חיים ויצמן עומד השבוע במרכז הבמה הציונית: הנהלת הציונים אישרה תקציב של 538 אלף לירות לעבודה בארץ ישראל, והנשיא יוצא ובא בין לונדון לישיבות ההנהלה כשבידיו המספרים והדאגות גם יחד.

לצד ענייני התקציב מצא ויצמן עת גם להכחיש ברבים את השמועות כאילו הושג הסכם בדבר נמל פורט פואד; ענייני הנמלים, אומר הוא, עודם פתוחים, ועיני התנועה נשואות לחיפה.

יליד העיירה מוטלה שעל יד פינסק, עשה ויצמן את שמו כחימאי באנגליה, ומאז הצהרת בלפור הוא העומד בראש התנועה הציונית ומדבר בשמה בחצרות המלכות.

בניו-אורלינס שבדרום ארצות הברית יושב סופר צעיר ועלום שם, ויליאם פוקנר, שרומן הביכורים שלו, 'שכר החיילים', יצא לאור השנה ומספר על חייל השב פצוע מן המלחמה הגדולה.

המבקרים שנתנו דעתם על הספר מצאו בו כשרון בלתי רגיל, אף כי קהל הקונים עודנו ממעט לבוא. פוקנר אינו יושב בטל: נמסר כי הוא שוקד בימים אלה על רומן שני, מהווי הסופרים והציירים של ניו-אורלינס.

פוקנר נולד במדינת מיסיסיפי, ובמלחמה ביקש לשרת כטייס בחיל האוויר הקנדי אך לא הספיק להגיע אל החזית. את לחמו מצא עד כה בעבודות שונות, ובהן פקיד דואר, שממנה, כך מספרים, פוטר על שקרא ספרים בשעת העבודה.

בעיר קנטון שבדרום סין עומד בימים אלה איש צעיר ושמו מאו דזה-דונג בראש בית מדרש לתנועת האיכרים, שבו לומדים שליחים מכל המחוזות את תורת הארגון והתעמולה.

שעה שצבאות הדרום יוצאים בקיץ הזה למסע מלחמה גדול אל צפון הארץ נגד שליטי המחוזות, רואה מאו את עיקר הכוח דווקא בכפרים, וסבור כי עתידה של סין יוכרע בידי מיליוני האיכרים.

מאו נולד בכפר במחוז חונאן, בן למשפחת איכרים אמידה, ולמד בבית מדרש למורים. הוא נמנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הסינית לפני חמש שנים, ופרסם מאמרים על מצב הכפר הסיני.

בכפר קטן בחבל טרנסקיי שבדרום אפריקה חי ילד בן שמונה ושמו רולילאלה מנדלה, שזה לא כבר חגג את יום הולדתו. ימיו עוברים עליו כימי כל ילדי הכפר: רועה עגלים וכבשים, משחק בשדות ושומע בערבים את סיפורי הזקנים.

אביו נמנה עם יועצי בית המלוכה של שבט התמבו, ובבית מספרים לילד את קורות אבותיו ואת דיני המנהג והמשפט של בני שבטו, הנחתכים באספת הזקנים תחת כיפת השמיים.

בקרוב עתיד הנער להישלח אל בית הספר של המיסיון, ראשון במשפחתו היוצא ללמוד קרוא וכתוב. מה יעשו הימים לרועה הקטן מטרנסקיי, מי ישורנו.