חמש תחנות הרכבה נפתחו בתל אביב מטעם הממשלה, העיריה, הדסה, קופת חולים והסתדרות הרופאים, לאחר שזריקות מגן עצרו בקיץ את התפשטות טיפוס המעים בנקודות שבעמק.

טיפוס המעים הוא מן הקשות שבמחלות המתדבקות, וקשה אף מטיפוס הבהרות. זה האחרון נמשך שבועות אחדים, ואילו טיפוס המעים אינו נמשך פחות מארבעה שבועות, ולפעמים חדשים שלמים, והוא מותיר את החולה חלוש זמן רב. הרופא שכתב על כך בראשית השבוע העמיד את הענין על מדה כלכלית ולא רפואית בלבד. המחלה מפילה למשכב את המפרנס לזמן ארוך, ובלשונו: שלילת המפרנס הורסת את המשפחה.

דרכי ההדבקה ידועות זה שנים. החידקים יוצאים בהפרשותיו של החולה, ומשם הם באים אל הבריא בשלוש דרכים: בידים שלא נרחצו, במים שנטמאו, ובזבובים היושבים על הצואה ועוברים מיד אל החלב, אל הלחם ואל הפירות. מכאן כל סדרי הזהירות שפרסם ועד הבריאות: להפריד את החולה מן הבריאים, לחטא את הפרשותיו קודם שישפכו, לכבס את לבניו בחטוי, להרחיק את בתי הכסא מן הבארות ולשמרם מפני זבובים, ולא לאכול ולא לשתות דבר שאינו מבושל.

אלא שרוב האוכלוסין אינם יכולים לקיים שלחן ערוך שלם של זהירות, וכאן בא האמצעי השני. בקיץ שעבר נעשה נסיון מובהק בנקודות שבעמק, במקום שהמגפה התחילה להתפשט במהירות גדולה. נמסר כי הורכבו שם כמעט כל התושבים, והמגפה נעצרה. זו, ולא הטפה, היתה הראיה שהכריעה.

בתל אביב נעשתה המחלה בשנים האחרונות בת בית. הצפיפות, האהלים והצריפים, בורות השופכין במקום בתי כסא כשרים, הזבובים, והירקות המובאים אל השוק מן החוץ, כל אלה עשו את העיר קן לחידקים. עתה הוחלט על הרכבה כללית לכל האוכלוסין. הזריקה נעשית פעמים, בהפסקה של שבוע, ומי שעשה אחת ולא שב כמעט שלא עשה כלום. היא מעלה את החום לשעות אחדות או ליום, ומוטב, כדברי הרופא, להצטער יום אחד מלשכב ארבעה שבועות.

ד"ר יהודה ל. מאגנס שב ביום ד' מאירופה ומסר מה הוחלט בשתי הועידות שנתכנסו שם בעניני האוניברסיטה העברית: האחת בלונדון, של חבר הנאמנים, והשניה בפריז, של מועצת המכון למדעי היהדות.

בענין המכון למתמטיקה הוחלט להקים בנין מיוחד על הר הצופים, ופרופ' אדמונד לנדאו מגטינגן הוזמן לבוא בשנה הבאה, לחנוך את המכון ולהרצות בו. שמו של לנדאו נמנה עם הראשונים במקצועו באירופה, ואין זה דבר של מה בכך שאיש כמוהו נענה להזמנה ובא אל עיר שאין בה עדיין בנין למכונו.

עוד נמסר כי ההנהלה מקוה לפתוח בבנינו של מכון לפיסיקה, ותכניותיו נערכות בידי מר מירס ומר בנימין חייקין יחד עם פרופ' אורנשטין. מר מירס, שבא מאדינבורו, הוא חתנו של פרופ' פטריק גדס.

במכון המיקרוביולוגי הוחלט שלא להזמין מנהל אחד אלא לבקש ראשי מחלקות, והדבר יעשה בידי הנהלת האוניברסיטה יחד עם ועד הרופאים היהודים באמריקה. אותו ועד יתן גם את הכסף להקמת מחלקה לבעלי חיים במכון. במכון לכימיה ביולוגית הוחלט להזמין פרופסור לכימיה כללית, לפי שהפרופסור היושב שם עוסק בכימיה אורגנית בלבד. ועוד הוחלט להגדיל את תקציבו של המכון לחקר טבעה של הארץ.

תקציבה של האוניברסיטה כולה נקבע בועידת לונדון על ארבעים אלף לירות לשנה הבאה, מלבד הוצאות הבנין. מי שקורא רשימה כזאת רואה בה יותר מסעיפים. ארץ שמקימים בה בנין למתמטיקה, מתכננים בה מכון לפיסיקה ומגדילים בה את הכסף לחקר צמחיה וחיתה, מצהירה בכך מה היא מבקשת להיות.

המכון לרדיו ואלקטרוטכניקה שליד חברת העובדים פרסם השבוע מכתב שקבל מדייר ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. האיש מאשר שקבל מכשיר רדיו, ומודיע כי בבוקר ובערב הוא שומע בו קונצרטים, אופרות, נאומים והרצאות מלונדון, מפריז, ממוסקבה, מבריסל ומרומא, ועוד תחנות אחדות שאין הוא יודע עדיין את שמותיהן.

וכיצד נעשה הדבר. התחנה הרחוקה משלחת גלים באויר, והם עוברים בו כגלים במים. חוט מתוח על הגג נפגש בהם, וזורם בו זרם חלש עד מאד. אלא שהגלים באים מכל הצדדים בבת אחת, ואילו האוזן מבקשת אחד בלבד. כאן באים הסליל והקונדנסטור, ובהזזתם מכונן המקלט למדת גל אחת, וכל השאר נדחה. הזרם הנבחר עדיין חלש מכדי להשמע, ובאה שפופרת ומגבירה אותו פי כמה, ומשם הוא הולך אל האזניות או אל החצוצרה שבראש המכשיר ונעשה שם קול.

משל למה הדבר דומה. לאדם העומד בשוק המלא המולה ומטה אוזן אל קול אחד. אין המכשיר שומע טוב מן האדם, אלא שהוא יודע להתעלם. ומאז הראה היינריך הרץ כי הגלים הללו קימים בעולם, ומאז שלחו אותם ראשונים מעבר לים, לא עברו ארבעים שנה.

ועוד דבר שראוי לרשמו. עתון היוצא בתל אביב מדפיס מדי יום טור של ידיעות המגיעות אליו באלחוט, ומציין בראשו כי הן נקלטות בידי אותו מכון עצמו. אפשר לשער כי בעוד שנים אחדות לא תהיה השמיעה הזאת ענין למומחים בלבד, ותמצא בבתים רבים בארצנו.