מחלקת החקלאות מגדירה מהו מספוא

מחלקת החקלאות והיערות פרסמה הודעה המונה את המינים הנחשבים מספוא לפי פקודת מחלות בעלי החיים, ובראשם דגן, תבן, חציר, מספוא ירוק ושורשים.

הרשימה ערוכה בחמישה סעיפים. בסעיף הדגן באים גרעיני שעורה, דורה, תירס, פול, כרשינה וג׳ילבּאן. בסעיף התבן בא תבן ארוך או קצוץ של חיטה, של שעורה, של שיבולת שועל, של פול, של אפונה, של עדשים, של כרשינה ושל ג׳ילבּאן, וכן קני הדורה. ובסעיף החציר, חציר המוכן מכל עשב מקומי או מובא, מן הברסים, מן האספסת, מן התלתן, משיבולת השועל ומן הבקיה.

בסעיף המספוא הירוק באים גבעולים ועלים שנקצרו זה עתה של חיטה, שעורה, שיבולת שועל, דורה, תירס, פול, אפונה, אספסת, ברסים, תלתן, בקיה, כרשינה, ג׳ילבּאן, עדשים ודוחן, וכן עשבים מקומיים ומובאים, כרוב בקר ודלועים. ובסעיף האחרון, שורשים ופקעות: השורשים, הפקעות והעלווה של סלק המספוא, של הסלק, של הקולרבי ושל הלפת על מיניה.

ומדוע נזקקת פקודה העוסקת במחלות של בהמות לרשימה של צמחים. מפני שהמחלה אינה עוברת מבהמה לבהמה בנגיעה בלבד; היא עוברת גם בדברים העוברים ביניהן, ובראשם המאכל. עגלה של תבן היוצאת ממקום שנתגלתה בו מחלה מוליכה עמה יותר מן התבן, ופקודה מעין זו נותנת סמכות לעכב הוצאת מספוא מאזור נגוע. אלא שאין מעכבים דבר שאין לו שם, ולפיכך באה הרשימה.

הודעה כזאת מלמדת דבר נוסף, והוא לשון הרשימה עצמה: המחלקה אומרת בפירוש שאין הרשימה ממצה, ושהיא באה להדריך את הציבור ולא לסגור עליו. מי שגידולו אינו נזכר בה אינו פטור בשל כך, וטוב שיישאל.

בעוד ימים מעטים תצא האכספדיציה המדעית הצרפתית אל הציר הצפוני, ובאנייה יהיו גם שני אווירונים. כך נמסר הבוקר, בשורה אחת, בין הידיעות הקצרות.

שתי שורות אלה מכילות שינוי שלם בדרכה של חקירת הקרח. ספינה העושה את דרכה בין שדות הקרח רואה מן התורן כמה מילין לפניה ולא יותר; מלמעלה, מגובה של אלף מטרים ומעלה, נראים אותם שדות עצמם כמפה. ניכרים בהם הסדקים, ניכרים הערוצים הפתוחים, וניכר המקום שבו מיטיב הקרח להיסגר על אנייה ולא להרפות. אווירון היוצא מסיפון האנייה ושב אליה אינו אלא תורן שאפשר להגביהו עשרת מונים.

בשנה זו עצמה נמסר כבר על טיסות שנעשו מעל אזורי הציר, ומהן למדו החוקרים שני דברים הפוכים: שהעין הרואה מלמעלה מקצרת חודשים של שיט, ושהאווירון עצמו הוא הדבר הפגיע ביותר שבכל המשלחת. מנוע העומד מלכת בעשרים מעלות מתחת לאפס אינו נדלק שנית בנקל, ומקום נחיתה על הקרח אינו נבחר אלא מלמעלה ובפעם אחת.

יש לדמיין כי בשנים הבאות לא תצא עוד משלחת של ציר בלא כנף על סיפונה. ובינתיים אנו מוסרים מה שנמסר, ואין בידינו לא שמות האנשים ולא שם האנייה.

נמסר כי אל מכון פאסטר בנאפולי הובאו כחמישים איש שנשכם זאב משוגע, וכי הזאב עצמו נהרג לאחר שנשך עשרות בני אדם. מספר הנשוכים המדויק בא בידיעה שלפנינו בצורה שאין אנו סומכים עליה, ולפיכך אין אנו נוקבים בו.

ומדוע מוליכים נשוך אל מכון רחוק ולא אל הרופא שבעירו. מפני שארס של חיה משוגעת, הוא ארס הכלבת, אינו פועל מיד. הוא עולה לאט מן הפצע ומתקדם בנתיב העצבים אל המוח, ודרך זו נמשכת שבועות ולפעמים חודשים. כל אותם ימים אין החולה חש דבר, ומשהוא חש כבר אין תרופה. בפרק הזמן הזה, ובו בלבד, אפשר לעשות מעשה.

והמעשה הוא זה: מימיו של פאסטר נוהגים לתת לנשוך סדרה של זריקות, אחת ליום, מחומר שנלקח מחיה חולה, יובש והוחלש; מתחילים בחלש שבהם ומוסיפים בכוחם מיום ליום. הגוף לומד להתגונן מפני הארס בעוד הארס האמיתי בדרכו, ומקבלו כשהוא כבר מזוין. זהו מרוץ בין שני דברים, בין הארס העולה ובין ההגנה הנבנית, וכל יום של דרך אל המכון נלקח מן הצד שלנו.

משום כך נמדד ערכו של מכון כזה לא בגודלו כי אם במרחקו. חמישים נשוכים שהובאו ממקום אחד בבת אחת פירושם חיה אחת שעברה בכפרים אחדים; ובמקום שאין מכון קרוב, אותה חיה עצמה היתה מותירה אחריה דבר אחר לגמרי.

לפי הידיעות נחרכו בדליקה כמאה וששים אקר של יער בסביבות פונטנבלו שבצרפת, וכחמישים אקר נשרפו בסביבות רמבויה. אקר אחד הוא כארבעה דונם בחשבוננו, ונמצא שמדובר בשטח גדול.

שני היערות הללו אינם יערות פרא. הם מן היערות הישנים שבצרפת, נשמרים ונחטבים בסדר מדורות רבים, ועצי אלון ואשוח בהם. יער שמטפלים בו נשרף אחרת מיער מוזנח: העלים והמחטים הנושרים אינם נאספים כולם, ונשארת על הקרקע שכבה יבשה ודקה, וזו הנדלקת ראשונה. האש רצה בה נמוך ומהר, ורק כשהיא מוצאת שיח או ענף נמוך היא עולה אל הנוף; ומשעלתה אל הנוף שוב אין מכבים אותה בידיים.

סוף הקיץ הוא זמנה. היער יבש כולו, והרוח שבשעות אחר הצהריים מעבירה גץ למרחק שאין העין משערת. אצלנו, שאין לנו יערות כאלה, נוטעים בשנים אלה חורשות צעירות בעמק ובהר; וכל מי שנטע חורשה יודע ששנותיה הראשונות הן הרגישות שבהן, ושדליקה של שעה אחת מוחקת עבודה של עשר שנים.