בפריז יושב קצין גבוה קומה בן שלושים וחמש, משרת במטהו של המרשל פטן במועצה העליונה למלחמה. מחוץ לחומות המשרד אין איש יודע את שמו, ובתוכן יודעים בעיקר שהוא ממעט להסכים.

מספרים כי הוא עוסק בכתיבת ספר על תולדות החייל הצרפתי בעבור המרשל, וכי דעותיו על תנועתם של צבאות אינן מקובלות על מוריו. בבית הספר הגבוה למלחמה יצא בציון בינוני, ולא נשכח לו הדבר.

נולד בשנת 1890 בעיר ליל, בן למורה. במלחמה הגדולה נפצע שלוש פעמים, ובקרב על ורדן נפל בשבי הגרמנים ונשאר בו עד סוף המלחמה לאחר כמה נסיונות בריחה. אחר כך שרת במשלחת הצבאית הצרפתית בפולין.

בדבלין יושב ויליאם באטלר ייטס, בן שישים ואחת, סנטור ברפובליקה האירית זה ארבע שנים ומשורר שהעולם כבר מכיר. שלוש שנים חלפו מאז נתן לו פרס נובל לספרות.

בשנה זו הוא עומד בראש הועדה הבוחרת את צורתם של מטבעות המדינה החדשה, ומבקש שיוטבעו עליהם בעלי החיים שבחצר האיכר ולא דיוקנאות של גדולים. באותה שנה הדפיס לעצמו, בכמה מאות עותקים בלבד, ספר מוזר על גלגלי הזמן ועל דמותו של האדם.

נולד בדבלין בשנת 1865, בן לצייר, ואת ילדותו עשה בחבל סלייגו שבמערב. עם הגברת גרגורי יסד את התיאטרון האירי, ומאז לא חדל לערב שירה, במה וענייני מדינה זה בזה.

בברלין, עיר שאין בה מחסור בשחקניות צעירות, עומדת מרלן דיטריך בת העשרים וארבע על במות הרביו והתיאטרון, ובשנה זו נראתה גם בתפקיד קטן באחד מסרטי האולפנים שבעיר.

בנעוריה למדה נגינה בכינור ובקשה להיות נגנית, ופגיעה בידה סתמה את הדרך ההיא. היא נשואה לעוזר במאי ולה בת קטנה, והיא מן המעטות ההולכות בערב מן החזרה אל הבית ולא אל בתי הקפה שבקורפירסטנדם.

נולדה בשנת 1901 בשנברג שעל יד ברלין, בת לקצין משטרה שמת בילדותה. שנות המלחמה והשנים שאחריה היו שנות מחסור בבית, וברלין שהיא מכירה היום אינה ברלין שבה גדלה.

ביום החמישי שעבר, עשרים ושלושה בספטמבר, נולד בעיירה המלט שבקרוליינה הצפונית תינוק בשם ג'ון. העיירה קטנה, מסילת ברזל עוברת בה, וכל אנשיה מכירים זה את זה.

אביו חייט במקצועו, ומשפחת אמו יושבת בעיר היי פוינט שבאותה מדינה. סבו מצד אמו הוא כומר בכנסיה מקומית, ובבתים כאלה השירה אינה תוספת אלא לחם חוק.

בדרום ארצות הברית של ימינו אין דרכו של ילד שחור סלולה: בתי הספר נפרדים, והעבודה קשה. מה יהיה בגורלו של התינוק הזה אין איש יודע, ואנו רושמים את שמו בפנקס.