מזכיר הסתדרות בעלי הבתים פרסם מכתב למערכת, ובו הוא מכחיש בהחלט את הדברים שאמר ראש העיריה האדון ד. בלוך בישיבת המועצה העירונית בדבר תזכירה של ההסתדרות לממשלה.
מה שנאמר בישיבת המועצה, לפי המסירה שבידנו מפי ראש העיריה: בתזכיר שהגישה הסתדרות בעלי הבתים לממשלה נדרש לשלול את זכות הבחירה מיושבי אהלים ומיושבי צריפים, ונדרש להעמיד את סידור הבחירות בפיקוחה של הממשלה; ועוד נאמר שם כי בתזכיר נכתב שאין אמון בסיעה השולטת בעיריה שהיא תערוך בחירות ״כהלכה״.
ומה שכתב המזכיר במכתבו למערכת: הכחשה מוחלטת לכל הדברים האלה. לא נאמר בתזכיר מה שנאמר עליו, לא בענין יושבי האהלים והצריפים ולא בענין הפיקוח.
אין אנו מכריעים בין שתי הגרסאות, ולא מפני נימוס. הדבר שאינו לפנינו הוא התזכיר עצמו. כל זמן שאין נוסחו מתפרסם, המחלוקת אינה בין שני צדדים בשאלה מדינית אלא בין שני דיווחים על מסמך אחד; והדרך היחידה להכריע בה היא שההסתדרות תפרסם את התזכיר, או שהממשלה תניח אותו על השולחן. אנו מבקשים את הראשון ואיננו מצפים לשני.
וזו אינה מחלוקת שבין שני אישים. בחירות לעיריות עומדות בפתח, ושאלת הפנקס היא בהן השאלה הראשונה: מי רשום בו קובע מי נבחר. לפיכך כל טענה על תזכיר העוסק בזכות הבחירה היא טענה על תוצאות הבחירות עוד לפני שנפתחו הקלפיות, ושני הצדדים יודעים זאת היטב.
שבעה עשר מתוך מאה וחמישים
בהמשך לתשובה השלילית שנמסרה בשאלת מצבם של היהודים בחיל הספר, ושהבאנוה בגליון יום הששי, באה היום רשימה ובה נתון חדש: מתוך מאה וחמישים מתגייסים יהודים נתקבלו לחיל שבעה עשר בלבד, ובה בשעה נתקבלו אליו ערבים מעבר הירדן המזרחי, צ׳רקסים, מצריים וסודאניים.
וראוי לומר מיד מה מקורו של הנתון. הוא בא ברשימת דעה בעתון ולא במסירה רשמית של הממשלה, ואין בידנו דין וחשבון של המפקדה ואף לא הודעה של המזכירות. אנו מדפיסים את המספר מפני שהוא מספר ומפני שהוא הראשון שנמסר בענין הזה, ומציינים את מקומו מפני שרשימה אינה מסירה.
ואם הנתון נכון, הרי הסתירה שבין ההבטחה ובין הביצוע גדולה ממה שהשתמע מן התשובה שנמסרה אז. תשובה שלילית אומרת שהדבר אינו נעשה; מאה וחמישים מתגייסים ששבעה עשר מהם נתקבלו אומרים שהדבר נעשה במידה, ושהמידה נקבעה במקום שאיננו יודעים מי קבע בו ולפי מה. אלה שתי טענות שונות לגמרי, והשנייה חמורה מן הראשונה מפני שאפשר להתווכח בה במספרים.
בוכארים נגד תזכיר אגודת ישראל
נמסר כי יהודי בוכארה בירושלים הגישו התנגדות לתזכירה של אגודת ישראל נגד חוקת הקהילות. נוסח ההתנגדות אינו בידנו, ואף לא מספר החותמים עליה.
וצורתו של הדבר ראויה לציון לא פחות מתוכנו. אגודת ישראל הגישה תזכיר לממשלה, ועדה בירושלים מגישה תזכיר נגד התזכיר; הממשלה קוראת את שניהם ואינה קוראת אף אחד מהם בעתון. כך נראה ויכוח פנימי בקהילה שאין לה בית נבחרים משלה: הוא נערך בכתב, מול צד שלישי, ומי שאינו כותב אינו נשמע.
וראוי לשים לב מי הפעם הכותב. לא מפלגה ולא סיעה בעיריה, אלא עדה; והעדות הקטנות שבירושלים לא היו רגילות עד כה להישמע בשאלות של חוקה. שאלת חוקת הקהילות אינה חדשה בגליונותינו ואין אנו חוזרים עליה, אלא מציינים את הדבר החדש: המתנגדים באים עתה גם ממקום שלא נשמע בענין הזה קודם לכן.
המזרחי על סמכות הרבנות
התקיימה ישיבה של ארגון המזרחי בהשתתפותם של רבנים ושל עתונאים, ובה נדונו עניני הרבנות הראשית וסמכויותיה, ההתישבות החקלאית והחינוך, וכן הקמתה של ישיבה גדולה.
ועוד נמסר כי המזרחי החל בהקמת ישיבה חקלאית באחת המושבות המרכזיות, להכשרתם של חקלאים דתיים. את שם המושבה אין המסירה נוקבת, ואין אנו נוקבים אותו.
ושאלת סמכויותיה של הרבנות הראשית, שנדונה שם, היא השאלה הפותחת את כל האחרות. מוסד שסמכותו אינה מוגדרת בכתב אינו יודע מה בידו, והמתדיינים לפניו אינם יודעים אם פסקו להם דין או נתנו להם עצה. ישיבה של רבנים ועתונאים אינה קובעת סמכות, אלא מודיעה שהשאלה פתוחה; וזה עצמו ידיעה.
ואשר לישיבה החקלאית: היא אינה פשרה בין שני דברים אלא נסיון להחזיק בשניהם בבת אחת, והצלחתה תימדד בגורן ולא באספה. אנו רושמים את ההודעה וממתינים לשנה הראשונה של אותה מושבה.
מחלוקת על העבודה אצל רוטנברג
נמסר כי קמה מחלוקת על העסקתם של פועלים ערבים בעבודותיו של רוטנברג, ופועלים יהודים טוענים בענין החלפתם של עובדים.
המסירה שלפנינו באה בפולמוס עתונאי ולא בהודעה רשמית, וחלקה בא בדפוס פגום; על כן אנו נותנים את עיקרה ולא את לשונה. יש טוענים כי ערביי הארץ, בהיותם רוב תושביה, זכאים מעצם הדבר לחלקם במספר הפועלים שבעבודות הזכיון. ולעומתם טוענים פועלים יהודים כי הם מוצאים מן העבודה.
ושתי הטענות אינן נחתכות בעתון, ואף לא בפולמוס. הזכיון הוא זכיון של הממשלה, והמחזיק בו אחראי בבת אחת לפני שני ציבורים ולפני המעניק; וכל אחת מן הטענות נשמעת סבירה כשהיא נאמרת לבדה. אנו מדפיסים את שתיהן בלא הכרעה ומציינים שהענין יחזור, מפני שהוא אינו סכסוך של שבוע אלא שאלה שתעמוד בכל עבודה ציבורית גדולה בארץ הזאת.