מאוקראינה נמסר כי נתקבלה שם החלטה להרחיק שלוש מאות פועלים יהודים מבתי החרושת שבידי הממשלה. פרטים נוספים לא הגיעו אלינו: לא נמסר באילו בתי חרושת מדובר, לא באילו ערים, ולא מה הוצע לאותם פועלים תחת מקום עבודתם.
ידיעה קצרה כזאת קשה לשקול אותה כראוי, ואנו מוסרים אותה בלשון שנמסרה לנו. אך הקורא היושב כאן ומכיר את שולחיהם של מכתבי המשפחה מאותן ערים יודע היטב מה פירושה של הוצאה מבית חרושת ממשלתי במקום שבו רוב התעשיה היא ממשלתית: אין זו החלפת מעביד, כי אם יציאה מן המקצוע.
זה שנים אחדות שנשמעת מאותן ארצות אותה טענה עצמה בשתי לשונות הפוכות. מצד אחד מדובר על "הפרודוקטיביזציה" של היהודי ועל העברתו אל העבודה ואל האדמה; ומצד שני באות ידיעות על צמצום מקומו במפעלים שכבר עבד בהם. אין אנו מכריעים בין שתי הלשונות; אנו רושמים כי הן באות זו לצד זו.
ומצרפת באה ידיעה מסוג אחר לגמרי, ולא מפני שמצבם של הפועלים שם טוב יותר, אלא מפני שיש להם בה כלי: שביתת הכובענים בפאריס עומדת כבר בשבוע השמיני, והתביעה היא להעלות את השכר בעשרה אחוזים. רובם של השובתים הם פועלים יהודים מהגרים.
שתי הידיעות הגיעו אל שולחננו בבוקר אחד, ושתיהן נוגעות בשאלה אחת: מקום עבודתו של היהודי בארצות מושבו. בארץ אחת נשאלת השאלה בלשון של החלטה מלמעלה, ובשנייה בלשון של שביתה מלמטה; והתשובה, בשתיהן, טרם נודעה.
שמונה שבועות בפאריס
שביתת פועלי הכובעים בפאריס נמשכת זה שמונה שבועות, התביעה היא להעלות את השכר בעשרה אחוזים, ורובם של השובתים פועלים יהודים שבאו לצרפת בשנים האחרונות.
מקצוע הכובעים בפאריס הוא מן המקצועות שהמהגר נכנס אליהם בנקל ויוצא מהם בקושי: הוא נלמד במהירות, אינו דורש הון, ועבודתו עונתית. משום כך יש בו ריבוי ידיים בעונה אחת ומחסור בעונה אחרת, והשכר נקבע לא לפי מה שהפועל עושה אלא לפי מה שהעונה מכתיבה.
נמסר עוד כי השביתה הצליחה בדרישותיה בכל הנוגע לסדרי העבודה ולתנאים העונתיים. את הידיעה הזאת אנו מביאים בלשון שנמסרה, ואין בידנו לאשרה; שמונה שבועות של שביתה במקצוע עונתי אינם דבר של מה בכך, בין שהסתיימה כך ובין שאחרת.
בבית החרושת לטבק בפולין
מפולין נמסר על בית חרושת לטבק המעסיק כשמונה מאות פועלים, ובו נוהגת ההנהלה במדיניות פיטורין שלפיה נפלטים דווקא הזקוקים ביותר למשרתם.
המספרים הנוגעים למספר הפועלים היהודים במפעל זה סותרים זה את זה בידיעה שלפנינו, ולפיכך איננו נוקבים בהם ואיננו מסיקים מהם מגמה. מה שנמסר בבירור הוא הכלל שלפיו נוהגים: לא ותק, לא מקצוע, אלא מידת יכלתו של הפועל לעמוד על שלו.
מדיניות פיטורין כזאת אינה זקוקה לחוק ואינה מותירה עקבות. היא נעשית בלשכת ההנהלה, שם ושם, וכל מקרה בפני עצמו נראה כענין של יחיד. רק כשמונים אותם יחד מתגלה הדבר כשיטה, וזה הקושי בכל ידיעה מסוג זה.
בבולגריה: מחאת הוועד
בבולגריה מחה הוועד היהודי המרכזי נגד תעמולתה האנטישמית של חברת "נארודנה זאשטשיטא".
זו הידיעה השנייה שמגיעה אלינו מאותה קהילה בחדשים האחרונים, ואף שנושאה שונה מקודמתה, היא מלמדת על אותו דבר עצמו: שקהילת בולגריה, שאינה מן הגדולות שבגולה, מחזיקה מוסד מרכזי שיש לו כתובת ויש לו קול, ושהוא בוחר להשתמש בו בפומבי.
מחאה אינה חוק ואינה משנה דבר מאליה. אך קהילה הבוחרת להשיב בגלוי ובשמה המלא, ולא בפנייה שקטה אל השרים, אומרת בכך למי היא מייעדת את דבריה: לא לממשלה בלבד, כי אם גם לאותו ציבור שהתעמולה מופנית אליו.