ברלין. הציונים בגרמניה רואים בכניסת ארצם אל חבר הלאומים ענין בעל חשיבות גדולה לעתיד עבודתם, ולא מטעם של כבוד לאומי בלבד. משנעשתה גרמניה חברה במועצה היא נמנית מעתה עם אותן מדינות שערבו למנדט על ארץ ישראל, ומעתה יישב לה נציג בועדת המנדטים הקבועה, זו שלפניה נבדק מדי שנה אופן ניהולה של הארץ, והוא יוכל להשמיע שם את השקפות ממשלתו.
ומכאן מסקנתם המעשית: עליהם לפתוח בגרמניה בפעולה רחבה הרבה יותר מבעבר, כדי להסביר את מטרות הציונות לדעת הקהל הגרמנית ולהחזיק את חוגי הממשלה בקשר עם הנעשה בארץ ישראל. יחסו של משרד החוץ הגרמני בעבר אל הציונות ואל העבודה היהודית בארץ נחשב בעיניהם מעודד.
וראוי לעמוד על המנגנון שעליו מדובר, שכן אין הוא ידוע לכל קורא. ועדת המנדטים הקבועה היא הגוף שלפניו מגישה כל מדינה מנדטורית את הדין וחשבון השנתי שלה, והוא הבודק כיצד היא ממלאת את חובותיה בשטח שנמסר לידה. עד היום ישבו בה באי כוחן של מדינות שאין להן ענין ישיר בארץ הזאת. מעתה יישב שם גם נציגה של מדינה שלה קהילה יהודית גדולה, מסודרת ובעלת השפעה, והדין וחשבון על ארץ ישראל ייקרא גם בעיניים אלה.
תקוותם של הציונים בברלין נאמרת בזהירות: שלמרות חילוקי הדעות הפנימיים ביהדות גרמניה בשאלה הציונית לא תהיינה עצות חלוקות בהצגת ההשקפה היהודית לפני החוגים הרשמיים, בענין האחריות המשותפת של כל היהודים לבנין ארץ ישראל. מי שמכיר את המחלוקת שבין הציונים ובין חוגי ההתבוללות בברלין יודע כמה משקל יש במשפט הזה, וכמה קשה יהיה לקיימו.
ולא נעלים את הצד השני. מדינה שערבה למנדט אינה בהכרח מסייעת לו; היא רשאית גם לבקר, לתבוע ולעכב. הציונים בברלין מברכים על הכניסה מפני שהם סבורים שדעת הקהל הגרמנית ניתנת לשכנוע, ומפני שהם מעדיפים חדר שיש להם בו נציג על פני חדר שאין להם בו. זהו חשבון סביר, ובלבד שייזכר שהוא חשבון של פתיחה ולא של ניצחון.
ליטא מבטלת את מועצת הרבנים
קובנה. ממשלת ליטא ביטלה את מועצת הרבנים מיסודה של ׳אגודת ישראל׳, זו שהממשלה הקודמת מינתה, והעתונות היהודית מקדמת את המעשה בברכה ורואה בו צעד ראשון להתחדשות המוסדות האבטונומיים של היהודים בליטא.
וסדר הדברים הוא עיקר הענין ואין להחליפו. הממשלה הקודמת היא שביטלה את המיניסטריון לעניני היהודים ואת יפוי כוחם של הקהלה המאורגנת ושל הועד הארצי, והיא שמינתה במקומם את מועצת הרבנים. הממשלה הנוכחית מבטלת עתה את המועצה שמינתה קודמתה. אין כאן אפוא מדינה הפוגעת באבטונומיה היהודית, אלא מדינה המסלקת גוף שהושם שם במקומם של מוסדות נבחרים.
האבטונומיה היהודית בליטא היתה בשעתה למופת בעיני יהודי מזרח אירופה: מיניסטריון משלה, קהילות מוכרות בחוק וועד ארצי. כשנתפרקה, נשארה מסגרת אחת בלבד, וזו מונתה מלמעלה. משבוטלה גם היא, שבו הדברים אל נקודת הפתיחה, ואת ההמשך יקבעו לא ההודעות אלא החוק שיבוא או לא יבוא אחריהן.
מסר קוליג׳ ליהודי אמריקה
ניו יורק. נשיא ארצות הברית פרסם מסר לראש השנה ליהודי אמריקה, ובו דברי הוקרה על חלקם של היהודים בחיי הממשל ומשאלה שיוסיפו ויתרמו לרווחת האומה.
בלשון המסר, בתרגום מן האנגלית: בני הגזע היהודי היו לתועלת שאין לשערה לצורת הממשל שלנו, והם הביאו לעמנו רוח שכולנו יכולים ללמוד ממנה. ומשאלתו של הנשיא היא שבשנה הבאה יתרמו היהודים לרווחת האומה כשם שתרמו בשנה שחלפה.
מסר של ראש מדינה לעדה שבתוכה אינו מחייב דבר ואינו משנה חוק. ואף על פי כן יש לו מחיר, ובמיוחד בארץ שסגרה לפני שנתים את שעריה לפני המהגרים ממזרח אירופה בחוק ההגבלה. עדה המקבלת ברכה רשמית ביום חגה, ויודעת בה בשעה שקרוביה אינם יכולים עוד לבוא אליה, קוראת את שתי הידיעות זו לצד זו כשם שאנו קוראים אותן.
פרשת הרוזנת ובעלה היהודי
׳הארץ׳ מביא פרשה מברלין שמשפטה עתיד להידון בסוף החודש הזה, ואנו מוסרים אותה כלשון המסירה שבעתון בלבד.
בזמן המלחמה התוודע הרופא פרופ׳ ד״ר ש. שנאבל, יהודי מגליציה, אל האחות הרחמניה הרוזנת ליינינגן באחד מבתי החולים בוינה, וכעבור זמן נישאה לו. השניים עברו לגור בברלין, ושם קנה לו הפרופיסור הצעיר שם גדול בעולם המדע. בשנת 1925 חלה לפתע, והוא אז בן שלושים וארבע. לפי המסירה שמרה אשתו, קתולית אדוקה, על מיטתו ולא קראה לרופא, ורק לאחר הפצרות קרוביו הסכימה להכניסו לסניטוריום; שם מת כעבור ימים אחדים, והיא סירבה בכל אופן לבוא ולראותו גוסס.
כשבאו לסדר את עניני הירושה נמצא כי אחותו של המנוח היא היורשת, ואז נתגלתה פתאום צוואה שהניחה את כל הונו לאשתו. האחות ערערה, הענין נמסר לעורך הדין הברליני ש. גרונימאן, והוא בדק ומצא כי הצוואה מזויפת; לפי העתון הודתה הרוזנת כבר בחקירה הראשונה שהיא עצמה כתבה אותה. בינתיים החלה גם חקירה על מיתתו הפתאום של הפרופיסור באביב ימיו, ואין אנו קובעים בה דבר: החקירה אך החלה. ולסיום מוסר העתון, על פי ׳וינר מורגנצייטונג׳, כי הפרופיסור ביקש להיקבר בין יהודים אדוקים בעיר קלן, וכשמת נקבר בבית הקברות הנוצרי בפוטסדאם, מפני שאשתו טענה כי קיבל עליו את הדת הקתולית.
כבוד לרב הראשי בבריטניה
בבריטניה הגדולה מתנהלת עבודה רבה לטובת רישומו של הרב הראשי בממלכה הבריטית ה׳ י. ה. הרץ בספר הזהב של הקרן הקימת, לרגלי חגיגת היובל של עשרים וחמש שנה לקיומה. נשלחו הזמנות לכל העדות ולכל המוסדות הציבוריים להשתתף בכבוד הזה שיהדות בריטניה חולקת לרבה הראשי.
והידיעה הזאת אינה עומדת לעצמה. היא נדפסת באותו גליון שבו מדווח על ועידת עסקני הקרן הקימת בתל אביב ועל החלטת הועד הלאומי בענין היובל. שנת יובל אחת נחוגה אפוא בשלושה מקומות בבת אחת, ובכל אחד מהם בדרכו: בלונדון בחתימה בספר הזהב, בתל אביב בועידה, ובמוסדות הארץ בהחלטה. אין זה מעט בשביל קרן שכל כוחה בהתרמה.