קחו כחצי רוטל במיה צעירה וקטנה, שקצותיה ירוקים ופריכים, כי הבמיה הגדולה סיבית היא וטעמה נפגם. גזמו את העוקצים בזהירות, בלא לפתוח את התרמיל, והשרו את הבמיה כשעה במים שנמסך בהם מיץ לימון אחד: כך יוסר ממנה הריר ותישאר שלמה בתבשיל.

באותה שעה חתכו שני בצלים לפרוסות דקות וטגנו אותם בשמן זית עד שיזהיבו. הוסיפו חמש או שש עגבניות בשלות, קלופות וחתוכות, שן שום כתושה, קורט מלח נדיב ומעט פלפל, ובשלו על אש נמוכה עד שיהיה הרוטב סמיך. אז הניחו את הבמיה בתוך הרוטב, הוסיפו כוס מים חמים ומיץ מחצי לימון, וכסו את הקדירה.

בשלו בנחת כשלושת רבעי שעה, ואל תרבו לבחוש: הבמיה ענוגה היא, ובחישה גסה תפרק אותה. משנתרכך התרמיל וספג את הרוטב, הסירו מן האש. תבשיל זה יפה הוא חם בצד אורז, אך בימי החום הללו רבים אוכלים אותו צונן, עם פת לחם, והוא משיב את הנפש.

מי שירצה להדר יוסיף לרוטב, במחצית הבישול, כפית סוכר וכף חומץ יין: החמוץ-מתוק הזה נהוג בבתי חלב ובשר כאחד, והוא סוד טעמה של הבמיה הטובה.