האוניברסיטה עוברת ממכון מחקר להוראה

ראש האוניברסיטה העברית מסר בירושלים כי המוסד עובר ממכון לחקירות לאוניברסיטה של הוראה, וכי מועצת המנהלים קיבלה בלונדון חוקה זמנית שכוחה יפה לשנה אחת.

ביום ששי בבוקר נערכה בירושלים שיחה בין הד״ר י. ל. מגנס ובין באי כוחה של מערכת ״הארץ״, ובה נמסרו תוצאותיהן של שתי התיעצויות שנתקיימו לפני שבועות מספר: האחת של מועצת המנהלים בלונדון, והשניה של מועצת ההנהלה של המכון למדעי היהדות בפאריס. עיקר מעשה לונדון הוא קבלת חוקה זמנית, שכוחה יפה עד לישיבת המועצה הבאה כעבור שנה.

ארבע מטרות קובעת החוקה. הראשונה, לעזור להתקדמות הדעת על ידי יצירת האפשרות של חקירה בכל ענפי המדעים ההומניטריים והמדויקים, ולהיות מרכז ללימודים עבריים ולהתקדמות הלשון העברית. השניה, ליצור אפשרות של חינוך כללי ומקצועי לתלמידים בעלי הכשרה מספקת. השלישית, לעזור להתפתחותה של ארץ ישראל על ידי חקירה מדעית בשאלות הנוגעות לחקלאות, לתעשיה ולבריאות הציבור. והרביעית, ליצור בארץ מרכז של חינוך עממי ושל אמצעים אחרים להשכלת מבוגרים.

לשון הלימודים היא העברית, ובהערה שבצד מונה החוקה שלושה מקרים שאין הסעיף בא לאסור בהם שימוש בלשונות אחרות: בהוראת שפות וספרויות אחרות, בהרצאותיהם של מרצים המבקרים מחוץ לארץ, ובתור לשון השיחה בשעת העבודה המעשית שבמעבדות. ובענין התלמידים נאמר שם כי המוסד יהא פתוח לכל הסטודנטים שיתאימו לתנאי הקבלה, בלי הבדל גזע, דת ולאומיות.

ד״ר חיים ויצמן נכנס לתפקיד נשיא האוניברסיטה, ופרופיסור אלברט איינשטיין נבחר ליושב ראש המועצה האקדימית; שניהם, עם ראש המוסד, יושבים במועצת המנהלים מכוח משרתם. ובפאריס החליטה מועצת ההנהלה של המכון למדעי היהדות ליצור שלושה מקצועות נוספים, ובהם תנ״ך, פילוסופיה והלכה, ולהזמין שני דוצנטים חדשים, האחד להרצות על השירה העברית בתקופת ספרד. לדברי ד״ר מגנס, משיתמנו שלושת הפרופיסורים החדשים ויתישבו כאן, יוכל המכון להיות לפאקולטה מלאה.

ומן ההחלטות הקטנות אפשר ללמוד מה פירושו של המעבר הזה במעשה. הוחלט לבקש עוד פרופיסור אחד לכימיה הבלתי אורגנית, כדי להעמיד את עבודת המכון לכימיה על יסוד מוצק. הוחלט להגדיל את תקציבו של המכון למדעי הטבע, היושב לפי שעה בתל אביב, ולגשת אל התכנית להעבירו לירושלים. למכון למתמטיקה נועד בית, ובו תוצב גם ספרייתו המתמטית הגדולה של פרופיסור קליין, שנרכשה לפני זמן מה. התקציב שנתאשר בלונדון עולה לארבעים אלף לירות שטרלינג ואין כלולות בו הוצאות הבנין, ורובו בא מאמריקה. ובנין בית הספרים שעל הר הצופים כבר התחיל, ובעבודה כשמונים עד תשעים איש.

מכון של חקירות ואוניברסיטה של הוראה אינם שני שמות לדבר אחד. במכון יושבים חוקרים מעטים ועוסקים בשאלותיהם; במוסד להוראה יושבים תלמידים קבועים, ויש קבלה ויש בחינות ויש סדר לימודים, ויש מי שאחראי לכך שהלומד יידע בסוף השנה את מה שלא ידע בתחילתה. ד״ר מגנס סיים בבקשה אחת מן הציבור: לא רק מה שהציבור מבקש מן המוסד הזה, אלא גם מה שהוא עצמו יכול לתת לו.

פועלים שחפרו בעפולה, סמוך לדרך מרחביה, גילו בנין שלפי הנמסר הוא מן התקופה הרומית, ומחלקת העתיקות התבקשה להמשיך בחפירה.

הידיעה באה מ״פלסטין בולטין״, ולפיה נתגלה הבנין בידי הפועלים עצמם בשעת עבודתם, ומחלקת העתיקות מצאה את הדבר ראוי לתשומת לב. אל העבודה נקראה גם החברה העברית לחקירת ארץ ישראל. ועוד נמסר כי מתנהל משא ומתן בדבר פתיחת חפירות בתל־עפולה, אשר לפני שנה נמצאו בו ארונות קבורה קדומים.

מי שאינו מצוי אצל חפירות סבור שהמוצא הגדול הוא החפץ, ואינו כן. החפץ מעיד על עצמו בלבד; השכבה שבתוכה הוא מונח מעידה על כל מה שנמצא עמה. משום כך מקפידים החופרים לרשום לא רק מה נמצא, אלא באיזה עומק ובאיזה סדר, שאם יוצא חרס ממקומו שוב אין להשיבו והעדות אבדה. ובנין שנחשף בידי פועלים ולא בידי חופרים אף הוא בכלל זה, ועל כן מפסיקים ומזמינים את המומחים.

ועפולה אינה מקום של מקרה. היא יושבת בפתח העמק, על הדרך הגדולה שמן הים אל הירדן ומן הגליל אל השומרון, והדרכים הן שקובעות היכן ישבו בני אדם בכל הדורות. מקום שהיה לו ערך בימי הרומאים, קרוב לודאי שהיה לו ערך אף לפניהם; ותל־עפולה, שארונותיו נתגלו אשתקד, עשוי ללמד על כך יותר מן הבנין עצמו.

מוינה נמסר כי פרופיסור קאמרר, הביולוג האוסטרי הנודע, שם קץ לחייו; הוא נמנה עם ראשי המדענים שבעולם.

הטלגרמה שבידנו נושאת את התאריך חמישה ועשרים בספטמבר והיא קצרה, כדרכן של ידיעות כאלה. אין בידנו יותר מזה ואין אנו מוסיפים. אדם שעמד בשורה הראשונה של חכמי החיים מת מיתה משונה, וכל פירוש שיינתן לכך היום יהיה פירוש של ניחוש.

המקור שבידנו אינו מוסר במה עסק בשנותיו האחרונות, ואין אנו משערים. נאמר רק דבר אחד על דרכה של חכמת החיים בדורנו: השאלה הגדולה שנחלקים בה החוקרים היא כיצד עוברות התכונות מאב לבן, ואם יש ביד בעל חיים להוריש לצאצאיו תכונה שרכש בימי חייו. לאמארק סבר שיש, ודארווין העמיד את עיקר משקלו על הברירה שבטבע, ומנדל, במנזר שבברין, לימד לספור את התכונות במקום לתארן בלבד.

ומחלוקת כזאת אינה נחתכת בדברים אלא בנסיון שאפשר לחזור עליו: אדם אחר, במקום אחר, מעמיד את אותו הנסיון עצמו ורואה אם יוצאות לו אותן התוצאות. זהו כל היסוד שעליו עומדת חכמת הטבע הנסיונית, וזהו גם מה שהופך מחלוקת בין חכמים לענין שאפשר להכריע בו.

מלונדון נמסר כי במרפאת מורפילד, הגדולה שבמרפאות העיניים באנגליה, נעשו נסיונות בקרני אולטרה־סגול, והרופאים תולים בהם תקווה.

לפי הידיעה מוסרת המרפאה כי יש בנסיונות האלה כדי לתת תקווה שנמצאה סוף סוף הדרך שתציל רבים מעיוורון גמור. אין אנו כותבים יותר מזה: מספר החולים שנרפאו אינו קריא בדפוס שבידנו, ומרפאה המודיעה על תקוותיה אינה מודיעה על תוצאה שהוכחה.

וראוי שיידע הקורא מה הן הקרניים הללו. אור השמש שאנו רואים אינו כולו; מעבר לקצה הסגול שבקשת יש קרניים שאין העין קולטת אותן, והן נתגלו לפני יותר ממאה שנה בידי ריטר, שהניח מלח כסף בקצה החשוך שמעבר לסגול וראה אותו משחיר. אין הן מחממות כקרני החום שמעבר לאדום, אלא פועלות פעולה כימית: משנות חמרים, הורגות חידקים ומעוררות בעור את מה שקורא ההמון שיזוף. ברפואה הן משמשות זה שנים אחדות, ומאז עבודתו של פינסן בקופנהגן נוהגים לטפל בהן בכמה ממחלות העור.