מודעה גדולה שנדפסה בערב הצום מבשרת כי מכוניות "ביואיק" של אופנת 1927 יוצגו בקרוב לפני הקהל. המפיצים הבלעדיים לארץ ישראל ולעבר הירדן הם האחים חבאבו, בירושלים ובחיפה, מטעם סוכנות "ג'נרל מוטורס" למזרח הקרוב.

המודעה נוקבת בשמה של תכונה אחת, וכדאי לעמוד עליה: מנוע שהשסתומים בו נתונים בראש הגליל ולא בדפנו. במנוע שהשסתום עומד בו בצד נאלצת תערובת הדלק והאויר לפנות פניה חדה בדרכה אל החדר שבו היא נשרפת, וכל פניה גוזלת ממנה. כשהשסתום יושב בראש, נכנסת התערובת מלמעלה ויוצאת מלמעלה, החדר נעשה מקובץ יותר, והבעירה שלמה יותר על כל טפת דלק.

בצדה של המודעה החדשה עומדות מודעותיה של מכונה אחרת. בית מסחר בחיפה מציע מכונית מוריס-קאולי בת שני מושבים במאתים לירות ארץ ישראליות, ומוריס-אוקספורד בת ארבעה או חמשה מושבים בשלוש מאות, בכמה צבעים לבחירה וריפוד תואם. על האוקספורד נמסר כי היא עושה למעלה מחמשים מיל בשעה ושלושים מיל לגלון.

ומן הודו הובאה עדות של קונה. סגן אלוף לוארד, מגואליאר, כותב כי מכוניתו עושה בנסיעות ארוכות שלושים עד שלושים וששה מיל לגלון ובנסיעות קצרות סביב המחנה עשרים וחמשה, וכי גם בחום הכבד לא נאלץ להוסיף מים. בארץ שדרכיה עולות ויורדות ומימיה יקרים, אין זו עדות של מה בכך.

בסקירת שנה שנשלחה אלינו מאחת המושבות נמנה בין ההשגים סעיף ושמו "דרכי רכב": בשנים האחרונות סללה הממשלה את כביש יפו-לוד, והתנועה והקשרים עם מושבות הצפון גדלו בעקבותיו במדה נכרת.

וכביש אינו רק אבן וזפת. משעה שאפשר להעביר עליו רכב במהירות, משתנה כל חשבונו של החקלאי: מרחק שהיה נמדד ביום נסיעה נעשה נמדד בשעות, והתוצרת מגיעה אל השוק בעודה שלמה. זהו הרוח שאין המודעות מדברות עליו, מפני שאי אפשר להראותו בתמונה.

ולצדו נמסר גם החשבון האחר. במברק מיום ששה עשר בספטמבר נמסר כי אוטובוס של שרות "נחלאין" דרס למות ילדה ערביה בת חמש ברחוב אלנבי, והנהג נאסר. ככל שהרכב מהיר יותר והדרך טובה יותר, כן נעשה הרחוב, שהיה עד אמש מקום הליכה, מקום שיש בו סכנה. בשום מקום בארץ אין עדיין דין מסודר להולך רגל.

ואגב אורחא, הערה קטנה לשוחרי הדיוק. שרות המכוניות "קדימה", המתפאר בהיותו הראשון מסוגו בארץ ישראל, נוקב במודעותיו שלוש שנות יסוד שונות: אחת אומרת 1913, אחת 1918 ואחת 1919. אין בידינו להכריע ביניהן, ונאמר רק שהוא פועל בארץ מזה כעשור.

הממשלה החליטה לבטל את קו הרכבת שבין באר שבע לרפיח מחוסר הכנסות. עתון "פלסטין" יצא נגד ההחלטה במאמר מערכת.

טענתו העקרונית של העתון היא זו: אילו היתה הממשלה בית מסחר, אפשר היה למחול לה על צעד כזה; אך היא מוסד צבורי החייב לשרת את הצבור ולשאת בעולו, ולסייע בפתוח הארץ. שאלת הרוחיות, לדבריו, אינה אמת המדה שבה נמדד קו מסילה בארץ שרוב שטחה עדיין ריק מדרכים.

המאמר מוסיף ואומר דברים חריפים מאלה: אילו ישבו יהודים בבאר שבע, לא היה הקו מבוטל. כדוגמה הוא מביא את נצרת, שתושביה תבעו קו מסילה ולא נענו, ואף העבירה הממשלה את מושב המנהל אל עפולה. אין אנו מאמתים את הטענה ואין אנו מכריעים בה; אנו מוסרים אותה כפי שנאמרה, מפני שהיא מלמדת כיצד נקראת החלטה מנהלית בצדו האחר של הרחוב.

ומן העולם הרחב באה באותו שבוע ידיעה מן הסוג ההפוך. סיר צ'רלס קוגלן, נשיא רודזיה הדרומית, סים בלונדון משא ומתן על עתיד מסילות רודזיה, ולפי ראשי ההסכם ימונה גוף אחד לנהל את הקוים ברודזיה הצפונית והדרומית, בבצ'ואנלנד, בשטח מוזמביק ובמאה ושנים עשר מיל של מסילה נוספת. שם מאחדים הנהלה; כאן מסירים קו.