והעודף הזה קטן במידה ניכרת מעודף חודש אוגוסט, שעמד על כשלוש מאות ושבעים מיליון, והוא קטן גם מן הנתון של החודש המקביל בשנה שעברה. כלומר: העודף לא נעלם, הוא הצטמק; ובחודש אחד מכשלוש מאות ושבעים מיליון אל שבעים ושנים מיליון.

שינוי כזה בחודש אחד אינו מתפרש במחירי הסחורה לבדם. מי שקורא את המספר ראוי שיקרא לידו את הידיעה שהבאנו בגליון קודם על ההחלטה לקבוע את מחירה של הלירה האיטלקית: מטבע שמחירו נקבע מלמעלה מייקר את היבוא מיד, ומייקר אותו לכל הקונים בבת אחת. אנו מעמידים את שני הדברים זה ליד זה ואין אנו קובעים ביניהם קשר; לקובעי המדיניות ברומא ידוע הדבר טוב מאשר לנו.

מבריסל נמסר כי יצרני המתכת הבלגים עומדים על דרישתם שתינתן לבלגיה מכסת יצור של מאתים ותשעים אלף טונות מטריות בקרטל הפלדה האירופי, במקום מאתים שישים וחמש אלף שהוצעו לה.

ומאותה ארץ נמסר כי יצור הפחם במכרותיה בחודש יולי עמד על שני מיליון מאה שלושים ושנים אלף שלוש מאות וארבעים טונות, גידול של שלושת אלפים מאתים טונות על חודש יוני. הנתון הזה בא אלינו כמסירה אחת ובלא אישור שני, ואנו מדפיסים אותו כמות שהוא.

וקרטל אינו לוח מחירים אלא הסכם בין יצרנים של כמה ארצות המחלקים ביניהם את היצור. הוויכוח בו אינו על מה יהיה מחירה של טונת פלדה, אלא על מי יהיה זכאי לייצר אותה; ועשרים וחמשה אלף טונות שבמחלוקת אינן סחורה שלא נמכרה, אלא סחורה שלא הותר לייצרה. ומי שמחלק את הפלדה של אירופה בחדשים האלה מחלק אותה בשעה שאחת ממדינות הפחם הגדולות שובתת מזה חמשה חדשים. אין אנו יודעים אם הדבר נשקל בבריסל; אנו מציינים שהוא עומד ברקע.

מפריס נמסר כי הפרלמנט הצרפתי עומד לאשר את הסכמי החובות שנעשו עם ה׳ צ׳רצ׳יל ועם ה׳ מלון, וכי ה׳ פואנקרה הציג לפני בית הנבחרים שאלת אמון בדבר הפקודות המיניסטריאליות לכלכלה הלאומית.

שני ההסכמים נקראים בשמות שרי הכספים של שתי הארצות הנושות, והדבר מלמד על טיבם: אין הם חוזים בין שני אוצרות שווים אלא סידור של חוב. ובאותה שעה עצמה מבקש ראש הממשלה מבית הנבחרים אמון על פקודות שפורסמו כבר; כלומר בית הנבחרים נדרש לאשר חוב ולהודיע באותה נשימה אם הוא נותן אמון ביד החותמת עליו.

ולנו בארץ יש בענין זה חלק אחד בלבד, והוא הפרנק. שער חדש של פרנק לא בא אלינו הבוקר משום מקום, והשורה שבלוח המטבעות שלפניכם היא השער האחרון שבידינו והיא מסומנת ככזאת. מי שמצפה לתנועה בפרנק בעקבות אישור ההסכמים ימתין לה בלוח הבא ולא בזה.

המרכז החקלאי מדווח על התקדמות גדולה בחקלאות בשנה האחרונה. לפי הדיווח כמעט כל המשקים מצליחים בגידול תוצרת המספקת את צרכי האדם ואת צרכי הבהמה ומוציאה גם עודף, ולצד זאת קיים חשש מפני קשיי שיווק.

שתי השורות האלה יושבות בדיווח אחד, ואין הן סותרות זו את זו אלא משלימות. משק שאינו מספיק את צרכיו תלוי בשוק כדי לקנות; משק שיש לו עודף תלוי בשוק כדי למכור. ההתקדמות שינתה את צד התלות ולא ביטלה אותה.

ומלה על המלה ״עודף״, שהיא באה בגליון הזה שני פעמים ובשני מובנים הפוכים. באיטליה עודף היבוא הוא סימן של חולי, וקטנותו היא בשורה טובה. בגורן שבמושבה עודף הוא סימן של בריאות, וגדולתו היא בשורה טובה. וההבדל אינו בכלכלה אלא בשאלה מי מן השניים חייב למצוא את הקונה. ועל האשראי ועל הנמל נאמרו דברים אמש מעל במת היריד, והם נדפסים בעמוד השער.

מן ״אל כרמל״ נמסרת שמועה כי קפיטליסט אמריקאי נודע יגיע בקרוב לחיפה, ובדעתו להקדיש למעלה ממיליון לירות לקנית קרקעות; ואפשר, לפי אותה מסירה, שיבואו אחרים בעקבותיו המבקשים להרויח מן המשבר הכספי שהוריד את מחירי הקרקע.

אנו מדפיסים את הדבר בשם אומרו וכשמועה. שם הקפיטליסט אינו במסירה, מועד בואו אינו בה, ואף לא נאמר בה מה בדעתו לעשות בקרקע שיקנה. מי שממתין לאישור ימתין עמנו.

ואולם חשבון אחד אפשר לעשות גם בשמועה. משבר שהוריד את מחירי הקרקע עשה אותה זולה למי שכספו מחוץ לארץ ויקרה למי שחייב למכור בתוכה, ואלה שני אנשים שונים לגמרי. ומן הצד האחר של אותה שאלה עצמה באה ידיעה שנייה: החברה לתעשיה ״יהודה״, מיסודו של האורדן ״בני ציון״, הוקמה כדי לשים קץ לפיזור ההון העברי ולהבטיח שכסף הריזרבה של העם יהיה מובטח בבטחון גמור בארץ. שתי הידיעות עוסקות בהון הבא מבחוץ, האחת בהון של איש אחד והשנייה בהון של רבים, ובין שתיהן מונחת כל השאלה.