ורשה, עשרים וחמישה בספטמבר. הממשלה הפולנית כולה התפטרה, לאחר שרוב הצירים בסיים קיבלו את הצעת אי-האמון שהביא מועדון הצירים היהודי, ה"קולו", נגד שר ההשכלה. נשיא הרפובליקה, ה' מושצ'יצקי, קיבל את ההתפטרות והטיל על ה' בארטל, ראש הממשלה הקודם, לכונן ממשלה חדשה.
עיקר הדבר אינו בעצם הביטול אלא בשעתו. שר ההשכלה ביטל את חוזרו של קודמו גלומבינסקי בענין ה"נומרוס קלאוזוס", הוא אחוז קבלתם של סטודנטים יהודים לאוניברסיטאות, אלא שהביטול בא לאחר שרשימות המתקבלים לשנה הזאת כבר נסגרו. באי כח ה"קולו" הביעו אי-אמון על האיחור הזה, ורוב הצירים הצביע עמם.
כאן נולד המראה שלא נראה כמותו בסיים: הדמוקרטים הנוצרים, שהם אנטישמים, תמכו בהצעת מועדון הצירים היהודי מטעמם שלהם, וגינו בחריפות את מדיניות המיעוטים הליברלית של הקבינט. שני הצדדים הצביעו יחד, וכל צד מטעמו ההפוך, ובאותה שעה עצמה נפלה הממשלה.
באותה ישיבה הובע אי-אמון גם לשר הפנים, לפי הצעת קבוצת האכרים הדמוקרטים. הצעת חוק הכספים, לעומת זאת, נתקבלה במלואה ולא הותר בה לממשלה דבר; נגדה הצביעו הפועלים הלאומיים והאוקראינים השמאליים. ראש הממשלה קרא מיד לישיבת קבינט, ושם הוחלט כי תתפטר הממשלה כולה ולא יוקרבו שני השרים בלבד.
ה׳ בארטל מסר בשיחה עם עתונאים כי הבעת אי-אמון לשני מיניסטרים גוררת אחריה את התפטרות הממשלה כולה, ולפיכך התפטרה. משערים כי הרכבת הממשלה החדשה תימסר שוב לידיו. ב"דבר" באה הידיעה תחת הכותרת "ההכרעה הפוליטית בידי פילסודסקי", ונמסר כי שאלת ההרכבה תלויה בהכרעתו, ולשם כך יצא ראש הממשלה אליו.
לקורא בארץ הזאת אין זו ידיעה רחוקה. בפולין יושב הצבור היהודי הגדול באירופה, ומשם באים רבים מן העולים; קבינט הנופל על שאלת קבלתם של בחורים יהודים לבית מדרש גבוה אינו דבר של מה בכך, וגם אינו סימן מובהק לטובה. מי שהפיל את הממשלה בשאלה הזאת אינו בהכרח מי שיבנה אותה מחדש.
הקבינט דחה את הצעות הכורים
לונדון. התקוה שנתחזקה בסוף השבוע, משבאה הסתדרות הכורים בפעם הראשונה בהצעות מסויימות, נגוזה: הקבינט דחה את ההצעות, ובעלי המכרות הודיעו כי אינן יכולות לשמש יסוד לפתרון.
ההצעות, כפי שהן נדפסות, היו שלוש: חידוש העבודה מיד על יסוד תנאי השכר של הסכם 1921; שבע שעות עבודה כקודם, מלבד המכרות העובדות בשביל היצוא; והסכם לשלושה חדשים עד שיתכונן בית דין של בוררים שהכורים יצייתו להוראותיו. בנוסח אחר של ההצעות נאמר כי מיום שיפסוק בית הדין יהיה כל פועל שהפסק נוגע לו זכאי על פי חוק לשכר לפי ההכרעה.
לבא כח רויטר נמסר כי בעלי המכרות רואים את ההצעות כבלתי מעשיות ואין בגדר האפשרות לקבלן. חברי הועד הפועל של הכורים יצאו אל ערי השדה, מכנסים שורה של ועידות פועלים בכל רחבי אנגליה כדי לדון במשבר החדש שבא במשא ומתן, ומתכנסים שוב בלונדון בתחילת השבוע. באותם ימים נפתחה בבורנמות ועידתן השנתית של האגודות המקצועיות, בהשתתפות שבע מאות וחמישים צירים המייצגים ארבעה מיליון וחצי עובדים. מה יהיה הצעד הבא עתה משדחה הקבינט את ההצעות, נראה עדיין לוט בערפל.
אסון רכבת חדש בצרפת
מריסי, עשרים ושלושה בספטמבר. הרכבת מליון לפריס פגעה בשלושה קרונות של רכבת אחרת בתחנת מריסי. תשעה הרוגים ועשרים פצועים, ואכספרס ליון נכנס בקרונות האחוריים של הרכבת השניה.
הפרט שנמסר מן המקום הוא זה: המסיק נלכד תחת הקטר ונשאר שם שלוש שעות. סביבו נערכה שרשרת דליים כדי להרטיבו במים קרים ולמנוע ממנו למות מכוויות האדים הפורצים מן הקטר. לפי המסירה הוא צפוי לחיות.
אין בידנו לומר מה גרם לפגיעה, והמברק אינו מוסר זאת. המברק עצמו בא תחת הכותרת "אסון רכבת נוסף בצרפת", ומכאן שאין זה הראשון שהגיע משם אל שולחן העריכה בעונה הזאת.
סופת פלורידה: המספרים חלוקים
שני עתונים הגיעו אלינו היום ובידיהם שני מברקים על אותה סופה עצמה, ואין המספרים שבהם עולים בקנה אחד. אנו מביאים כל אחד מהם בשם אומרו ואיננו מכריעים ביניהם.
"הארץ" מוסר מווסט פאלם ביץ': שלושים ושמונה אלף איש נשארו בלי מחסה בפלורידה, מספר ההרוגים מגיע לחמש מאות וחמישים, ונפצעו יותר מאלף ושמונה מאות; הצלב האדום האמריקאי מנהל את עבודת ההצלה. מן האיים שבמערב ההודי נמסר כי מתו בזמן הסופה יותר מאלף מאתים וחמישה עשר איש.
ה"פלסטין בולטין" מוסר מניו יורק: מספר הפצועים בפלורידה ארבעת אלפים, והנזק נאמד בעשרים מיליון לירות שטרלינג. סביב פנסאקולה ומוביל נאמד הנזק בארבעים אלף לירות ובמאתים אלף לירות בהתאמה, ובפנסאקולה, שיש בה שדה תעופה של הצבא, נהרסו שלושים וחמישה אוירונים. דאגה כבדה נשמעת באיי בהאמה: נמסר כי האי בימיני הוחרב, הנסיונות להתקשר אל נאסאו לא עלו יפה, ויש החוששים לסופה שניה.
אין אנו מיישבים בין שני האומדנים. עתון אחד מונה נפש, והשני מונה רכוש; ושניהם מדפיסים את המברק שהגיע לידם ולא את המברק שלא הגיע.
קנטון: הזקיפים ירדו מן הגשרים
קנטון, עשרים ושלושה בספטמבר. משמרות הזקיפים הוסרו מעל התעלה ומעל הגשרים המקשרים את קנטון אל האי שאמין, מקום מושבם של התושבים האירופאים. בזה בא לידי ביטוי גמר החרם שהוטל על בריטניה, והוא סימן הנראה לעין יותר מכל הודעה רשמית.
בה בשעה אין הנהר שקט. מן היאנגצה נמסר כי הגנרל יאנג סן עיכב שתי אוניות בריטיות וגרם אבדות לצי הבריטי, ובכללן עשרים ושנים קרבנות. הקרבות נטושים בתחומו של שליט המלחמה היושב בשנחאי, ובידיעות נזכרים גם וו פיי-פו וגם צ'אנג קאי-שק.
ובלונדון נעשו באותם ימים שני מינויים: סגן האדמירל סיר רג'ינלד טירויט נתמנה למפקד הראשי של הצי הבריטי בסין במקומו של האדמירל סינקלר, והאדמירל דוד אנדרסון נתמנה למפקד הצי באפריקה. מי שמבקש לדעת אם נרגעה סין לא ימצא את התשובה בהודעות על החרם אלא ברשימת המינויים לצי.