משפט הדיבוק בתל-אביב, וסובול שנפל במוסקבה
חמשת אלפים בוויכוח ספרותי סוער על הדיבוק, וממוסקבה בשורה קודרת על מותו של הסופר אנדריי סובול
השבוע הביא אירועים תרבותיים ששיקפו שני קצוות של החוויה היהודית: בתל-אביב חגגו 5,000 איש משפט ספרותי סוער, ובמוסקבה שם סופר יהודי קץ לחייו מתוך בדידות וייאוש. בין השמחה לאבל, שאלות יסוד על עתיד היצירה העברית.
מבית העם בתל-אביב ועד דירה קודרת במוסקבה, שבוע זה חשף את שני הפנים של היצירה היהודית: הפנים החיות והתוססות בארץ ישראל, והפנים הדועכות בגולה הסובייטית.

בית-הדפוס העברי
ספרים אמנות ותרבות
אחד-העם 7, תל-אביב
מן הארץ
משפט הדיבוק: 5,000 בבית העם
משפט ספרותי על מחזה "הדיבוק" של ש. אנ-סקי נערך בבית העם בתל אביב בהשתתפות קהל של כחמשת אלפים צופים.
בית העם בתל אביב לא ראה מעולם ערב כזה. חמשת אלפים איש, שמילאו את האולם ואת החצר, באו לשמוע ויכוח ספרותי על מחזה "הדיבוק" מאת שלמה זיינביל רפופורט, הידוע בשם ש. אנ-סקי. המחזה, שנכתב במקורו ביידיש ועובד לעברית, מספר על רוחו של בחור ישיבה שנכנסת בגוף כלתו, ומאז שהועלה על הבמה על ידי "הבימה" בשנת 1922 הפך לסמל של התיאטרון העברי.
הוויכוח התנהל בצורת משפט: "התביעה" טענה כי הדיבוק מייצג חזרה אל עולם האמונות התפלות, אל הגטו ואל הקבלה הפרימיטיבית שהתנועה הלאומית מבקשת להשאיר מאחור. שטיינמן, שהוביל את הטיעון, גרס כי ספרות עברית מודרנית חייבת לפנות אל העתיד, אל העולם החי והבונה, ולא אל רוחות המתים.
רובשוב, שעמד בצד ההגנה, טען כי הדיבוק אינו חזרה אל העבר אלא שימוש אמנותי בחומרי העבר לצורך יצירה חדשה. "אין ספרות בלא שורשים", טען, "ומי שרוצה לעקור את השורשים יקבל עץ יבש". הקהל, לפי העדויות, היה סוער ומפולג.
פטירתו של המחנך אליעזר פפר בתל אביב בגיל 65, שנודעה באותם ימים, הזכירה לציבור כי השאלה אינה חדשה. פפר, חלוץ החינוך העברי ביפו, האמין כי החינוך העברי חייב לשלב בין מסורת לחידוש. מותו סימן את סוף דור של מייסדים.
מן העולם
אנדריי סובול שם קץ לחייו במוסקבה
הסופר היהודי-רוסי אנדריי סובול שם קץ לחייו במוסקבה, ומותו מעורר שאלות על גורל היוצרים היהודים ברוסיה הסובייטית.
סובול, שהיה בן ארבעים ושלוש במותו, נולד בפלך גרודנה ושייך היה לדור של סופרים יהודים שכתבו ברוסית אך עסקו בנושאים יהודיים. ספריו, שזכו להערכה ביקורתית, תיארו את המתח הפנימי של אינטלקטואלים יהודים הנקרעים בין זהויות, בין עולם התפוצות לבין חלומות על ארץ ישראל.
בשנים האחרונות הלך מצבו הנפשי ומידרדר. המהפכה הבולשביקית, שבתחילה הביאה תקוות לשוויון, הותירה את הסופרים היהודים בריק: היידיש נדחקה לשוליים, העברית נאסרה, ומי שביקש לכתוב על נושאים יהודיים מצא עצמו מנודה. ידידיו מספרים כי סובול תלה תקוות בעלייה לארץ ישראל, אך לא הצליח להגשימן.
מותו מצטרף לרשימה מדאיגה. חיי הרוח היהודיים ברוסיה הסובייטית הולכים ומצטמצמים, ויוצרים יהודיים שאינם מוכנים להטמיע את כתיבתם בתוך המסגרת הסובייטית מוצאים עצמם בבדידות גוברת. הקהילה הספרותית העברית בארץ ישראל קיבלה את הידיעה בצער.
ביקורת: הדיבוק על הבמה ובנפש
מחזה "הדיבוק" ממשיך לעורר ויכוח לא משום שהוא מחזה טוב בלבד, אלא משום שהוא נוגע בנקודה כואבת של התרבות העברית המתחדשת.
המחזה כתוב בשפה מופלאה, מלאת דימויים ושירה, ועלילתו נוגעת ללב. הסצנה שבה חנן המת נכנס בלאה הכלה היא מרגעי התיאטרון העברי הגדולים ביותר. ועם זאת, העולם שהמחזה מתאר, עולם החסידות והדיבוקים והטקסים הקבליים, הוא עולם שרבים בישוב מבקשים להשאיר מאחור.
אולם ויכוח זה מחטיא את המטרה. השאלה אינה אם לחזור אל הגטו, אלא אם ניתן ליצור ספרות עברית בלי חומרי הגלם שהיא בנויה מהם. שקספיר כתב על מכשפות ורוחות, ואיש אינו מאשים את האנגלים בחזרה אל ימי הביניים. הדיבוק הוא יצירת אמנות, לא מניפסט דתי, וכך ראוי לשפוט אותו.
הקהל הגדול שמילא את בית העם הוכיח דבר אחד ברור: התרבות העברית בארץ ישראל אינה עניין של יחידים. חמשת אלפים אנשים שבאו לשמוע ויכוח ספרותי, זו עדות לחברה שלוקחת את חיי הרוח ברצינות.
רקע תרבותי
- ש. אנ-סקי (שלמה זיינביל רפופורט) כתב את הדיבוק בשנים 1912-1914 בעקבות מסע אתנוגרפי בקהילות יהודיות באוקראינה. הוא נפטר בשנת 1920, לפני שראה את הצגתו בעברית.
- תיאטרון הבימה הוקם במוסקבה בשנת 1917, והעלה את הדיבוק לראשונה בעברית בשנת 1922. ההצגה, בבימויו של ואכטנגוב, נחשבת לאחד ההישגים הגדולים של התיאטרון העברי.
- אנדריי סובול (1883-1926) כתב ברוסית על נושאים יהודיים. ספרו 'אנשי הלבנה' עסק ביהודים שנקרעו בין רוסיה לארץ ישראל. מותו מסמל את המשבר העמוק שבו שרויים יוצרים יהודים ברוסיה הסובייטית.
בקצרה
- קורסים ללימוד ערבית בירושלים משכו 70 תלמידים יהודים, מספר חסר תקדים. סוחרים, פקידי מנדט ואנשי רוח מבקשים ללמוד את שפת הרוב בארץ.
- מותו של המחנך אליעזר פפר בתל-אביב בגיל 65 עורר הספדים בעיתונות העברית. פפר היה מחלוצי החינוך העברי ביפו.
- אופרת 'רוסלקה' של דבורז'ק הוצגה באולם בית העם בתל-אביב. הכרטיס עלה ארבעה וחצי גרוש.
מקורות
מקורות
- הארץ, כ"ד-כ"ט בסיון תרפ"ו
- דואר היום, כ"ד-כ"ט בסיון תרפ"ו
- דבר, כ"ד-כ"ט בסיון תרפ"ו