ועדת ההגנה בתיק שוורצבארד בפריס נקטה שורת פעולות כדי לגלות בין פליטי אוקראינה היהודים עדי ראיה לפרעות שהיו שם.
המשפט יישמע בנובמבר או בדצמבר, ובו יועמד ה׳ שלום שוורצבארד לדין על הריגת גנרל פטלורה מאוקראינה בבירת צרפת.
מה שמבוקש הוא עדים שיוכלו למסור לשופטים הצרפתיים על המעשים שנעשו שם ועל האבדות שבאו על משפחותיהם, כדי לתת לפניהם תמונה מסבלותיהם של יהודי אוקראינה בתקופה האפלה ההיא. הועדה סוברת שיש אפשרות שיימצאו עדים כאלה בארץ ישראל, ושני עדים יישלחו לפריס.
וראוי לעמוד על מה שנעשה כאן, שכן אין זה ענין של רחמים אלא של סדר דין. בית דין בפריס אינו דן בפרעות שהיו באוקראינה ואין לו סמכות בהן; הוא דן באדם אחד שהרג אדם אחד ברחוב פריסאי. ואולם הסניגוריה מבקשת להעמיד לפני השופטים את הרקע, ורקע אינו נעשה רקע בבית דין אלא בעדות של אדם שראה בעיניו.
ומכאן גם הטעם שהמבוקשים הם דוקא פליטי אוקראינה שבארץ. מי שנמלט משם ובא הנה הוא עד שאפשר להגיע אליו ואפשר להביאו, ואין הוא תלוי בממשלה שבמקום שבו היו המעשים. שני עדים הם מספר קטן, ואולם שני עדים שאפשר לחקור אותם בבית הדין שוקלים יותר ממאה שמות ברשימה.
הודעות שיש בהן כדי לגלות עדי ראיה יש להפנות בירושלים אל ה׳ ש. שוורץ, בחצר הרבנות הראשית, ובתל אביב אל נחמני 85. השם שבכתובת התל אביבית אינו קרוא כראוי בגליון שלפנינו, ועל כן אנו מדפיסים את הכתובת בלבד.
ווילנא: הרופאים והרבנות
הסטודנטים היהודים ללמודי רפואה באוניברסיטת ווילנא, שהוצאו מחדר הנתוח בידי סטודנטים נוצרים אנטישמיים, חזרו אליו בכוח הוראה משותפת של אגודת הרופאים היהודים ושל הרבנות שם.
הטענה שבפי המוציאים היתה שאין הסטודנטים היהודים מספקים גופות יהודים לנתוח. טענה כזאת אינה טענה של מדע אלא של חשבון: היא מודדת את זכותו של תלמיד ללמוד לפי מה שמביאה עדתו אל השולחן.
אגודת הרופאים היהודים והרבנות נתכנסו לישיבה אחת, ושני הגופים הורו לבתי החולים שבעיר להעמיד לרשות חדרי הנתוח את גופותיהם של מתים יהודים שאין להם שם. ובצד ההוראה באה הכרזה: אין בנתוח שאלה של דת, ואין בו דבר הנוגד את אמונת ישראל.
ושתי מלים על צורתה של התשובה הזאת. היא לא נשלחה אל שלטונות האוניברסיטה ולא אל הממשלה, אלא אל בתי החולים. כלומר, הנפגעים לא בקשו שיסירו מעליהם את התנאי אלא מלאו אותו; ומשמלאו אותו, אם ישובו ויוציאו את הסטודנטים מחדר הנתוח יהיה הדבר גלוי לכל.
מאה אלף ליטרות להקלת המשבר
קרן היסוד הכריזה על מפעל מיוחד לגיוס מאה אלף ליטרות, שכולו לשם הקלת המשבר בארץ ישראל, ומאמצי הגיוס נערכים בבריטניה, בגרמניה, בפולין וביוגוסלביה.
בכל מקום נשלח ציר אחד, ועל כל מאתים תורמים נוספים ציר נוסף. הועדים המקומיים מתבקשים להודיע מראש את שמותיהם של הצירים ללשכת המרכז של הקרן.
והכלל הזה, ציר אחד לכל מאתים תורמים, ראוי לשימת לב יותר מן הסכום עצמו. סכום הוא יעד, ואפשר להכריז עליו ולא להגיע אליו; כלל של צירים הוא מכשיר. הוא אומר לועד המקומי שאם ירבה תורמים ירבה קולות בועידה, וכל קול בועידה הוא קול בהחלטות. מי שמבקש כסף בדרך הזאת אינו מבקש אותו בלשון של בקשה: הוא מוכר תמורתו השתתפות.
וארבע הארצות שנזכרו אינן מקריות. בשלוש מהן יושב צבור יהודי גדול ומארגן, ובאחרונה שבהן קטן מהם, ובכולן יש ועדים שיודעים לגבות. מה נגבה עד כה ומה המועד שנקבע לגיוס לא נמסר לנו.
וארשה מבטיחה לבטל הוראות
הבטחה הגיעה מוארשה: מיניסטר המלחמה שבממשלת פולין יפרסם פקודה תכופה, ובה יבוטלו ההוראות האנטי יהודיות שהגיעו עד עכשיו אל שרי הצבא.
ואולם הבטחה הובטחה והפקודה עצמה טרם נתפרסמה, ובזה כל ההבדל. הוראה שנשלחה אל שר צבא היא נייר שמונח בלשכתו והוא נוהג על פיו; הבטחה לבטל אותה אינה מגיעה אל אותה לשכה כלל. עד שלא תבוא פקודה בכתב ועד שלא תגיע אל כל מי שקיבל את ההוראות, אין במה שהובטח שנוי במעשה.
ובאותו ענין עצמו, מצד אחר: ה׳ לוציאן וולף שלח תזכיר לחבר הלאומים בשאלת קיום התחייבויותיהן של הממשלות החדשות בדבר הגנת המיעוטים. התחייבויות כאלה נכתבו בשעת כינונן של המדינות ההן, והשאלה שבתזכיר אינה מה נכתב בהן אלא מה נעשה על פיהן.
שתי הידיעות נוגעות בדבר אחד: במרחק שבין מה שרשום ובין מה שנוהגים. ועל כן אנו מדפיסים את השתיים בזו אחר זו, ואין אנו מוסיפים עליהן דבר.