בשעה שנשיא הרפובליקה הטורקית ישב באזמיר ושתה את הקפה שלו, תכנית להתנקשות בחייו נרקמה במרחק כמה רחובות בלבד. השבוע נחשף הקשר כולו, ומאתיים איש נעצרו בפרשה שמזעזעת את אנקרה.

מוסטפא כמאל פאשא, בן הארבעים וחמש, הוא ללא ספק הדמות הפוליטית המרתקת ביותר שהעולם המוסלמי העמיד בדור האחרון. קצין צבא שנולד בסלוניקי ב-1881, למד באקדמיה הצבאית בקושטא והצטיין בקרבות גליפולי ב-1915, שם עצר את ההתקפה הבריטית-אוסטרלית ונעשה גיבור לאומי.

אך השם כמאל לא נחרת בדפי ההיסטוריה בשל גבורה צבאית בלבד. לאחר מלחמת העולם, כשסולטנות עות'מאנית גוססת וצרפת, בריטניה, איטליה ויוון חילקו ביניהן את שלל האימפריה, עמד כמאל בראש מלחמת השחרור הלאומית. בשנת 1922 גירש את הכוחות היוונים מאנטוליה, ובשנת 1923 הכריז על הרפובליקה הטורקית וביטל את הסולטנות ואת הח'ליפות.

מאז, שלוש שנים בלבד, חולל כמאל מהפכה שאין לה תקדים בעולם המוסלמי: ביטול החוק השרעי והחלפתו בקוד אזרחי שווייצרי, איסור על לבישת הפז (הכובע המסורתי) וכפיית כובע אירופי, סגירת מנזרי הדרווישים, והפרדת הדת מן המדינה.

העולם המוסלמי כולו צופה במתח באיש שחולל מהפכה חסרת תקדים ומתמודד עם התנגדות עמוקה מבית ומחוץ. כמאל שהביס אימפריות אינו מתכוון לוותר, אך השאלה הנשאלת היא עד מתי יכול אדם אחד לקבוע את גורלה של אומה שלמה.

בין הפנים שנראו השבוע באולמות חבר הלאומים בז'נבה בלט צעיר רזה ובהיר עיניים, בן שלושים בלבד, שדיבר באנגלית שוטפת ובגרמנית אקדמית על עתידו של הבית הלאומי. שמו חיים ארלוזורוב, והוא אחד הקולות המעניינים ביותר שהעמיד הישוב בשנים האחרונות.

ארלוזורוב נולד ב-1899 ברומני שבאוקראינה, ובגיל שתים-עשרה עלה עם משפחתו לגרמניה. בברלין למד כלכלה פוליטית באוניברסיטה, והתבלט כסטודנט מזהיר שכתב עבודת דוקטורט על הכלכלה המעמדית. עוד בגרמניה הצטרף לתנועת הפועל הצעיר והחל לפרסם מאמרים על הסוציאליזם הציוני.

לארץ ישראל עלה בתחילת שנות העשרים, והתיישב בתל-אביב. מהר מאוד הפך לאיש מפתח בפועל הצעיר, ובהיותו בקיא בשפות ובמדיניות בינלאומית, נשלח לייצג את התנועה בפורומים שונים. הוא כותב לעיתונות העברית ולעיתונות הציונית בגרמנית, ומאמריו מצטיינים בניתוח כלכלי חד ובשפה ברורה.

המשלחת לז'נבה, שכללה את הרב עוזיאל ואת ראש עיריית תל-אביב דיזנגוף, הפקידה על כתפי ארלוזורוב תפקיד מרכזי: ניסוח המסמכים שהוגשו לוועדת המנדטים, ותרגום עמדות הישוב לשפה שאנשי הדיפלומטיה הבינלאומית יבינו. נמסר כי עשה את מלאכתו היטב.

עם יציאת המשלחת מז'נבה ללונדון, ארלוזורוב נושא עמו את תחושת ההצלחה הראשונה: ועדת המנדטים הביעה סיפוק ממצב הארץ. אך הדרך ארוכה, והצעיר מרומני יודע זאת היטב. נותר לראות אם הקול הצעיר הזה יתפוס את מקומו בשורה הראשונה של המנהיגות הציונית.

על מגרשי הדשא של ווימבלדון, שם חוגגים השבוע חמישים שנה לאליפות הטניס הוותיקה בעולם, פורץ על הבמה צרפתי צעיר בכומתת באסק שחורה שלא תיפול מראשו גם ברוח הכי חזקה. שמו ז'אן בורוטרה, והוא ידוע בכינוי 'הבאסקי המעופף'.

בורוטרה נולד ב-1898 בביאריץ שבארץ הבאסקים הצרפתית, ובנעוריו התמחה בפלוטה הבאסקית לפני שגילה את הטניס. את השכלתו קיבל בבית הספר הפוליטכני של פריז, שם למד הנדסה, אך הרקט גבר על הסרגל. גבוה, רזה ואתלטי, בורוטרה נודע בסגנון משחק אגרסיבי ובעליות לרשת.

מה שהפך את בורוטרה ואת חבריו לתופעה עולמית הוא העובדה שהם ארבעה ולא אחד. יחד עם רנה לקוסט, הנרי קושה וז'אק ברוניון, הם מכונים 'ארבעת המוסקטרים' - קבוצה של שחקנים צרפתיים שמאיימת על הדומיננטיות האמריקאית והבריטית בטניס העולמי. לקוסט הוא האנליטיקן, קושה הוא בעל הכוח, ברוניון הוא האמן, ובורוטרה - הוא הלוחם.

בשנת 1924 זכה בורוטרה באליפות ווימבלדון לראשונה, והפך לגיבור בצרפת. סגנון המשחק שלו, הבנוי על ריצות נועזות לרשת ועל כדורים קצרים מפתיעים, שובה את הקהל. הכומתה הבאסקית השחורה שהוא חובש בכל משחק הפכה לסימן ההיכר שלו, ונמסר כי מעריצות שולחות לו עשרות מכתבים בכל שבוע.

בעוד הקהל בווימבלדון מריע לבאסקי המעופף, אין ספק כי בורוטרה ושלושת חבריו כתבו פרק חדש בהיסטוריה של הטניס. השאלה שמעסיקה את חובבי הספורט היא האם המוסקטרים יצליחו סוף סוף לקחת מידי אמריקה את גביע דייוויס - המטרה שבורוטרה אינו מסתיר.