דף הילדים
הכד שנשבר
יהודה בן העשר גר במושבה קטנה שבשפלה, ובחצר שכנו, ר' זלמן הזקן, עמד כד חרס גדול וישן. הכד הזה לא היה כד רגיל. ר' זלמן הביא אותו עמו מארץ רחוקה כשעלה לארץ ישראל, וכל הילדים ידעו כי הוא אוהב אותו יותר מכל חפץ אחר בביתו. בכל בוקר היה ממלא אותו מים מן הבאר ומעמידו בצל הגפן, ובכל ערב היה מנגב את דפנותיו במטלית לבנה.
יום אחד, בשעה שהשמים כבר החלו להתקדר בעננים הראשונים של השנה החדשה, שיחק יהודה בחצר בכדור סמרטוטים. הוא בעט בו בעיטה חזקה מדי. הכדור עף באויר, פגע בכד, והכד נפל ונשבר לשלושה חלקים. יהודה עמד רגע ארוך ולא זז. בחצר לא היה איש. איש לא ראה, איש לא שמע, והשער היה פתוח לרוחה.
יהודה אסף את שלושת החלקים, הניחם זה על יד זה מאחורי שיח הרותם, וברח הביתה. כל אותו יום היה טעם האוכל בפיו כטעם אבק. בלילה שכב במיטתו ולא נרדם. הרוח נשבה בחלון, ולו נדמה שהיא לוחשת ואומרת: הכד, הכד, הכד. לפנות בוקר קם, לבש את חולצתו, ויצא אל חצר השכן בעוד הכוכב האחרון בשמים.
ר' זלמן ישב על המדרגה ובידו שלושת החלקים. הוא הרים את עיניו אל הילד ולא אמר דבר. יהודה עמד לפניו ואמר בקול שרעד: "אני שברתי אותו. שיחקתי בכדור, ולא התכוונתי, וברחתי. באתי לומר לך." ואחר כך הוסיף בשקט: "אני אעבוד אצלך עד שאשלם את דמיו."
הזקן חיכך בזקנו והביט בילד זמן רב. "את הכד לא תוכל להשיב," אמר לבסוף, "ולא את דמיו אני מבקש. אבל ראה: הלילה שעבר עליך היה קשה יותר מכל עונש שהייתי נותן לך, ואת הדרך אל חצרי עשית ברגליך שלך. זהו כל מה שרציתי." הוא לקח את שלושת החלקים, הפכם בידיו, ואמר: "ומה שנשבר, לפעמים אפשר לדבק. בוא, נדביק אותו יחד." וכל אותו יום ישבו השנים בצל הגפן ודיבקו את הכד, וכשגמרו נראה בדופנו קו דק כמו צלקת. ר' זלמן העמידו במקומו ואמר: כד שיש בו קו כזה יקר בעיני מכד שלם.
חידה
ארמון קטן ואדום, קליפתו קשה ובתוכו חדרים חדרים, ובכל חדר וחדר יושבים אחים אדומים רבים הצמודים זה לזה. מי הוא?