ג׳ניבה. בסגירת ועידת חבר הלאומים חתמו באי כוחן של עשרים מדינות על אמנה שבה הן מתחייבות לאמץ את כל כוחותיהן לביעור העבדות במושבות אפריקה ואסיה. בין החותמות, מלבד מדינות אירופה, נמנות גם חבש, ערב ומצרים. המספר ורשימת החותמות מגיעים אלינו מעתון אחד בלבד, ואין אנו מוסיפים עליהם שם.
ראוי לעמוד על טיבו של המעשה. אין כאן הכרזה ואין כאן קריאה מוסרית אל אומות העולם, כי אם התחייבות שנוטלות על עצמן ממשלות ביחס לשטחים שבשליטתן. המדינה החותמת אינה אומרת שהעבדות רעה; היא אומרת שהיא עצמה תפעל בכוחה לבערה מן המקומות שהיא מושלת בהם. בין אלה יש שהחזיקו במושבות עשרות שנים ולא נתנו דעתם על הנוהג הזה, ועתה הם קשורים בכתב.
האמנה נחתמה ימים אחדים לאחר שהחליטה אותה אספה להביע תודה לועדת המנדטים. שתי ההחלטות סמוכות זו לזו ואין זה מקרה: אותה אספה עצמה שמעה ביקורת על מדינות הפוגעות בסעיף עשרים ושנים שבחוקת החבר, הוא הסעיף שבו נקבע כי רווחתם והתפתחותם של העמים שאינם מסוגלים עדיין לעמוד ברשות עצמם הן פקדון של הצביליזציה. מי ששומע את הביקורת ומצביע בעד תודה לועדה שתפקידה לבדוק, מודה למעשה שהבדיקה דרושה.
ולא הכל עבר בנעימות. באי כוח הסיעה הלאומית הסינית הביאו לפני החבר מחאות על יריות אניות המלחמה הבריטיות על ערים אחדות בסין, ולטענתם הפילו התותחים חללים סינים רבים והחריבו אלפי בתים. המספרים הללו הם טענת הצד הסיני ולא עובדה מאושרת, ואנו מוסרים אותם כטענה. הלורד ססיל, בא כוח בריטניה, השיב כי הוא מתפלא שבא כוח סין לא הודיע קודם לכן על רצונו לדבר בשאלה זו, וכי הידיעות שהזכיר אינן מתאימות לידיעות שנתקבלו אצל המשלחת הבריטית. לפי כתב אחד העתונים הלונדונים בג׳ניבה הרגיזו הדברים את הנוכחים.
בצד אחר של אותה אספה עמדה שאלה שיש בה ענין מיוחד לקוראינו. ד״ר נאנסן הציע בארבעה עשר בספטמבר תכנית לבית לאומי לארמנים ברפובליקה של אֶריוַן, וביקש לשם כך מיליון וחצי לירות שטרלינג. הועדה הכספית של חבר הלאומים הודיעה שאין בידה להמליץ על מלווה צבורי לישוב הארמנים בלי ערובות נוספות, ובריטניה סירבה להשתתף בערובה. הצעה יש, כיסוי אין; וההקבלה לענינים הקרובים לנו גלויה מכדי שנטעימנה.
לבסוף נמסר כי לאחר ששמעה הועדה המיוחדת את טענות איטליה וחבש בשאלת הסכסוך שפרץ ביניהן, החליטה המועצה להודיע שיחסי המדינות הנזכרות ידידותיים כמקדם. כך ננעל המושב: אמנה אחת שנחתמה, תודה אחת שהובעה, מחאה אחת שנדחתה, תכנית אחת שנשארה בלא כסף וסכסוך אחד שהוכרז כגמור. הצירים מתפזרים איש איש לארצו, והמבחן יבוא בשטחים עצמם.
ברטל מרכיב שוב את הממשלה
ורשה. ה׳ מוסציצקי, נשיא הרפובליקה הפולנית, הטיל על פרופ׳ ברטל להרכיב את הממשלה החדשה. ברטל, שהיה ראש הממשלה הקודם, נועץ קודם להחלטתו במרשל פילסודסקי, שהיה שר המלחמה בממשלתו הקודמת.
המיניסטריון החדש מורכב, לפי הידיעות, מאותם השרים ששרתו תחת ברטל בממשלה הקודמת, והמשבר שנפתח בהתפטרות הממשלה כולה צפוי להסתיים בתוך יום או יומיים. מי שקרא את הידיעה על ההתפטרות בגליון של הששה ועשרים בספטמבר ימצא כאן את סופה, והוא סוף שאין בו חדש: אותם השרים, אותו ראש ממשלה, ואותה התיעצות באיש אחד שאינו יושב בראש.
ובזה כל עיקרה של הפרשה. משבר מיניסטריאלי שנפתח בהצבעת אי אמון ונסגר בהרכב זהה אינו חילוף ממשלה אלא אישור מחדש, וכל מי שביקש ללמוד מן המשבר על מאזן הכוחות בוארשה למד אותו דוקא מן השם שנשאלה בו העצה.
לונדון מחדשת את תקנות החירום
לונדון. בית הנבחרים ובית הלורדים התאספו על חידוש יפוי כוחן של ׳התקנות לשעת חירום׳. שני עתונים שלפנינו נוקבים במספר סידורי שונה לחידוש הזה, ולפיכך אין אנו נוקבים במספר כלל; עצם החידוש מאושר בשניהם.
ה׳ קוק, מזכיר התאחדות הכורים, מנבא שהשבוע העשרים ושנים של השביתה יהיה הקשה ביותר בדברי ימיה. המיניסטר לעניני המסחר מסר מצדו כי הלכו לאיבוד יותר ממאתים מיליון בהפחתת התוצרת בלבד. הסכום נמסר בעתון אחד ומפיו של המיניסטר, ואנו מייחסים אותו לו.
נמסר כי ישיבת בית הנבחרים נפתחת היום, ושיישמעו בה נאום ה׳ בולדווין ותשובותיהם של ה׳ רמסי מקדונלד בשם השתפנים ושל ה׳ לויד ג׳ורג׳ בשם החפשנים, וכי כל המקומות ביציעים יהיו מלאים. חמישה חדשים עברו מאז ירדו הכורים מן המכרות, ובית הנבחרים אינו דן עוד בשאלת הפחם אלא בשאלה צנועה ממנה: כמה זמן עוד יחזיק בידיו שלטון של שעת חירום.
מוסוליני ושגרירו בפריז
רומא. ה׳ מוסוליני קיים ראיון ארוך עם הרוזן אווצאנה, שגריר איטליה בפריז, שבא לביקור חטוף ברומא. סבורים כי השיחה נגעה בעיקר לשאלות התלויות ועומדות בין איטליה לצרפת בקשר לנאום שנשא ראש הממשלה ממרפסת ארמון קיג׳י.
זהו ההמשך המדיני של ההתנקשות שדיווחנו עליה בגליון הקודם, ואין הוא הרדיפה אחר המתנקש כי אם החיכוך שנוצר בעקבותיה בין רומא לפריז. בענין מספר ההתנקשויות חלוקים המקורות שלפנינו זה על זה, ואין אנו נוקבים במספר סידורי.
באותו יום עצמו הודיעה הבולשת ברומא כי אסרה שוב את ה׳ אמריגו דומיני, שהיתה לו יד ברציחת מטאוטי לפני כשנתיים ושבית הדין האיטלקי שחררו, על שחירף וגידף את ראש הממשלה. נמסר כי דומיני יימסר לדין. הידיעה מגיעה אלינו משני מקורות נפרדים באותו יום, מברק מרומא ומכתבי העתונים הלונדונים שם, ולפיכך היא מאוששת היטב.
טירול הדרומית בלשון זרה
ב׳מנצ׳סטר גארדיין׳ נתפרסם מכתב מאת סופר אנגלי שביקר בטירול הדרומית כדי לעמוד על מצב המחוז תחת שלטון האיטלקים. בפתח דבריו הוא מטעים כי בידעו את דרכי התעמולה הגרמנית לא נתן אמון רב בעתונות הגרמנית כשתקפה את הממשלה האיטלקית, אך ביקורו בערים ובכפרים הוכיח לו שאי אפשר להגזים בתיאור האכזריות.
לפי המכתב הורס השלטון החדש את יסודות קיומו הכלכלי של המחוז; השליטים האיטלקיים שנתמנו במקום ראשי העיריות מבזבזים ללא חשבון את עושר הארץ, ואין ביניהם ובין האוכלוסין כל קשר שכן אין הם מבינים את לשון התושבים. הלשון הגרמנית גורשה מן העיריות, מבתי הדין ומבתי הספר; השופטים האיטלקיים מסרבים לשמוע עדויות בגרמנית, והילדים אינם מבינים דבר משיעוריהם המתנהלים באיטלקית. אכרים השולחים את ילדיהם לבתי ספר גרמניים חשאיים נאסרים ונמסרים לדין.
ונעימת הסיום של הכותב היא שמחייבת את המחשבה: כל זה נעשה, לדבריו, ״בשכנות הקרובה ביותר למקום מושבו של האריאופג העולמי, חבר הלאומים״. באותם שבועות עצמם חתמו בג׳ניבה על אמנה לביעור העבדות במושבות רחוקות. מרחק הנסיעה מג׳ניבה אל בולצאנו קצר ממרחק הנסיעה אל אפריקה, ואולי משום כך אין מדברים עליו.