מיניסטר המושבות הבריטי, ה׳ ליאופולד ס. אמרי, הצהיר בועידת האימפריה בלונדון כי המצב הפוליטי בארץ ישראל הוטב מאד.
לדברי ההודעה שלפנינו אמר המיניסטר כי הערבים מתנגדים עדיין להצהרת בלפור ולהקמת הבית הלאומי, ואולם הכירו שחששם מפני המוני מהגרים יהודים שידחקו את האוכלוסיה המקומית אין לו יסוד. ההפך הוא הנכון, כך נמסר מפיו: ההון היהודי ועבודתם של המתישבים הוסיפו לשגשוגה של האוכלוסיה הערבית, וזו גדלה במספרים גדולים מן הישוב היהודי.
המיניסטר הוסיף כי הארץ מכלכלת את עצמה, כי היא מתקדמת וכי התושבים מרוצים, ושיבח מאד את עבודתו של סיר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון. עוד אמר כי הוא מקוה שאי שיתוף הפעולה הפוליטי מצד הערבים, זה שמנע עד כה את כינונם של המוסדות הנבחרים, יסתיים בקרוב.
שלושה עתונים מביאים הבוקר את הדברים, וכולם בלשון אחת. ואולם ראוי לשים לב למה שאין בהם. המיניסטר דיבר על מספרים ועל שגשוג, ולא על השאלה שעמדה עד כה בראש הויכוח: מי יישב בגוף נבחר ובאיזה יחס. הוא הזכיר את אי שיתוף הפעולה כמכשול שהיה, ולא מסר מה נעשה להסרתו ועל ידי מי.
הדברים נאמרו בועידת האימפריה, שישיבותיה נמשכות בלונדון ושעל סדר יומה עומדות גם שאלות חבלי המנדטים. ועידה כזאת אינה בית מחוקקים ואין היא מחליטה בעניני הארץ; היא מקום שבו מודיעים מיניסטרים מה דעתם, ודעתם נשמעת אחר כך בבית הנבחרים ובמשרדי הממשלה.
ולקורא בארץ ראוי להוסיף דבר אחד. שבח מפי מיניסטר המושבות אינו מעשה מינהל אלא הצהרת כוונות, ומשקלו נמדד במה שבא אחריו: בחוקים, בתקציב ובהוראות שמגיעות אל הלשכות. עד שיגיעו, הוא נשמע כפי שנשמע.
ועדה לשאלות ארצות המנדט
בועידת האימפריה קרא מיניסטר המושבות גלוי דעת על עניני המושבות, על ארצות החסות ועל חבלי המנדטים, ואחריו נשמעו גלויי דעת על המנדט בגיניאה החדשה ועל סמואה המערבית. גנרל הרצוג דיבר על אפריקה הדרומית המערבית.
ההחלטה שיצאה מן הישיבה היא הקמתה של ועדה לבחינת השאלות המשותפות לחבלי המנדטים השונים. עד כה נדון כל חבל לעצמו ולפי נסיבותיו, ומעתה, אם תקום הועדה כאמור, ייבחנו יחד הענינים החוזרים בכולם. אלו הם הענינים הללו ומה תהיה סמכותה של הועדה לא נמסר בהודעה שלפנינו.
ובישיבת הבוקר נדון ענין אחר, ואנו מביאים אותו מפני שאינו מצוי: הועידה מבקשת להגיע להסכם בעניני תעמולה ראינועית. כלומר, ממשלות האימפריה רוצות לדבר בקול אחד גם בתמונות הנעות, ולא בכרוזים ובנאומים בלבד.
ועדת ארץ ישראל בבית הנבחרים
שלושים וארבעה חברי פרלמנט בריטיים, בלתי מפלגתיים, הקימו בבית הנבחרים ועדה שתסייע לביצוע הצהרת בלפור ברוח המנדט הבריטי ותודיע לבית על כל הנוגע לארץ ישראל ולעניניה.
הרשימה שלפנינו היא רשימה של שלוש מפלגות כאחת. מן השמרנים: סיר לזלי סקוט מליברפול וסיר צ׳רלס וילסון מלידס. מן הליברלים: ה׳ ד. לויד ג׳ורג׳ מקרנרבון וקומנדר ג׳. מ. קנוורתי מהול. ומן העבודה: ה׳ רמזי מקדונלד מגלמורגן, ה׳ ג׳. ה. תומס מדרבי, ה׳ ג׳. ר. קלינס ממנצ׳סטר וקולונל ג׳וסיה ודג׳ווד מניוקסל.
הועדה תתכנס עם חידוש ישיבות הפרלמנט בנובמבר. ועדה בלתי מפלגתית של חברי בית אינה גוף ממשלתי ואין בידה להורות דבר לפקיד; כוחה הוא בשאלות שהיא מציגה בבית ובידיעות שהיא מביאה לפניו.
ומי שמבקש למוד את משקלה ימנה את השמות ולא את המספר. יושבים בה אנשים שעמדו בשעתם בראש ממשלה, אנשים שישבו בממשלות קודמות, ושני חברי בית מערי הנמל הגדולות. אין זו ועדה של שוליים, ואולם הערה אחת חייבים אנו לקורא: בגוף הידיעה שלפנינו נקוב מספר אחר מזה שבכותרתה, ועל כן אנו מדפיסים את מספר הכותרת בלבד.
כשש מאות הרוגים בהוואנה
בהמשך לדיווחנו מיום הששי על הסופה שעברה על הוואנה: מנין הקרבנות תוקן מכלל שלושים הרוגים לכשש מאות. מניו יורק נמסר כי הדיווחים הראשונים לא העמידו את חומרת אבדן הנפשות על דיוקה, וכי לפי ההודעות החדשות שהגיעו מקובה מספר ההרוגים הוא שש מאות.
המספרים אינם שוים בכל הכבלים. בעתון אחד שלפנינו שש מאות הרוגים; בשני שש מאות וחמשים, ועמהם תשעים וחמשה ישובים שנחרבו; בשלישי כשש מאות הרוגים וכאלף ותשע מאות פצועים. אנו נוקבים בכשש מאות ומוסיפים שהמנין עדיין משתנה מכבל לכבל, ושהפרש של חמשים נפש בין נוסח לנוסח אינו הפרש של דיוק אלא של מקור.
ובמנינים כאלה דרך אחת היא תמיד. המספר הראשון בא מן העיר עצמה, בשעה שהקשר קטוע והמונה מונה את מה שלפני עיניו; המספר השני בא לאחר שהגיעו הידיעות מן הישובים שסביבה. תשעים וחמשה ישובים נחרבו, לפי אחד הנוסחים, ואין צורך בחשבון מרובה כדי לשער מניין נוספו מאות הנפשות אל המנין הראשון.
ועל כן אין בידינו לומר שזהו המספר הסופי. אנו מדפיסים את מה שהגיע עד שעת ההדפסה, ואם ישתנה שוב נדפיס אותו שוב.
אמנת המסילות אושרה ברומא
אמנת מסילות הברזל החדשה שבין ממשלות איטליה וצרפת אושרה ברומא. ה׳ מוסוליני והציר הצרפתי שם, ה׳ בנאר, החליפו ביניהם את תעודות האישור וחתמו על ההסכם בשם ממשלותיהם.
ובאותה פנה של המפה ענין שני. ביום העשרים באוקטובר החל משא ומתן בין ממשלות ספרד, צרפת ואנגליה בשאלת השלטון בטנג׳יר. שלוש ממשלות יושבות על עיר אחת העומדת על מבוא הים התיכון, וכל אחת מהן מבקשת בה דבר אחר.
שתי הידיעות אינן ענין אחד, ואף על פי כן קרובות הן. אמנת מסילות היא הסכם שעושים אותו שני צדדים שיש להם מה להסיע זה דרך ארצו של זה; משא ומתן על שלטון בעיר הוא דבר שעושים אותו שלושה צדדים שאין לאחד מהם די כוח לקחת אותה לעצמו. הראשון נחתם והשני בתחילתו, ואת השני יש לקרוא לאורך חדשים ולא לאורך יום.
ברלין שוללת את חזרת הקיסר
ממשלת הרפובליקה הגרמנית הודיעה רשמית לממשלת צרפת כי אין בדעתה להרשות בשום אופן את חזרתו של הקיסר וילהלם לגרמניה.
ההודעה באה לאחר שנתעוררו בחוגים רשמיים בפריס חששות בעקבות שמועות שהקיסר ובני ביתו יחזרו תמורת נכסי מלוכה שיינתנו לבית הוהנצולרן כפצויים. בהודעתה פוצצה הממשלה הגרמנית את השמועות הללו.
ובאותם ימים נמסר כי צירה של גרמניה בפריס קיים ראיון ארוך עם ה׳ ברתלו, המזכיר הכללי של מיניסטריון החוץ הצרפתי, בדבר התנאים להמשכו של המשא ומתן שבין צרפת לגרמניה, זה שהחל בטיארי. נמסר רשמית כי הראיון עסק בקביעת תנאי ההמשך לשיתוף הפעולה הכלכלי, ולא למעלה מזה.
ולקורא שאינו עוקב אחרי הענין מתחילתו: בטיארי נפגשו ה׳ בריאן וה׳ שטרזמן, המיניסטרים לעניני חוץ של שתי המדינות, והפגישה היתה פתח לשיחות על כספים ועל סחורות. ההודעה בדבר הקיסר ושיחות הכספים אינן ענין אחד; ואולם שתיהן נוגעות בשאלה אחת, והיא אם אפשר לעשות עסקים עם גרמניה החדשה בלא שיחזור בה דבר מן הסדר שהיה לפני המלחמה.