דלג לתוכן העמוד
bookmark

י״ז בתשרי תרפ״ז25 בספטמבר 1926

מעתמול

מוסף סוף השבוע

יום שבת · י״ז בתשרי תרפ״ז · 25 בספטמבר 1926

ממולאים לסעודת הסוכה

קדרה אחת של ירקות ממולאים העומדת לכל ימי החג, משקה אתרוג למוצאיו, ועצה להולכת התבשיל מן המטבח אל הסוכה

אין סעודה קשה לעקרת הבית כסעודת הסוכה: המטבח למטה והשולחן בחוץ, והתבשיל צריך לעבור ביניהם ולא להצטנן בדרך. הבאנו לפניכם קדרה אחת העומדת בכל זאת, ולצדה מה יעשה באתרוג לאחר החג.

השוק בימים אלה הוא כל מה שצריכה עקרת בית לדעת על חג האסיף. הקישואים קטנים וקשים, העגבניות אדומות ובשלות, הפלפלים והחצילים מונחים ערמות ערמות, והמחיר יורד ככל שמתקרבת העונה אל סופה. ובבתים יושבים אורחים: הנהלת הרכבת הודיעה על הנחות בכרטיסים לימי החג, ויש משפחות שמנו השבוע בסוכתן כפליים אנשים מבשאר ימות השנה. על שולחן כזה אין מגישים מנה לאיש ואיש, אלא קדרה אחת גדולה שכל אחד לוקח ממנה.

קחו שנים עשר קישואים בינוניים, ארבע עגבניות קשות וארבעה פלפלים. חטטו את תוך הקישואים בכף צרה או בסכין דקה, והשאירו דופן כעובי אצבע קטנה שלא יתפרקו בבישול. את מה שחטטתם אל תשליכו: הוא נכנס אחר כך אל הרוטב. לעגבניות ולפלפלים חתכו מכסה מלמעלה, ושמרו את המכסים בצלחת.

המלוי נעשה כך: כוס וחצי אורז ששרה במים פושרים חצי שעה וסונן, בצל אחד קצוץ דק שהוזהב בשמן, חצי ליטרה בשר טחון למי שידו משגת, ומי שאין ידו משגת יוסיף תחתיו קומץ עדשים מבושלות. הוסיפו חופן פטרוזיליה קצוצה, מעט נענע יבשה, מלח, פלפל שחור וקמצוץ קנמון. ערבבו הכל ביד, ומלאו את הירקות עד שני שלישים בלבד, לפי שהאורז תופח ומבקש מקום.

הציבו את הממולאים בקדרה רחבה זה לצד זה ובעמידה, מכסיהם למעלה. גררו לתוכה ארבע עגבניות בשלות עם התוך ששמרתם, הוסיפו כוס מים, כף שמן זית, כף סוכר וחצי לימון סחוט, ומלח כדי טעם. הניחו קערה הפוכה על הממולאים שלא ינועו ולא יעלו, כסו את הקדרה והביאו לרתיחה קלה. משעה שרתח, הנמיכו את האש כל שאפשר ובשלו שעה וחצי בלא לגלות. מי שגילה באמצע יגלה גם תבשיל מפורק.

והוא תבשיל של חול המועד ממש: בערב הוא טוב, למחרת הוא טוב יותר, ובקדרתו הוא עולה אל הסוכה ואינו נשפך בדרך. מי שהזמין אורחים ליום השלישי של החג יבשל ביום הראשון ולא יצטער.

סעודה ערוכה על השולחן
סעודה ערוכה על השולחן
אתרוג ולולב מונחים זה לצד זה
אתרוג ולולב

משקה האתרוג למוצאי החג

האתרוג עומד על שולחן הסוכה כל שבעת הימים, ולאחר הושענא רבה אין יודעים מה לעשות בו. השנה הרבו לכתוב על גידולו, על זניו ועל הטיפול בו, ואין זה פרי שראוי להשליכו: הוא גדל לאט, נשמר בזהירות יתרה, וריחו עומד בו שבועות רבים אחרי שנכמש. בשבוע שעבר הבאנו כאן מרקחת מבושלת של פרי הסתו. הפעם אין מבשלים כלל, ואין צריך לא אש ולא סוכר רותח.

קחו את האתרוג לאחר החג, הדיחוהו ונגבוהו יפה. קלפו מעליו ברצועות דקות את הקליפה הצהובה בלבד, בלא הלבן שמתחתיה, שהלבן מר. הכניסו את הרצועות לבקבוק זכוכית, יצקו עליהן חצי ליטר ערק או יין שרף, סתמו היטב והעמידו בארון אפל. נערו את הבקבוק פעם ביומיים. כעבור ארבעים יום סננו דרך מטלית, המיסו במים חמים חצי כוס סוכר, צננו ומזגו את מי הסוכר אל המשקה המסונן. הבקבוק עומד שנה תמימה ואינו מבקש לא קרח ולא מרתף, וכוסית ממנו בליל חורף עושה לאורח מה שאין התנור עושה.

עצת השבוע

כיצד יעלה התבשיל מן המטבח אל הסוכה ויגיע חם? אל תוציאו מנות בקערות, אלא את הקדרה כולה: עטפו אותה במגבת עבה ומעליה בשמיכת צמר, וקשרו בחוט. קדרה עטופה כך שומרת את חומה קרוב לשעתים, ואפשר להעמידה על השולחן שבסוכה ולהגיש ממנה. ושתי מלים על הזבובים, שהם מכת הסוכה בחודש זה: פרשו מטלית לחה על כל כלי שאינו נאכל מיד, ואל תעמידו את קערת הפרות סמוך לדפנות. הזבוב בא מלמעלה, מן הסכך, ולא מן החצר.

מקורות

  • "דבר", 22-09-1926, עמוד 3: גידול האתרוג, זניו והטיפול בו
  • "דאר היום", 22-09-1926, עמוד 8: סוכות כחג האסיף וחידוש חגיגתו בימי שיבת ציון
  • "דבר", 20-09-1926, עמוד 1: הנחות בכרטיסי הרכבת לימי החג
  • במסורת הבית: ירקות ממולאים ומשקה אתרוג, מנהג בתי ישראל בארץ