ח. נ. ביאליק בקר בבית המדרש למורים שבירושלם, נכנס אל שעורי התלמוד והתנ״ך, ולבקשת התלמידים דיבר בפניהם על מה שיש בו תרגום בתורת ישראל ועל מה שאין.
שתי ידיעות של לשון לפנינו הבוקר ושתיהן מירושלם, האחת של דברים שנאמרו בפני תלמידים והשניה של ועדה היושבת ומחליטה על ספריה ועל חוברות. ולצדן יום הולדת חמשים של חוקר מקרא היושב בוינה, ושורה של הודעות במה ונגינה.
מי שמעמיד את שלוש הידיעות בשורה אחת רואה בהן ענין אחד, וההבדל ביניהן הבדל של מקום בלבד: בבית המדרש נמסרת הלשון מפה אל אזן, בבית הועד היא נקבעת בכתב ובדפוס, ובמכללה שמחוץ לארץ היא נחקרת כלשון שיש לה אחיות. והתחיה הלאומית נמדדת בכל אחד משלושת המקומות במדה אחרת.
מן הארץ
דברי ביאליק אל התלמידים
ביום י״א בחשון בקר ח. נ. ביאליק בבית המדרש למורים ׳מזרחי׳ שבירושלם, היה בשעורי התלמוד והתנ״ך, ובצאתו סבוהו התלמידים ובקשוהו שידבר בפניהם, והוא נענה.
פתח ואמר שלפני שבועות אחדים היה בישיבת ר׳ יצחק אלחנן, ואולם תלמידי אותה ישיבה לא זכו למה שזכו תלמידי בית המדרש הזה: להיות בירושלם. כאן, אמר, עומדים על קרקע שלנו ומרגישים שיש לנו קרקע תחת רגלינו.
ומכאן נכנס אל עיקר דבריו, והוא ענין של תרגום. הזרים אינם מבינים אותנו, אמר, מפני שתורתנו לא נתנה להיתרגם כל צרכה: תורה שבכתב נתנה להיתרגם והיא במדה ידועה קנין כל האומות, אבל תורה שבעל פה לא נתנה להיתרגם והיא קן המסתורין. ויש תורה שבעל פה לעמים, והיא המסורת החיה המאחדת את כל חלקי העם לאחד; ״זהו הצמנט החי המאחד את כל האבנים הקשות ועושה מהן לגוש אחד״.
וסיים בדברי שבח ובדברי תביעה כאחד: שזכו יותר מאחיהם שבכל תפוצות הגולה למצוא מקום אחיזה על אבן השתיה בירושלם, ושאשרם ואשרנו שזכינו לראות קבוצים כאלה גם בארץ ישראל; וקרא אליהם להתעמק ולמוד, ״הפוך בה והפוך בה דכולה בה״, וסוף הכבוד לבוא. נוסחו המלא של הנאום אינו מונח לפנינו, והדברים מובאים כאן כפי שנדפסו ואין אנו מוסיפים עליהם מלה.
מן העולם
ועד הלשון מרחיב את ספריתו
בישיבתו האחרונה של ועד הלשון העברית נתקבלה החלטה להרחיב את הספריה השמושית של הועד ולהתקשר עם הספריה הלאומית והמכללית לשם קבלת הכפולים בבלשנות מן המחלקה הבלשנית, באופן שתוכל לשמש לצרכיהם המדעיים של חברי הועד.
כן הוחלט להוציא מחדש את חוברות א עד ג של ״זכרונות ועד הלשון״ ולהכין לדפוס את חומר החוברת הבאה. ולפי הודעת נשיא הועד, ה׳ דוד ילין, שחזר לפני זמן קצר מאמריקה, הבטיחה הגברת בת שבע גרבלסקי מניו יורק להמציא לועד בזמן הקרוב אלף דולר לצרכי פרסומיו המדעיים.
ועוד נמסר כי הועד ממשיך לדון בתנאי הבנין שהוצעו על ידי המהנדס בחיפה, ושמהוצאות ספרים שונות בארץ ובחוץ לארץ הוא מקבל לעיון ספרים, מלונים וספרי למוד במקצוע בעברית. סכומים בענין הבנין לא נמסרו בהודעה שלפנינו.
ולקורא ראוי להסביר מה בכך. ועד שמלאכתו לקבוע מלים אינו יכול לקבען מתוך הזכרון: לפני שהוא נותן שם עברי לכלי או למחלה הוא צריך לראות מה נאמר בכלי הזה בארמית, בערבית ובסורית, ומה נקבע לו במלונים של אירופה; וכל אלה אינם עומדים בראשו של אדם אלא על מדף. החלטה על הכפולים אינה אפוא החלטה של נוי. היא אומרת שעד היום היו חברי הועד הולכים אל ספריה אחרת ושואלים ספר, ומעתה יעמוד הספר במקום שבו מתקבלת ההחלטה.
חמשים לפרופ׳ חיות בוינה
לפרופ׳ צבי פרץ חיות, הרב הראשי בוינה, מלאו חמשים שנה ביום כ״ה בתשרי. חוקר תנ״ך הוא, בלשן שמי וציוני שהשפעתו על התחיה הלאומית מרובה.
מן הידיעות שלפנינו: כתב פירוש לתנ״ך וחקר בבלשנות שמית ובתלמוד, והיה מחנך בפלורנציה ובטריאסט לפני בואו לוינה.
ושלושת המקומות האלה אינם רשימה של מסעות אלא תאור של סוג אחד של איש. מי שלמד באיטליה ולימד בה, ואחר כך נתמנה לרב ראשי בעיר של קיסרות, מביא אל הרבנות את דרכי בית המדרש של האוניברסיטה: שאלה נשאלת לפי מקורה ולא לפי מסקנתה, וכל נוסח נבדק קודם שדורשים אותו. ומי שמחברת רב ראשי בוינה עם מחקר בלשון, מצרף שתי רשויות שאינן מצויות כאחת.
ולמה נזכר הדבר דוקא בעתון שבארץ ישראל. מפני שעיקר ההשפעה שמדובר בה אינה השפעה של ספר כי אם של עמידה: קהלה גדולה שבמרכז אירופה שומעת את רבה הראשי אומר שהתחיה הלאומית אינה ענין של רחמים אלא של חובה, ודבריו נשמעים ממקום שאין בו חשד של נגיעה.
סטודיה עברית ובמה לילדים
ה׳ מנחם גנסין מנהל סטודיה תיאטרלית בירושלם ובתל אביב לשם פתוח רפרטואר של מחזות עבריים, ועמו נדון גם הצורך בפתוח במה עברית לילדים ובחומר מחיי ארץ ישראל.
ולהסר ספק: הבימה יושבת במוסקבה ואינה בארץ, והדברים שלפנינו הם בסטודיה שבשתי הערים. סטודיה בלשון הבמה אינה בית תיאטרון אלא בית מלאכה: בה מלמדים את השחקן, מנסים מחזה לפני קהל מעט ובודקים מה עומד על הבמה ומה אינו עומד. תיאטרון מוכר כרטיסים לעונה; סטודיה מוכרת נסיון.
והצורך בבמה לילדים הוא מלאכה בפני עצמה, ולא קצור של מחזה למבוגרים. האולם צריך להיות קרוב ולא גדול, השעה שעת היום ולא שעת הלילה, אורך המחזה אורך שאזנו של בן שמונה עומדת בו, והלשון לשון שאינה צריכה פרוש. ומי שמבקש גם חומר מחיי הארץ מבקש דבר שלישי וקשה מן השנים: מחזה שהילד רואה בו את מה שהוא רואה בחוץ, ולא רק את מה שתורגם לו מלשון אחרת.
ובאותו ענין עצמו נמסרה הודעת ההצגות של השבוע. התיאטרון האמנותי מציג את ׳הרפגון׳ בחיפה באולם ׳עדן׳ ביום הרביעי, עשרים ושבעה לחודש, וביום החמישי, עשרים ושמונה בו; וביום החמישי בשעה שלוש אחר הצהרים תינתן באותו אולם הצגה של ׳הרפגון׳ לילדים. במוצאי שבת, שלושים לחודש, חוזר המחזה אל תל אביב ויוצג באולם התערוכה.