חמישה קולות על שוטרים שלא שוחררו לצום, שכר שהופחת, מסילה שבוטלה וועדה שנבחרה
השאלה השבועית
מה מקומה של הדת בחיי הציוני בן זמננו: יסוד, מסגרת, או זכרון בלבד?
ישראל זרחי
תלמיד חכם מן הישוב הישן בירושלים
"אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו." שאלתם מה מקומה של הדת, ואני משיב: אין לה מקום, שהיא המקום עצמו. ביום הזה נסגרו בירושלים הבנקים והחנויות, הפקידים יצאו לבתי הכנסת ואף בית הדפוס נעל את דלתו, ואיש אינו שואל אם זו מסגרת או זכרון.
ואולם ירא אני מן היום שבו ישאר הצום בלוח ולא בלב. בונים בארץ בתים וכבישים, וטוב שבונים. אך מי שסבור כי אפשר להעמיד אומה על גבי חשבונות בלבד, יבוא וילמד מן השבוע הזה: אחד עשר חדשים של עמל, ויום אחד עוצר את כולם. חנכו את הבנים, ויעמוד הבנין.
ד"ר נתן אמיתי
מרצה ירושלמי לעניני חברה ולשון
דומני שהשאלה חריפה מן הצורך. הדת אינה יסוד ואינה זכרון; היא לשון. אני עצמי איני שומר מצוות, ואף על פי כן איני יודע לדבר על אחריות, על תשובה ועל מדה בלא המלים שהיא נתנה לי. השבוע כולו נקרא בפינו עשרת ימי תשובה, ואין בידי מלה חלופית טובה מזו.
אני חושש רק מדבר אחד: מן השעה שבה הופכת הלשון הזאת לכלי של שלטון, לתביעה מן השכן ולא מן העצמי. הדת שאני מבקש לשמור היא זו שבה נשאל אדם על מעשיו שלו. ביום שבו ישאלו בה על מעשיו של אחר, אבד ממנה העיקר.
אסתר רזיאל
פעילה צבורית למען זכויות נשים בירושלים
אני מבקשת להזכיר שהשאלה הזאת נשאלת כמעט תמיד בידי גברים. הדת שאני מכירה מן הבית היא עבודתה של האם: היא המכינה את הסעודה המפסקת, היא המושיבה את הילדים, והיא היושבת בעזרת הנשים מאחורי מחיצה בשעה שאיש אינו שואל לדעתה בועד בית הכנסת.
על כן איני משיבה "יסוד" ואיני משיבה "זכרון". אני משיבה: תלוי בידי מי היא נתונה. כל עוד המסורת נמסרת בידי נשים ונקבעת בידי גברים בלבד, אין אני מוכנה לקרוא לה יסוד. תנו לאשה קול במוסדות הקהלה, ואשיב לכם ברצון על השאלה כולה.
שמואל עראזי
חקלאי־פועל במושב בעמק יזרעאל
בעמק אין שואלים את השאלה בלשון הזאת. הגשם יורד או אינו יורד; הזרע נכנס לאדמה בזמנו או מאחר. אני עולה לבית הכנסת בימים הנוראים ובשלושת הרגלים, ובשאר ימות השנה אני בשדה, ואיני מוצא בזה סתירה.
מה שאני יודע הוא זה: השנה החקלאית ולוח החגים לוח אחד הם. אסיף, גשם, אביב. מי שעוקר את החגים מן הלוח יגלה שנשארו לו עונות בלי שמות. די לי בזה כדי לשמור עליהם, ואיני זקוק לויכוח.
השבוע שעבר לא הביא מאורע גדול אחד, והביא חמשה קטנים שכל אחד מהם נוגע בשאלה אחרת של סדרי צבור. מפקח המשטרה בחיפה סרב לתת לשוטרים היהודים חופשה ליום הכפורים ולסוכות; מערכת "דבר" ופועליה הפחיתו עשרה אחוזים מן המשכורת; הממשלה בטלה את קו הרכבת מבאר שבע לרפיח; הועד הלאומי בחר ועדה מדינית קבועה; והוקמה אגודה חדשה לקרוב הצעירים האשכנזים והספרדים. חמשה כותבים נענו לבקשתנו והשיבו איש איש בלשונו.
בערב הצום, כשהעתונים מתמעטים והדפוסים נסגרים, נוח לחשוב שאין על מה לדבר. אנחנו סבורים אחרת: דוקא בשבוע כזה מתגלים סדרי הצבור כפי שהם, ולא כפי שנוהגים לתאר אותם באסיפות.
❖
מי ישחרר את השוטר לצום
שרה מזרחי, מחנכת דתית בירושלים
אני פותחת מן הבית. בערב הצום עמדתי בפתח בית הכנסת שברחובנו וראיתי אב אחד עומד בחוץ במדי משטרה, ולא ידעתי אם הותר לו להכנס. מחיפה נמסר כי מפקח המשטרה סרב לתת לשוטרים היהודים חופשה ליום הכפורים ולסוכות, כי משרד הרבנות המקומי נשא ונתן עמו ולא הועיל, וכי הענין הועבר אל הרבנות הראשית. חובתנו לומר את הדבר בפשטות: אין זו בקשת חסד.
איני מבקשת שהמשטרה תשבות, חלילה. אני מבקשת סדר: שיערכו את המשמרות מראש, ששוטר שאינו יהודי יעמוד ביום הכפורים ושוטר יהודי יעמוד בחגו של חברו. כך נוהגים בכל מקום שבו מכבדים בית ומשפחה. ואם אין הדבר נעשה מאליו, יעשוהו המוסדות: הרבנות הראשית תתבע והועד הלאומי יעמוד מאחוריה. ילד הרואה את אביו יוצא לצום ורשות בידו, למד יותר מכל שעור שאלמד אותו בכיתה.
❖
עשרה אחוזים, וחמש מאות איש
רבקה בן־עמי, מורה־פועלת מתל אביב
אני רואה את השבוע הזה מן הכיתה. שני דברים נכתבו בו זה בצד זה: מערכת "דבר" ופועליה הפחיתו עשרה אחוזים מן המשכורת כדי להחזיק את העתון, וחמש מאות פועלים הועברו מתל אביב אל המושבות כדי להקל על האבטלה בעיר. בעיני אין אלה שתי ידיעות אלא ידיעה אחת: מי שאין לו עבודה מוותר, ומי שיש לו עבודה מוותר גם הוא.
אני מבקשת לומר מה שאיני שומעת די: ותור אינו מדיניות. עתון שפועליו מחזיקים אותו מכיסם ראוי לכבוד, אך אין הכבוד ממלא קופה. חמש מאות איש שהועברו אל המושבות יעבדו בעונת האסיף, ומה יהיה בחורף? אני דורשת מן המוסדות שיניחו לפנינו את החשבון: כמה מקומות עבודה נפתחים, מתי, ובאיזה כסף. ילדי העובדים בכיתתי אינם ניזונים מרוח ההתנדבות של הוריהם.
❖
מסילה שבוטלה, וחשבון שאינו סוגר
אשר לוריא, פועל־בנין ומארגן קואופרטיבי מחיפה
הממשלה החליטה לבטל את קו הרכבת מבאר שבע לרפיח מחוסר הכנסות. אני מכיר את החשבון הזה מן המחסן: כשהפריט אינו מכניס, מוחקים אותו. אלא שקו רכבת אינו מכונה ששוכרים ליום. עתון "פלסטין" יצא במאמר מערכת וטען כי ממשלה היא מוסד צבורי החייב לשרת את הצבור ולפתח את הארץ בלי קשר לרוחיות, ובנקודה הזאת אני מסכים עמו, אף שכמעט בכל דבר אחר איני מסכים.
מבחן מעשי אחד יש כאן: מי יעשה, מתי, ובאיזה אמצעים. אם אין הכנסות בקו, שיאמרו כמה חסר ומי מוכן להשלים. פסי ברזל שהונחו פעם אינם צריכים להעקר בשביל טור בפנקס, ומי שיעקור אותם היום ישלם כפלים כשיבקש להניחם מחדש. אני מציע לועד הלאומי לבקש את המספרים מן הממשלה ולפרסמם, ואחר כך נדבר. בלי מספרים על השולחן אין זו מדיניות אלא ויכוח.
❖
אגודה חדשה, וחשבון ישן
יעקב ספרדי, זקן קהלה ספרדי מירושלים
בילדותי היתה בירושלים חצר אחת ובה שכנו ספרדים ואשכנזים, וכשנולד ילד בחצר לא שאל איש מאיזו עדה הוא. השבוע נמסר כי הוקמה אגודה חדשה שמטרתה קרוב וטהור היחסים בין הצעירים האשכנזים והספרדים. שמעתי ושמחתי, ומיד נזכרתי כמה אגודות כאלה ראיתי בימי.
אין אני מבקש להעליב את המיסדים הצעירים, ותבוא עליהם ברכה. אני מבקש רק להזכיר: קרוב לבבות אינו נעשה באסיפות אלא במשרות. ביום שבו ישב בן עדות המזרח בועד ובקופה ובהנהלת בית הספר, לא תהיה עוד אגודה נחוצה. עד אז נכבד את הכונה הטובה ולא נסגור את החשבון הישן, שהרי חשבון שסוגרים אותו בטרם עת נפתח מאליו בדור הבא.
❖
ועדה מדינית: מי מדבר בשמנו
ד"ר קורט בלומנפלד, ציוני כללי
בחירת ועדה מדינית קבועה בועד הלאומי, שתנהל את היחסים עם הממשלה בירושלים ובלונדון ועם חבר הלאומים, היא צעד מתבקש. גוף המשיב בשם צבור צריך שתהיה לו כתובת קבועה, ולא משלחת המורכבת מחדש בכל פעם. אלא שכתובת קבועה יוצרת גם פתוי קבוע: שדבריה יאמרו בשם הכלל אף כשלא נשאל הכלל.
אני מבקש איפוא לצרף לועדה תנאי אחד, מנהגי ולא חוקי: שתמסור דין וחשבון פומבי לעתים מזומנות. בשבוע שבו נשא מר מילס ונתן עם הנציגים הערבים על מועצה מחוקקת ועל רפורמה בממשל, ובשבוע שבו נדונו בז'נבה עצומות על הנהלת המנדט, ראוי שהקורא בארץ ידע לא רק שיש לנו נציגות, אלא מה בדיוק היא תובעת. שיח צבורי מנומק אינו מותרות של שעת רוחה; הוא התנאי לכך שהנציגות תשא באמת את שמנו.
ציר המחלוקת
חופשת החג לשוטרים היהודים: המחנה הדתי רואה בה זכות ולא חסד; מפקח המשטרה בחיפה השיב כי אין הדבר אפשרי. הענין עבר אל הרבנות הראשית.
מסילת באר שבע-רפיח: "פלסטין" תובע מן הממשלה לפתח את הארץ בלי חשבון רוחיות; אנשי המעשה בישוב מבקשים תחילה את הנתונים ואחר כך את ההכרעה.
ועדה מדינית קבועה: יש הרואים בה תשובה לפזור הדעות, ויש השואלים מה יחסה אל ההנהלה הציונית ומי מפקח עליה.
הפחתת השכר ב"דבר": יש הרואים בה סולידריות למופת, ויש הרואים בה סימן שהמשבר מוטל על העובד ולא על המוסד.
בקצרה
להקלת האבטלה בעיר יצאו חמש מאות פועלים מתל אביב אל המושבות; אגוד הפועלים החקלאים מוסר כי כשלושת אלפים פועלים כבר הוצבו בכפרים העבריים.
הקונסוליה הפולנית בירושלים תובעת מאזרחי פולין הזכרים ילידי 1908 היושבים בארץ להרשם לשרות צבאי בין 15 בספטמבר ל-15 באוקטובר. שאלת הנאמנות הכפולה שבה ועולה.
דין וחשבון חבר הלאומים על הנהלת המנדט בארץ ישראל ובעבר הירדן נדון בז'נבה, ולפניו הובאו עצומות מן העדה האשכנזית ומן הקונגרס הערבי הפלשתינאי.
