יציקת היסודות בבנין מוגרבי
בבנין מוגרבי הוצב שלד של מוטות ברזל והעבודה החלה, והיציקה נעשית בעומק ארבעה מטרים וברוחב שלושה מטרים ויותר.
הידיעה שלפנינו קצרה ונוסחה פגום במקומות אחדים. אנו מדפיסים ממנה את שני המספרים הקרואים, עומק ארבעה מטרים ורוחב שלושה מטרים ויותר, ואיננו מוסיפים עליהם מספר קומות ואיננו קובעים מועד לפתיחה.
ויציקה, לקורא שאינו בקי בבנין. בבית של אבן נושא הקיר את משקלו על עצמו, ולפיכך הוא הולך ומתעבה למטה. בבנין שעושים בו שלד של מוטות ברזל ויוצקים עליהם, אין הקיר הוא הנושא כי אם השלד, והקיר אינו אלא מלוי שבין העמודים. וכל המשקל הזה מתקבץ בסופו אל היסוד, ומכאן אותם ארבעה מטרים של עומק: עיר שנבנתה על חול אינה יכולה להעמיד בית גדול על טפח של אדמה.
ומי שעובר שם ברחוב רואה בור ומוטות ואינו יודע מה יעמוד במקום. הודעה קצרה מצד הבונים, מה גובהו של הבית ומתי יפתח, אינה עולה כלום ומונעת שאלות; והעיר שהיתה בת שלושים בית ונעשתה בת רחובות ראויה שיירשם בה כל בית גדול בשעת יציקתו ולא בשעת חנוכתו.
בקואופרטיבים של מלאכה, ביפו ובתל אביב
״החרש״, קואופרטיב לחרשות בעץ, התאחד עם בית מלאכה למסגרות, והקואופרטיב המאוחד יעבוד בשני מקומות, ביפו ובתל אביב. שמו של בית המלאכה בא בנוסח שאינו קרוא ואיננו נוקבים בו.
ועוד נמסר כי לאחר עכובים ממושכים, מחוסר אמצעים ומחוסר רשיון, התחיל סוף סוף בעבודתו ביפו, על שפת הים, קואופרטיב חדש לתעשיה; בדיקת התוצרת הראשונה הראתה טיב טוב, ו״המשביר״ הזמין ממנה. ומכונות העבודה נעשו בארץ, לפי תבניותיו של אחד מחברי הקואופרטיב עצמו. וקואופרטיב לתעשית מזון לעופות יתחיל בעבודתו בשבוע זה ברחוב נוה שאנן.
וקואופרטיב, לקורא שאינו בקי: בית מלאכה שבעליו הם העובדים בו, ואין בו שוכר ומושכר. שתי הידיעות הללו מלמדות מה קשה הדבר בפועל: האחד מחכה חדשים על חדשים לרשיון ולאמצעים, והשני מתאחד עם שכנו כדי לעמוד. ומכונה שנעשתה כאן לפי תבנית של פועל מכאן היא הידיעה הקטנה שבשתיהן, והיא אף החשובה שבהן.
שני משקי פועלות נעשו לחבורות
במועצה החקלאית נמסר כי בתל אביב נוסדו שני משקי פועלות שנעשו לחבורות, וחלק מן החברות בהן עוסק בעבודה בעיר. עוד נמסר כי על הפרק עומדת יצירת משקי פועלות בנס ציונה, בטבריה, בחיפה ובהרצליה, וכי למשק הפועלות בחדרה ניתנה דחיפה על ידי רכישת קרקע בשבילו.
ושאלת הבנינים במשקי הפועלות נשארה פתוחה: נמסר כי בשכונת בורוכוב נמצא השנה האמצעי לבנותם, ובמשקים האחרים טרם נמצא. ובמדור מכתבי הקוראים שבגליון זה מבקשת חברת קבוצה בעמק סעיף מפורש בתקנון על מעמדה של אשה במשק; הידיעה הזאת היא הצד המעשי של אותה בקשה, ואינה התשובה לה.
מי רשאי לקרוא בשם ״אגודת נשים״
ב״הארץ״ מיום ה׳ בחשון נדפס מכתב למערכת על ״המטבח הזול״, ובו נאמר כי נשים אחדות בשם ״אגודת נשים״ סדרו יום סרט לטובתו. עתה מודיע ועד ״אגודת נשים״ שבתל אביב כי אגודה אחת בשם זה קיימת בעיר, והיא המחזיקה את בית הספר למלאכה שנוסד לפני כשמונה שנים ועומד עד היום, וכי היא מסדרת יום סרט משלה ביום י״ז בחשון לטובת אותו מוסד.
ועוד נאמר בהודעה כי כונתן של הנשים ההן היתה בודאי רצויה, ואולם השם אינו שלהן ולא נטלו עליו רשות. וענין של שם הוא בסופו ענין של קופה: מי שנותן מיל בעד סרט רוצה לדעת לאיזו קופה הוא נכנס, ושתי אגודות בשם אחד עושות את הנתינה לניחוש.
- לקראת ועידת ״אחדות העבודה״ נקראת הערב בבית הפועלים אספה כללית של חברי הסתדרות העיר, ועל סדר היום בחירת הצירים לועידה. ובאספה גדולה שנערכה לאותו ענין הוחלט לבחור תשעה צירים ולהעמיד שלושים וארבעה מועמדים לועדת הבחירות; שם המקום שבו נערכה אינו קרוא בנוסח שבידנו.
- בצריף ״הנוער העובד״ נמסר שעורו של ה׳ שרתוק בתורת הכלכלה; וביפו נפתח קורס שני הנמשך חודש ימים, ומבקרים אותו שמונים חבר. נושאו של הקורס אינו קרוא בנוסח שבידנו.
- בנאום הנעילה של היריד השלישי אמר ה׳ חזן כי המסדרים אינם מתחרטים על שסדרו את התערוכה בשנת מצוקה, וכי בעוד שבועות אחדים ייצא לאמריקה עם ה׳ גורדון בעניני המוסד.
מן המקרה שעל יד הכותל אל התביעה
״הארץ״ חוזר אל המקרה שעל יד הכותל המערבי, ומעמיד עליו תביעה מעשית אחת: הטלת אחריות על החצרות שמסביב לכותל.
עצם המקרה נדפס אצלנו בגליון של שלשום, בתורת מכתב למערכת, ואיננו חוזרים עליו: נזרקו אבנים גדולות על אנשים שקטים בשעת תפילתם וכמה מהם נפגעו. החדש הוא ההערכה שבאה הבוקר בעתון, ואנו מביאים אותה בשמו ולא בשמנו.
וזו לשונה בעיקרה: והולך ומתחזק הרושם כי ההתנפלויות מצד ערבים על יהודים, שהיו בחדשים האחרונים בירושלים, אינן עראיות בלבד, אלא יש כנראה יד נעלמה המחזיקה את החוטים; במשך חדשים אחדים נשמע על מקרים כאלה ולא היה רצון לעשותם ענין לפוליטיקה ולראות בהם תכניתיות. ועל הממשלה נאמר שם כי היא ״רואה, שומעת ושותקת״.
ולצד הטענה באה באותה רשימה תביעה מעשית, והיא הצד שבו אנו מבקשים לדקדק: על ידי הטלת האחריות על החצרות שמסביב לכותל אפשר היה, לדעת העתון, לרסן את יצרם של הפורעים ואת מסייעיהם. ומהי הטלת אחריות על חצר. לכל חצר יש בעל ויש מחזיק, ופקודה יכולה לקבוע שמי שמגגו נזרקה אבן יענה עליה בדין או בעונש כספי, אף אם לא נמצא הזורק. זה כלי מנהלי ולא כלי של משטרה, ונוסחה של פקודה כזו אינו מונח לפנינו.
ואנו מבדילים בין השנים בפירוש. המעשה עצמו, אבנים שנזרקו ואנשים שנפגעו, בא בשלושה עתונים ואין בו ספק. הקריאה של תכנית ושל יד נעלמה, וכן הטענה נגד שתיקת הממשלה, הן דעתו של העתון; אנו מדפיסים את שתיהן ומציינים מה מהן מסירה ומה מהן דעה.
תכנית בנין לשטח שמסביב לחומות
תכנית בנין עיר לשטח שמסביב לחומות ירושלים הופקדה, עם התכנית הנלוית לה, במשרדי עיריית ירושלים. כל מי שיש לו ענין בקרקע שהתכנית נוגעת בה, בתורת בעל קרקע, רשאי להגיש התנגדות בתוך חדשים ימים מיום פרסום הצו.
והפקדה, מה היא. תכנית שהופקדה אינה תכנית שאושרה: היא מונחת במשרד כדי שיראוה, ובתוך המועד שנקבע אפשר להתנגד לה בכתב. מי שמחמיץ את המועד אינו מפסיד את קרקעו, ואולם הוא מפסיד את מקומו בבירור, ואחר כך יוכל לטעון על הפצויים ולא על הקו שבמפה. ושטח שמסביב לחומות אינו שטח ככל השטחים: כל אמה בו נראית מן החומה ומן העיר גם יחד, ומה שייקבע בו עתה ייראה בעוד חמישים שנה.
שני אוטומובילים בקרן רחוב הנביאים
במוצאי שבת נפגשו שני אוטומובילים בקרן הזוית שבין רחוב הנביאים ובין רחוב סנט פאול, על יד בית החולים האיטלקי. האחד נפגע הרבה והשני פחות ממנו, ובנפש לא נפגע איש.
והעתון תולה את הדבר בשנים: במרוצת הבהלה של הנהגים ובהעדר שוטר משגיח ברחוב בשעות הערב. ושתי הסבות אינן שוות במשקלן: מרוצתו של נהג היא ענין לו ולדינו, ושוטר בקרן רחוב הוא ענין לסדר שאפשר לקבעו בהודעה אחת. וקרן זוית שעל ידה בית חולים היא המקום שבו שוטר אחד בשעות הערב עולה יותר מכל אזהרה שתודפס בעתון.
- בהסתדרות הרפואית: אספת הרופאים שנועדה להערב נדחתה ליום העשרים וששה באוקטובר. על סדר היום שנדחה עמדו הרצאה בחירורגיה והצגת שני חולים; שמות הרופאים באים בנוסח שבידנו במטושטש ואיננו נוקבים בהם.
- נמסר כי משרדי מושל המחוז ומשרדי מחלקת החנוך מחליפים ביניהם את מקומם. שמות הבתים ומועד ההעברה אינם קרואים בידיעה שהגיעה אלינו, ואיננו משערים.
- בבית הכנסת שבעיר החליט הגבאי כי אם לא יפייס ה׳ יונגרייז את הנעלב בשעת קריאת התורה בשבת, לא יתנו לו לעלות לתורה בבית הכנסת הזה לא בשבת ולא בימות החול. מי מן השנים הוא חתנו של הרב זוננפלד אינו ברור בנוסח שבידנו, ואיננו קובעים.
שבעה מעשרת פקידי הרכבת הגיעו
מעשרה פקידי רכבת בריטיים שהוזמנו מחוץ לארץ למחלקות השונות של רכבות ארץ ישראל הגיעו שבעה, ורובם ישוכנו בחיפה.
כך נמסר, ולא יותר: אין בידיעה שמות, אין בה המחלקות שאליהן נתמנו, ואין בה מועד לבואם של השלושה הנותרים. אנו מדפיסים את המספרים כפי שנמסרו.
ושבעה פקידים אינם מספר גדול, ואולם הם באים אל עיר שהדירות בה מבוקשות, והודעה שרובם ישוכנו בחיפה אינה מודיעה היכן. מי שמביא פקיד מחוץ לארץ מביא עמו גם משפחה וגם דירה, וההוצאה הזאת נרשמת בתקציב הרכבת ולא בתקציב העיר, ואף על פי כן היא נראית ברחוב.
והשאלה שאין עליה תשובה בידיעה היא השאלה המעשית: אלו מחלקות נתמלאו מחוץ לארץ, ומדוע לא נמצאו להן אנשים במקום. הרכבת היא מן המעסיקים הגדולים שבעיר הזאת, ופקיד הבא מרחוק אינו שאלה של לאום כי אם של סולם: מי שנכנס בדרגה בינונית מלמעלה סוגר את המעלה בפני מי שעובד למטה שנים. איננו מיחסים למחלקה כוונה שלא הודיעה עליה, ואנו מציינים את החסר.
משפט קרקעות הכרמל בבית הדין
אתמול התחיל להתברר בבית הדין לקרקעות משפט גדול בענין קרקעות שעל הכרמל ומסביב לו, בין ה׳ עבדול-פתאח אל-חטיב ובין ה׳ טננבוים. במשפט משתתפים ששה עורכי דין, ומטעם הממשלה, בתורת צד שלישי, טוען ה׳ דוכן, סגן המנהל במחלקת הקרקעות.
מן השמות שאפשר לקראם בנוסח שבידנו: מצד האחד ה״ה סמואל וברנרד יוסף, ומצד השני ה״ה אליאש, אבקראס ומוקלר. העתון מוסיף כי המשפט מסובך מאד, ואיננו מוסיפים עליו דבר כל זמן שהוא תלוי ועומד.
ובית דין לקרקעות, לקורא שאינו בקי: אין הוא דן בשאלה מי בנה ומי זרע, כי אם בשאלה מי בעל הקרקע על פי הרשום שבספרים ועל פי החזקה. וממשלה שמעמידה טוען משלה בתורת צד שלישי אינה עושה זאת בכל משפט, ומשמע שיש לה ענין משלה בדבר; מה הוא הענין לא נמסר, ואיננו משערים.
עבודות על יד התחנה, ופועלים יהודים
בחיפה הורחבה בזמן האחרון התחנה המקומית של חברת המלח, ונשלחות אליה כמויות גדולות של זיפזיף וחצץ; נבנים שם בתים חדשים ומיישרים את הככר שעל ידה.
והקבלן החיפאי קופטי, שקיבל את העבודה האחרונה מהנהלת מסילת הברזל, מצא כשבא להוציאה לפועל כי כדאי להעסיק מספר פועלים יהודים, אף על פי ששכרם עולה בהרבה על שכר הפועלים הערבים באותה עבודה. השכר שנמסר הוא שכרם של הפועלים הערבים, שבעה עשר גרוש וחצי ליום; שכרם של הפועלים היהודים לא נמסר במספר, ונאמר עליו רק שהוא עולה בהרבה.