רידינג בראש חברת החשמל

התאחדות בעלי התעשיה מסרה דין וחשבון על שמונה חדשי עבודתה מאז האספה הראשונה שבה הונח היסוד לארגון, ובו שורה של הישגים שאין היחיד יכול להשיגם לבדו.

בין הפירות הישירים של העבודה נמנים ביטול המכס מן החומר הגלמי הדרוש לתעשיה, שחרור ממכס של מספר גדול של חמרים אחרים לאחר שבאי כוח ההתאחדות הסבירו לשלטונות את חשיבותם, וסידור פיצויים לבעל בית חרושת שנגנבו ממנו מכונות וכלי עבודה ושעל פי החוק לא היה לו אל מי לפנות. בפרשה האחרונה יש פרט מאלף: אפילו בית הדין לא רצה לקבל את תביעתו, ורק השתדלות ממושכת לפני השלטונות המקומיים ולפני מחלקת המכס בירושלים הביאה להכרה בהפסד.

עוד נמסר בדין וחשבון כי ההתאחדות השתתפה במשלחת בת שמונה חברים באספת המכס שנקראה בח׳ באב בידי המחלקה למסחר ולתעשיה של ההנהלה הציונית, לברר את עמדת בעלי התעשיה בשאלת היחסים עם סוריה ובשאלת המכס. אף שהשתתפו באספה יותר משבעים בעלי תעשיה, ובהם החשובים שבארץ, עברה האספה תחת הרושם שהמשלחת התל אביבית היתה המכריעה, והממשלה הודיעה כי תתחשב בכל החלטות האספה.

לפי הדין וחשבון מונה ההתאחדות כמאה וחמישים חברים, שהם כשמונים למאה מכלל החרשנים היהודים בעיר; ההון המושקע במפעלי החברים מצטרף ליותר משש מאות אלף לירות מצריות; מספר הפועלים הרגיל הוא כאלפים ושש מאות; ותצרוכת החשמל שלהם בזמן רגיל עולה כדי שש עד שמונה מאות לירות מצריות לחודש. המספרים האלה, כפי שנמסרו, נותנים בפעם אחת את סדר הגודל של התעשיה העברית בעיר.

מתוך כמעט מאתים המציגים בתערוכה וביריד כשבעים הם מציגי תוצרת הארץ, וזהו המספר המעניין ביותר בכל עמוד היריד.

היריד השלישי נפתח במוצאי יום ראשון של סוכות, וההנהלה מצאה לנכון לפתוח אותו בלי אותה החגיגיות הרגילה במקרים כאלה. בשעה השביעית בדיוק ניגנה תזמורת המשטרה בהנהלת ה׳ וורונובצקי את ההימנון העברי והאנגלי, ובמעמד קהל רב נפתחו השערים והביתנים. טעמה של הפתיחה הצנועה נמסר במפורש: תביעת המצב והזמן היא שמפעל התערוכה והיריד ייערך הפעם בלי כל תפאורות חיצוניות ובלי הפרזות. בקהל נמצאו באי כוח המוסדות, סופרי העתונות הארצישראלית וסופרי חוץ לארץ, מורים מירושלים ומערי השדה ואורחים מחוץ לארץ שהביעו את התפעלותם על יכולת המפעל בשעת מצוקה.

הסקירה שלפנינו מונה את המפעלים בשמם ואת התקדמותם: בית החרושת המיכני ליציקה ׳פעמון׳, שהציג באולם המכונות כלי ברזל שהוצקו בארץ; בית החרושת למתכת ׳נחושתן׳; ׳רענן׳, שאורגן מחדש בידי ה׳ ליבר מלייפציג; בית החרושת לקופסאות ׳הדר׳, שהעמיד מעבדה בתוך אולם ההצגה והקהל נהר לראות את מהלך העבודה; בית חרושת לגרבים שכבר הגיע לכלל תחרות ישרה עם תוצרת חוץ לארץ; ׳אמן מתכת׳ לתעשית מיטות ורהיטי ברזל; בית החרושת לרהיטים גורלסקי קרניצי; תעשית השיש ׳המרץ׳, הבונה את תוצרתה על בסיס ארצישראלי טהור; אליהו זילבר לחמרים כימיים; בית החרושת לחבלים של האחים זושלמי; בית החרושת לפסנתרים ׳עוגב׳ של ה׳ סאפיר, שרבים מחלקי העבודה נעשים בו כבר בארץ; ובית החרושת לפירות משומרים של ה׳ שמואל ברוזה שבמוצא.

התיאור המפורט ביותר ניתן לבית חרושת חדש לשטיחים מירושלים בשם ׳מרבדיה׳, שהעמיד נול בתוך אולם ההצגה. לפי הסקירה ירדו מחיריו לשליש ומספר פועליו גדל פי שנים. נול עומד באולם תצוגה אינו קישוט בלבד: הוא הדרך היחידה לשכנע קונה שאין הסחורה מובאת מחוץ לארץ ומודבק עליה תו מקומי.

מאת אגודת מגדלי הטבק מודיעים כי נגמר המשא ומתן על מכירת הטבק מיבול שנת 1924: החברה לסיגריות ׳מלכה׳ בברלין, שבראשה עומד ה׳ ש. לובלינר, קנתה מאת האגודה לערך מאתים ועשרים אלף קילו טבק מיהודה, מן השומרון ומן העמק, והוא נועד להישלח לאירופה.

לאחר המכירה הזאת כמעט שלא נשאר בארץ טבק מיבול אותה שנה. יבול 1924 עלה בהרבה על הדרישה, והעודף שנשאר בארץ יחד עם חוסר שוק חיצוני גרמו לירידת המחירים; קניותיו של ה׳ לובלינר הקלו בהרבה על המצב והוציאו מן הארץ את כל הטבק המיותר שהעיק על השוק.

ופרט אחד מתוך הודעת האגודה ראוי שיישמר בזכרון הקורא: בתי החרושת המקומיים קנו לערך חמישה למאה בלבד מתוצרת הטבק של היהודים בשנת 1924, וכל השאר יצא לחוץ לארץ. ענף שתשעים וחמישה חלקים ממנו תלויים בקונה שמעבר לים אינו ענף מבוסס, ואין לו הגנה אלא באותם חוזים שנחתמים בברלין או בהמבורג.

חיפה. שאלת התעריפים הנהוגים במסילת הברזל הארצישראלית להובלת סחורות היתה נושא לשיחה בין היועץ הכלכלי של ההסתדרות הציונית ה׳ קסטילאנסקי ובין באי כוח לשכת המסחר והתעשיה בחיפה.

הוחלט כי על יד הלשכה תמונה ועדה שתעמוד בקשר עם ההנהלה הציונית בלונדון, ותבוא במשא ומתן עם לשכות המסחר של המדינות הסמוכות כדי לקבל ידיעות ומספרים סטאטיסטיים בשאלת ההובלה. כל החומר שייאסף ישמש לתזכיר מפורט שיוגש לממשלת ארץ ישראל. לועדה נבחרו ה״ה גורביץ, י. כספי, ד. הכהן ולוברני, והיא כבר שלחה תזכיר לכל מוסדות התעשיה והתיירות ובו בקשה להמציא ללשכת המסחר את כל החומר העובדתי.

זו דרך מסודרת ושווה לימוד: אוספים ראיות לפני שדורשים, ומשווים אל מה שנוהג בארצות הסמוכות. תעריף הובלה אינו שאלה של רכבת בלבד; הוא קובע כמה יעלה שק צמנט בטבריה וכמה תעלה תיבת תפוחי זהב בדרכה אל הנמל, והוא נבלע במחיר הסחורה בלי שהקונה ידע ששילם אותו.