שמונים איש שמעו את אירופה

בשבת שעברה בערב הרצה ה׳ ר׳ פ׳ קאדוורת׳ ממחלקת הדואר והטלגרף בבית הימק״א בירושלים על עיקריו הפשוטים של הרדיו, ואחרי ההרצאה הקשיבו כשמונים איש לקונצרטים מאירופה במקלט של הבית.

המרצה פתח בסיפור גילויו של הרדיו ובהתפתחותו, ואחר כך הסביר בלשון בלתי מקצועית ככל האפשר את אופן פעולתן של הצורות הפשוטות שבמקלטים. וזו, כפי שנמסר, הראשונה בסדרה של הרצאות שהבטיח לתת לתועלת המתעניינים בענין.

את שרשרת המקלט עצמה, מן החוט שבחוץ ועד הלוחית שבאזניה, הבאנו במדור זה לפני יומים ואין אנו חוזרים עליה כאן. והפעם ראוי לעמוד על דבר אחר, והוא מה ששמעו שמונים האנשים ההם: תזמורת שנגנה באותה שעה עצמה במרחק אלפי מילין. מקובל בפי העוסקים בדבר כי גלי האלחוט מרחיקים בשעות החשך יותר מאשר בשעות היום, ויש התולים את הדבר בשכבה גבוהה שבאויר, המשיבה את הגל אל הארץ כמראה; ומכאן שהרצאה שנקבעה לשעת ערב לא נקבעה לה מפני נוחות הקהל בלבד.

ודבר אחד ראוי לציון בלא קשר לגלים. המחלקה שבידה עניני האלחוט בארץ היא שיצאה להסביר לצבור כיצד פועל המכשיר, ולא היפוכו של דבר. יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות יעמוד מקלט כזה בבתים רבים בארצנו, ואדם ישמע בערב את מה שמנגנים באותה שעה במרחק; ומי שיודע מה עושה הסליל שבתוך תיבתו הוא לקוח נוח יותר לכל מחלקה שבעולם.

סופרו של ״הארץ״ בעטלית מוסר כי הקדחת בוערה כמעט כליל מן המקום ומסביבותיו: בשנת 1922 נמנו שם מקרי קדחת חדשים בשיעור נכר, ובשנים האחרונות אין אלא מקרים בודדים. השיעור המדויק נדפס בנוסח שאינו קרוא, ואיננו נוקבים בו.

ומה נעשה שם. קדחת אינה באה מן האויר הרע, כפי שסברו לפנים; היא עוברת מאדם לאדם על ידי היתוש, והיתוש מטיל את ביציו במים עומדים ומתוקים. מכאן שהמלחמה אינה מלחמה באויר כי אם בכמה אמות של שלולית: ייבוש, הטיית מים שיהיו זורמים, שפיכת שמן על פני המים שבבור שאין להסירו, וכינין למי שכבר חלה. עבודה זו אינה נגמרת בשנה אחת, ומדד הצלחתה אינו מספר החולים כי אם מספר המקרים החדשים, שהוא המספר המודיע אם נשארו מקומות גידול.

והצד המעשי שבידיעה הוא זה. בעטלית מחזיקה החברה כארבעים פועלים קבועים מלבד העונתיים, וכל הפועלים, הקבועים והעונתיים, יושבים בבתים שבנתה החברה לשם כך, וכולם מבוטחים על ידה למקרי אסון. אשתקד חסרו לחברה פועלים בשעה שהעבודה דחקה, והשנה לא חסרו. מי שמייבש שלולית אינו עושה חסד; הוא קונה עונת עבודה שלמה.

נמסר כי רואלד אמונדסן ואומברטו נובילה מציעים מעוף אל הקטב הדרומי, שיחל בראשית הקיץ הבא, וכי ארצות אחדות הודיעו על השתתפותן בהוצאות.

לפי הידיעה תעבור הדרך מגרינלנד אל ארצות הברית ואל פלורידה שבה, ומשם אל גויאנה הצרפתית, אל בחיה ופרנמבוקו ורי דה ז׳ניירו, אל בואינוס איירס ואל איי פוקלנד השייכים לאנגליה, ומשם אל הקטב הדרומי; וכל המעוף, כך נמסר, יכסה יותר מארבעים אלף מילין. שמות המקומות באים בנוסח שבידנו בסדר שאינו שלם, ואנו מביאים אותם כפי שנמסרו.

ומי שמונה את השמות רואה שאין זו נסיעה אל הקטב כי אם נסיעה אל השער שלפניו. ספינת אויר אינה מתקנת את עצמה באמצע הים: בכל תחנה שבדרך דרושים מקום עגינה, גאז ודלק וידים מנוסות לתיקון, ולפיכך אורך הדרך במפה אינו הקו הישר אלא שרשרת המקומות שבהם אפשר לעמוד. שני האנשים הללו עברו באביב של שנה זו את הקטב הצפוני בספינת האויר ״נורגה״, ומי שעשה זאת פעם אחת יודע היטב מה מן המעוף נעשה באויר ומה נעשה בסככות שעל הקרקע.

ועל השאלה מה יעשו שם, ומה יבקשו למדוד, לא נמסר בידיעה שהגיעה אלינו, ואיננו משערים.

ממונטריאול נמסר כי התעלה הצפונית החדשה שבנהר סנט לורנס, מתחת לקוויבק, תיפתח לשיט באחד ביוני 1927, ובגמר עבודת החפירה יהיה עומק המים בה לא פחות משלושים וחמש רגל.

עבודת החפירה נמשכת שם, לפי הידיעה, עשר שנים. וחפירה בנהר אינה בנין: אין מוסיפים דבר, מסירים דבר. מכונה העומדת על דוברה מורידה כף או שרפרת אל הקרקעית, מעלה בוץ וחצץ ואבן ושופכת אותם אל דוברה אחרת, ואת אשר הוציאה שופכים במקום שאינו מזיק לשיט. כך נעשה מעבר שרוחבו קבוע ועומקו קבוע, וזה כל מה שאניה מבקשת מנהר.

והמספר שנמסר הוא המספר היחיד שיש בו ממש, שלושים וחמש רגל. אניה אינה נכנסת לאפיק לפי אורכה כי אם לפי שקיעתה, ופער של רגל אחת סוגר את הדרך בפני מי ששוקע רגל אחת יותר. מי שעוקב אחרי עבודות הנמל אצלנו יודע שזו אותה שאלה בדיוק, ושהיא נחתכת במספר אחד ולא בנאום.