דף הילדים: הנמלה והיונה
הנמלה והיונה
נמלה קטנה ירדה בבוקר קיץ חם אל שפת הנחל לשתות מים. התכופפה על אבן חלקה, והנה החליקה רגלה ונפלה אל תוך הזרם. המים סחפו אותה, והיא נאבקה בכל כוחה הקטן, אך הגדה רחקה והלכה.
על ענף עץ החרוב שמעל הנחל ישבה יונה וראתה את צרתה של הנמלה. מיהרה היונה, קטפה במקורה עלה רחב והשליכה אותו אל המים, סמוך לנמלה הטובעת.
טיפסה הנמלה על העלה כעל רפסודה, והרוח הקלה דחפה את העלה אל הגדה. ירדה הנמלה אל החול, ניערה את רגליה ואמרה בלבה: חסד עשתה עמי היונה, ומי יודע אם אוכל להשיב לה כגמולה.
לא עברו ימים רבים, ואל הנחל בא צייד ובידו רשת. ראה את היונה על הענף, פרש את רשתו בלאט וכבר קרב אליה. היונה, שעסקה בסידור נוצותיה, לא ראתה דבר.
אך הנמלה ראתה. מיהרה וטיפסה על רגלו של הצייד ונשכה אותו בעקבו נשיכה עזה. צעק הצייד מכאב, והרשת נשמטה מידו. שמעה היונה את הקול, פרשה כנפיים ועפה למרום. כך למדו שתיהן: גם הקטן שבקטנים יכול להושיע את הגדול ממנו, וחסד שאדם עושה, סופו שישוב אליו.
חידה
מה הוא ההולך עמכם בכל אשר תלכו, בצהריים יתקצר ולעת ערב יתארך, ובחשכה ייעלם ואיננו?